לא לייקור תעריפי הנסיעה
בעידן הרכבת הקלה, והרפורמה בתחבורה הציבורית, ראוי היה לממש את היעד שניצב מכבר בפני
משרד התחבורה - למשוך את בעלי הרכב הפרטי לנסוע בתחבורה הציבורית (חוסך פקקים, זיהום אוויר ועוד). לכן, סביר היה שהמשרד יוזיל את תעריפי הנסיעה העירונית, שהם גבוהים לפי כל קנה מידה. במקום זאת, לקראת השנה האזרחית החדשה, החליט השר ישראל כץ לייקר אותם, ובכך, בניגוד למדיניות המשרד, להדיר את בעלי המכוניות הפרטיות מהשימוש באוטובוסים הציבוריים.
ועל הפגיעה בשכבות החלשות, שהן צרכני האוטובוסים העיקריים, בצל המחאה החברתית, כבר אמרנו? אגב, נראה שאין ארוחות חינם, וכי ההקלות במס עולות לציבור ביוקר. מלבד עליית תעריפי הנסיעה התייקרו גם הדלק, הארנונה, המים והחשמל, ועוד היד נטויה.
איפה הפרופורציה
אין ספק שחבר הכנסת,
יצחק הרצוג, שהתמודד על ראשות מפלגת העבודה, רוצה להיות פופוליסטי בכל מחיר, וגם בכל חוק. בעקבות הנושא הבוער בכותרות, איך לא,
הדרת נשים, הציע להחיל בחוק, מעֵבר לקנס כספי גבוה, עונש של 5 שנות מאסר, לא פחות, על עבירה זו. אתם שומעים טוב? לשֵם השוואה, על הריגה(!) ברשלנות העונש המירבי הוא רק 3 שנות מאסר.
עם כל הכבוד לח"כ (וגם לרייטינג), האם הדרת נשים חמורה יותר מגרימת מוות, פשע קטלני שאין לו תקנה? היכן חוש הפרופורציה וסדר הקדימויות המשפטי?
יתר על כן, את נושא הדרת נשים, שדומה כי הדיון הציבורי תקשורתי בו חרג מכל קנה מידה, ואשר מאפיין קבוצה שולית בלבד במגזר החרדי, ראוי לפתור בדרך של הידברות, ולא בדרכי כפייה. ובא לאחדות העם בציון גואל.
הצביעו ברגלים
הבטיחו לנו רבבות מפגינים בבית שמש נגד הדרת נשים, ולבסוף הגיעו כמה אלפים בלבד. אין זאת אלא שרוב הציבור ה'שפוי' הצביע ברגליים נגד ההגזמה בסיקור התקשורתי והפוליטי של הנושא הפופוליסטי, אשר חרג מכל פרופורציה. אין ספק שהניפוח של תופעות שוליות לממדים של סערה ציבורית, טוב לרייטינג ומשרת היטב פוליטיקאים רודפי כותרות, אך אינו משקף את המציאות. עונת המלפפונים בעיצומו של חורף ישראלי כבר אמרנו?
אולי באופן סמלי, היריות בדרום שהתרחשו בזמן ההפגנה, למרבה הצער נתנו את התזכורת לבעיות האמיתיות שלנו שצריכות לעלות לראש סדר היום הציבורי, והן בעיות הביטחון, כמו גם הקטל בדרכים, רצח נשים ובכלל ועוד. הגיעה השעה לחזור לשפיות, ולומר די להגזמה ולהכפשה בלתי מוצדקת של ציבור חרדי שלם.
מחוזות אפלים
הטלאי הצהוב, שכיכב בהפגנת החרדים במאה שערים, זכה בצדק לגינוי ציבורי ותקשורתי חריף מקיר לקיר (די לזילות השואה!). אולם מה עם עשרות תמונות של שוטרים הגוררים חרדים בפיאותיהם וזקניהם, שלא פורסמו, תמונות אשר דומה מזכירות מחזות מאותם מחוזות אפלים של הנאצים? די היה בתמונה אחת כזאת, השווה יותר מאלף מילים, שהגיעה לידי יהודי מתימן, כדי למנוע ממנו עלייה לארץ, שכך לא צייר אותה בדמיונותיו הרחוקים, ובכך ישראל הפסידה עוד עולה.
אגב, האם העיתונאים שמו לב, לאיזה רייטינג זכו המפגינים בזכות הגימיק של הטלאי הצהוב, והסיקור התקשורתי הרחב שקיבל? האם הם לא שיחקו לידיהם של המפגינים החרדים?
החלוצים החדשים
צריך לברך על תופעת הגרעינים התורניים. פעם הממשלה הכריזה על ייהוד הגליל. אין ספק היום עושים זאת החלוצים הדתיים הציוניים בכל רחבי
הארץ, כשהם חדורי רוח התנדבות, אהבת העם והמדינה, המשמרים את הצביון היהודי שלה ותורמים לאיזונה הדמוגרפי. העובדה שמדובר באנשים איכותיים, תורמת להעלאת רמת הקהילה והיישוב, במיוחד בערים כמו לוד, רמלה, יפו ועכו. צַו ההתנדבות, שהפך לחלק בלתי נפרד מהתקנון של הגרעינים הללו, מעיד על המוּדעות החברתית הגבוהה של חברֶיה, וכי ציונות, דת ותרומה חברתית הולכים ביחד. אז מי אמר שציונות היא מילה גסה? .
יתר עלכן, זוכרים את המהומה הרבתי שחוללו התושבים הערבים בעקבות עצומת הרבנים נגד מכירת דירות יהודיות והשכרתם להם? והנה מתברר שאַף הם מסרבים למכור דירות או להשכירן ליהודים, ובכך נחשפת צביעותם. השאלה היא איפה התקשורת? מדוע נעלמה הפעם, ואין פוצה פה ומצפצף נגד הגזענות הערבית?
גיבורי התקשורת?
הבן והבת החרדים, שהוכו על-ידי בריונים חילונים, זכו אומנם לאיזכור בחדשות. השאלה היא, האם גם הם יהפכו לגיבורי היום, כפי שקרה לנעמה מנדלסון, גיבורת התקשורת והעיר בית שמש, בגלל יריקה שספגה מסיקריק. אדם נשך כלב? זו היא ידיעה מעניינת ועתירת רייטינג, ונעמה ללא ספק נופלת בקטגוריה זו.
ואולי הילדים החרדים יֵרדו למרתפי העיתונות ושם יעלו אבק, כפי שבדרך כלל קורה להתנכלות כלפי חרדים, שהפכה לשיגרה. 'כלב נשך אדם' כבר אמרנו?
עיתון ימני?
טוענים ש'ישראל היום' הוא עיתון ימני מובהק בשירות ראש הממשלה,
בנימין נתניהו.
אז איך זה שמאמריהם של יוסי ביילין ויהושע סובול מהשמאל הקיצוני מעטרים עמוד שלם במדור הדעות, ומתפרסמים בשכיחות לא פחות קטנה ממאמריהם של דרור אידר ו
חיים שיין הימניים? לקנאים הפתרונים.
אדם נשך כלב
הדובר החרדי, ישעיהו הורוויץ, תמה שהתקשורת מתעסקת בהדרת נשים, במקום בנושאים חברתיים בוערים. דומני שהתשובה לתמיהה
זו נעוצה במילת המפתח - רייטינג.
למרבה הצער, מעשי הרצח, האלימות, הסמים והשוד, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, כבר מזמן הקהו את חושי הציבור שהתרגל אליהם וכבר הפסיק להזדעזע. הם נופלים בקטגוריה התקשורתית של 'כלב נשך אדם', ועל כן נדחקים לפינה וזוכים לכותרות צנועות.
לעומת זאת, לא סוד הוא שאת החרדים אוהבים לשנוא, ועל כן כל מקרה חריג אצלם הופך לאייטם עסיסי וזוכה לכותרת ראשית בעיתונות שחוגגת עליו. כידיעה מעניינת ובלתי שגרתית הוא נופל אפוא בקטגוריה של 'אדם נשך כלב'. יחי ההבדל הקטן!
חבל שהחרדים הקיצונים נגררים לתגובות פוגעניות, ובכך משחקים לידיהם של העיתונאים והפוליטיקאים בעליהום המתנהל נגדם.
איפה השבת הציבורית?
אין ספק שגם אם דני דיין אינו שומר מצוות, הרי כיו"ר מועצת יש"ע הוא מייצג ציבור רחב מאוד של שומרי מצוות, ולכן לא ראוי היה שיתראיין בטלוויזיה בשבת בנושא המאחזים.
עם זאת, דומני שאת האצבע המאשימה יש להפנות לא רק לדיין, אלא לא פחות לציבור המתנחלים, שרובו כידוע שומר שבת כהילכתה. אולם בעוד שהם מפגינים בראש חוצות למען יישוב הארץ, מעולם לא ראינו אותם משתתפים בהפגנות למען קדושת השבת (מבחינה זאת כדאי שילמדו שיעור מהחרדים).
אפילו בנושא שירת נשים, שאינו מדאורייתא ושנוי במחלוקת חכמים, נשמעו קולות מחאה חריפים של רבני המגזר, ואילו לגבי שמירת השבת שנמנית עם עשרת הדברות בתורה, הם אינם מגלים מעורבות ציבורית מיוחדת. והרי, כדברי חז"ל, ארץ ישראל בלי תורה - היא כגוף בלי נשמה. וכבר התריע הרב נריה זצ”ל על קדושת הארץ, המחוללת עם חילול שבת.
לתשומת לב הרב אליקים לבנון.
שתי מדינות?
לא רק מדינת תל אביב. התקשורת, שהרחיקה לכת, כבר יצרה בחזונה שתי מדינות: מדינת החרדים ומדינת תל אביב. אולם צר לי לאכזב את העיתונאים והפוליטיקאים רודפי הרייטינג, מפני שהמציאות טופחת על פני חלוקה זו.
בפועל יש ברחוב, בבית ובעבודה דו קיום נפלא בין האוכלוסיות השונות (להוציא את הסיקריקים). תשאלו את השכנים או הבוסים. ואם קהילות חרדיות מסויימות רוצות שכונות נפרדות, סבבה! תנו להם. גם זה לגיטימי ויש לכבד את רצונם לחיות חיי קהילה משותפים.
רגע של עברית
בחנוכה השנה (כ"ו כסלו) חגגנו את יום השפה העברית ברחבי הארץ, לרגל יום הזכרון למחדש השפה, אליעזר בן יהודה. כידוע, הדקדוק הוא מאבני היסוד של השפה, ולכן הגיעה השעה לתקן שגיאות יסודיות בתחום זה, ולדבר עברית נכונה. אחת השגיאות הנפוצות היא חילופי זכר ונקבה במיוחד בתחום המספרים (לדוגמה שלוש שקל במקום שלושה), שאינה פוסחת גם על השדרנים, האמורים לשמש מודל חיקוי לציבור לדיבור תקין.
יתר על כן, למרבה הצער האמריקניזציה השתלטה על שפתנו, וכובשת כל חלקה טובה. ראוי אפוא לחזור ללשון המקורית ולדבר עברית בעברית. סינמה סיטי? למה לא עיר הסרטים, למשל?
גם וגם
הזמרת יפה ירקוני ז"ל התנגדה, בצדק, לקיטלוגה כזמרת המלחמות. דומני שהיא הייתה זמרת המלחמות, וזה ייאמר לשיבחה. ועם זאת, היא הייתה לא רק זמרת המלחמות, וגם זה ייאמר לשיבחה. היא הייתה זמרת רב גונית, ששרה על הכל, אך התנדבה רבות למען חיילי צה"ל במלחמות המדינה, ומכאן כינוייה המיתולוגי.
אבק כוכבים
דומה שהראיון ב"7 ימים" עם אורנה בנאי, החושף בדידות ומצוקות נפשיות, יכול להוות דוגמה מייצגת לעולם הזוהַר, שבניגוד לתדמיתו הוא לא תמיד זוהֵר, כפי שזה נראה על האקרנים.
מתברר שהכוכבים נושאים איתם לא מעט אבק, וכי הליצן הוא איש עצוב, וגם בוכה לפעמים. האימרה השקספירית הידועה "כל העולם במה" מקבלת משמעות כפולה ומיוחדת לגבי השחקנים.
