ביום חמישי שעבר, כיממה אחת בלבד לאחר חזרת הנשיא המצרי מניתוח בגרמניה ויום לפני ההכרזה הדרמטית על החלפת הממשלה במצרים, כתב עבד אל-בארי עטוואן, אחד הפובליציסטים המרתקים בעולם הערבי, בעיתונו "אל-קודס אל-ערבי": "נשיא מצרים שב לקהיר לאחר ניתוח בגרמניה, אך מצרים... סובלת משורה של מחלות וזקוקה להרבה יותר מאשר ניתוח... הבעיה העיקרית של מצרים הינה השחיתות הכלכלית והפוליטית והיעדר ראייה אמיתית להיחלצות מן המשבר אליו נקלעה".

להקיץ את מובארק מהתרדמת

"יש להוביל רפורמות אמיתיות במצרים במרבית התחומים. מפלגת שלטון אחת, בחירות מזויפות, פלורליזם מוגבל, הכבלים על חופש העיתונות וחוקי החירום - לא יובילו את מצרים, אלא לעבר קיפאון. אין מנוס ממהפכה של ממש, בטרם תגיע הקריסה הגדולה", כתב עטוואן. "מעגל הדמים האופף את האזור ואשר מכה במדינות שהיו ידועות עד כה ביציבותן וחוסנן הפנימי, כמו סעודיה למשל, צריך לשמש 'פעמוני אזהרה' אשר יקיצו את מקבלי ההחלטות במצרים משנתם העמוקה ויאיצו בהם לפעול לאלתר להסרת כל כאבי הארץ הזו, בטרם יחמיר המצב והמחלה תיהפך לחשוכת מרפא".

עטוואן סוקר במאמרו את כל החוליים של מצרים שנת 2004: "מצרים של היום אינה אותה מצרים של לפני 20 או 40 שנה, ואפילו לא מצרים של לפני 100 שנה. מצרים של ימינו משוללת כל תפקיד והשפעה... מדיניות החוץ שלה לוקה בשיתוק טוטלי - שר החוץ המצרי, שהיה כאש המתנוססת על הדגל באירועים ערביים ובינלאומיים [משמעות הביטוי: מוכר מאוד, ג.ב], בקושי הוכר על-ידי בני עמו, שכלל לא זוכרים את שמו. האחריות לכך מוטלת על מובארק, שאינו מעוניין בשר חוץ חזק כמו עמרו מוסא או בשגרירים חזקים כפי שהיה בתקופת גמאל עבד אל-נאצר... מצב מדיניות הפנים אינו טוב יותר - רוב הציבור המצרי אינו מכיר את שמות השרים, ואפילו לא את שמו של ראש הממשלה, שכן כולם מגיעים מרקע לא ידוע, משל למים ללא צבע, טעם וריח".

מביטים לעבר העליונות הישראלית

ומוסיף עטוואן: "גם הממסד הצבאי המצרי סובל מתשישות. אין ייצור צבאי מבטיח, אין תוכניות חימוש מתקדמות, אין מטרה לאומית מוגדרת... אירן פיתחה טילים ארוכי טווח, ייצרה ציוד צבאי מתקדם והקימה מפעלים גרעיניים, בשעה שמצרים עדיין מייבאת רכבים צבאיים מחו"ל, ולא רק טנקים ותותחים. אנו תוהים מה חשים ראשי הממסד הצבאי המצרי, בשעה שהם מביטים לעבר העליונות הישראלית בכל התחומים".

"אנו קוראים לכבוד הנשיא מובארק", מסכם עטוואן, "עמוד השדרה של מצרים זקוק היום יותר מבעבר לניתוח אמיתי. ניתוח בידיים מצריות, ולא גרמניות... אנו אוהבים את מצרים, שכם שלמותה וביטחונה שווה ערך לשלום העולם הערבי כולו, וקריסתה - קריסת העולם הערבי. על כן אנו דואגים לה וחוששים לה, ממש כמו בניה היא".

חמש שנים הסתיימו ב-25 דקות

לאחר חמש שנות כהונה כושלות ובתום ישיבת חירום בדלתיים סגורות שארכה כ-25 דקות בלבד, פוטרה בסוף השבוע במחי יד ממשלת מצרים. הטלוויזיה המצרית פרצה לשידור וסיכמה את 'הנפנוף האלגנטי' במשפט אחד, קצר וקולע: "הנשיא מובארק מודה לד"ר עובייד [עאטף עובייד, ראש הממשלה המודח, ג.ב] ולחברי ממשלתו על מאמציהם".

נשיא מצרים, חוסני מובארק, מינה ראש ממשלה חדש, השביעי במספר מאז החלה כהונתו. ראש ממשלה הצעיר ב-20 שנה מקודמו. מוחמד נזיף, בן 52, שר התקשורת בממשלת עובייד מאז 1999, הצעיר ביותר שנכנס לנעלי ראש הממשלה המצרי מאז 'מהפכת הקצינים' של יולי 1952, עת נולד. הוא יליד אלכסנדריה, בעל תואר ד"ר בהנדסת מחשבים מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, וכן תארים ראשון ושני מאוניברסיטת קהיר בהנדסה ובהנדסת חשמל. שימש בעבר כמרצה בפקולטה להנדסה באוניברסיטת קהיר והיה אמון על כמה מיזמי מחשוב וטכנולוגיה ממשלתיים.

אבי מהפכת האינטרנט במצרים

הוא נחשב לאבי מהפכת האינטרנט במצרים. מי שהוביל חקיקות להפיכת השימוש באינטרנט במצרים לשימוש חינמי וכן להקלת תנאי רכישת המחשבים על-ידי הסטודנטים המצרים. בקהיר היה מי שכינה בסוף השבוע את הממשלה המצרית החדשה: ממשלה אלקטרונית. אך בל נלך שולל. ראש ממשלה במצרים אינו אלא בובה. בובה ללא ראש. מדובר בתפקיד אפור מאוד, 'פנימי' מאוד, חסר שיניים בעליל. ביומו הראשון כבר הספיק ליישר קו עם הבוסים הישנים-חדשים: "חרף ההתרחשויות בעולם, מצרים נותרה יציבה. כל יום הינו טוב יותר מקודמו". אותה הגברת בשינוי אדרת.

נזיף הצהיר, כי בראש סדר העדיפויות תציב ממשלתו החדשה, את חיסול תופעת האבטלה ותיצור כ-150 אלף מקומות עבודה חדשים מדי שנה. במצרים, בה חיים כיום כ-70 מיליון נפש, נאמד שיעור האבטלה בכ-9% מכלל האוכלוסייה. המצב הכלכלי במצרים ידע הידרדרות לא מבוטלת תחת ממשלת עובייד. ערך הלירה המצרית נסוג ב-56% מאז אשתקד. נזיף אף ציין, כי הרכב הממשלה החדש לא יקפח את האשה המצרית. העיתונות הממסדית צהלה לנוכח השינוי המרענן. באופוזיציה היו ספקנים יותר לגבי המהות. הישאם קאסם, עורך העיתון הרפורמיסטי "אל-מסרי אל-יום" אמר בחצי ציניות, כי יש להמתין ולראות האם לראש הממשלה הצעיר והדינמי, יותר להטביע את חותמו על המדיניות. "איני בטוח בסיכוייו", ציין.

ההפתעה: שר ההסברה - שר התיירות לשעבר

באופן צפוי, הודח שר החוץ המצרי, אחמד מאהר, אשר מונה לתפקיד ב-15 במאי 2001. הסיבה הרשמית: מצבו הבריאותי. בחוגים מצריים המקורבים לשלטון יודעים לספר, כי נשיא מצרים לא היה שבע רצון מתפקודו של מאהר משך תקופה ארוכה. את מאהר יחליף שגריר מצרים באו"ם, אחמד אבו אל-ריט. הלה בקיא בצינורות הדיפלומטיים, נטל חלק במשא-ומתן בקמפ-דיוויד ב-1979, בראשית שנות ה-90' שימש שגריר מצרים ברומא, ולאחר מכן כראש לשכתו של עמרו מוסא, שר החוץ לשעבר. ההפתעה בסבב המינויים הנוכחי הנה ללא ספק שר ההסברה החדש, מחמוד אל-בלתאג'י, אשר שימש עד כה כשר התיירות, ויחליף את ספוות א-שריף, שהופקד בשבוע שעבר על מועצת השורא - אחד מבתי הפרלמנט במצרים.

הערב צפוי ראש הממשלה המצרי החדש לגבש סופית את הרכב ממשלתו. מחר הוא אמור להציגה בפני נשיא מצרים. מובארק ניקה למעשה את רוב התיקים הממשלתיים מהגוורדיה הוותיקה, וסלל את הדרך לדור הצעיר במפלגת השלטון המצרית, במטרה "להזרים דם חדש בשלטון". מובארק אינו מדבר על "סתם דם", כי אם על דם מדמו, בשר מבשרו - ג'מאל מובארק. קשה להתעלם מהעובדה שרוב המינויים החדשים בממשלה מקורבים בדרך זו או אחרת למובארק ג'וניור, בן ה-41, המשמש כיו"ר הועדה לענייני מדיניות במפלגת השלטון. על-פי מקורות בקהיר, מובארק מייעד לבנו תפקיד עתידי נוסף: לעמוד בראש ועדה עליונה למדיניות חוץ, ועדה בה יהיה חבר גם ראש המודיעין המצרי, הגנרל עומר סולימאן. דריסת רגל גסה בחצרו הפרטית לכאורה של שר החוץ החדש.

עיניים נשואות לדמשק

מובארק בן ה-76' עשה לבסוף את הצעד. גם לספקנים ביותר נהירות כעת כוונותיו לגבי בנו הצעיר, המטאור העולה. הרפורמות בממשלה, המורכבת מחוג מקורביו של ג'מאל, אמורות לספק למובארק את הסחורה. הצלחת הממשלה החדשה, כמוה כהצלחת בנו. איבוד התקווה בממשלה החדשה, עלולה להיות הרסנית עבור תוכניותיו של הנשיא המצרי, ולגדוע את השושלת המובארקית. דבר נוסף, נותר לו, לנשיא המצרי לעשות. עד אוקטובר 2005, עת מסתיימת תקופת כהונתו השישית, יהיה עליו להכריע בדבר מינוי סגן נשיא. בסופו של דבר, הרפורמות שמצעיד כעת מובארק בארצו, הינן חיוביות. כעת - העיניים נשואות לדמשק.