וזה סיפור המעשה: בספטמבר האחרון רעדו אמות הסִפים בתקשורת הערבית עם פיטוריו של ואדח חנפר, המנכ"ל הכול-יכול של רשת אל-ג'זירה. חנפר חתום על תפקיד הקטליזטור של 'האביב הערבי'. בלי מדיניות הסיקור האגרסיבית של אל-ג'זירה, לא היו המהפכות בעולם הערבי מגיעות לאן שהגיעו. כך שפיטוריו של חנפר היו הפתעה מוחלטת.
את פיטוריו ליוותה פרשנות שטענה כי פרסום מסמכי 'ויקיליקס' המלאים, שקשרו בין חנפר לבין המודיעין האמריקני, היו העילה לפיטורין. אולם מקורות בקטאר אומרים כי זה היה רק המצג החיצוני. בפועל, מדגישים המקורות,
עזמי בשארה היה זה שחתר תחת חנפר כדי לחזק את מעמדו בתחנה.
זה החל בתלונות על כך שאישים מסוימים כמו השייח' ראאד סלאח, ראש התנועה האיסלאמית בישראל, מופיעים יתר על המידה באל-ג'זירה, לטעמו. לדברי המקורות הקטאריים, בשארה לא הסתפק בתלונות, ואף הגיש למשפחת המלוכה רשימת שמות של פוליטיקאים ועיתונאים שעמם לדעתו הרשת צריכה לעבוד. עמם ולא עם אחרים.
זה היה הסִפתח. אולם מה שליבה את התחרות והרעיל את היחסים בין בשארה לבין חנפר, כך מוסיפים המקורות, הייתה העובדה שבמהלך הופעותיו באל-ג'זירה הוצמד לבשארה, בהוראתו של חנפר, התואר: "חבר הכנסת עזמי בשארה".
בשארה, שהעדיף להסיר את החטוטרת הביוגרפית הזאת, דרש כי בכל שידור יופיע לצד שמו התואר "מלומד וחוקר". אולם חנפר התעקש על התואר "חבר הכנסת", וזה המשיך להופיע לצד שמו של בשארה. בצר לו, פנה בשארה לנסיך קטאר, והתלונן על חנפר. והתוצאה: יועציו של הנסיך התרו בחנפר, אך הוא סירב לשנות את הטייטל של בשארה. יועצי הנסיך שבו והתרו בו, אולם חנפר התעקש ואמר שהוא אינו עובד של בשארה. התוצאה הבלתי נמנעת, אומרים המקורות, היו הפיטורין. לא בגלל כבודו האבוד של בשארה, אלא בעיקר בגלל שהמנכ"ל הכול-יכול של אל-ג'זירה לא ציית להוראה של בן משפחת המלוכה.
בשארה המרקסיסט לשעבר ככל הנראה מבין היטב את הנקודה הזאת. זו כנראה הסיבה שאחרי הכול הוא איש מבריק ביותר, שיושב בשקט גם כאשר בית המלוכה הקטארי עושה דברים מביכים במיוחד.
כך, למשל, במסגרת תפקידיו בנסיכות, בשארה יושב גם במועצת הנאמנים של 'הקרן לדמוקרטיה ערבית', מיסודה של השייח'ה מוזה, אשתו של אמיר קטאר. הקרן הזאת נחשבת משהו יוקרתי במיוחד, מתגלגלים שם הרבה מאוד כספים, וגם יכולת השפעה.
הקרן מציעה בין השאר סדנאות וימי עיון לקידום הדמוקרטיה, שליחת משקיפים לפיקוח על הבחירות בעולם הערבי, יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים, ניוזלטר ודוח שנתי. הכול למען קידום הדמוקרטיה. במסגרת זו מחזיקה הקרן גם פורטל תקשורתי כבד במיוחד, הכולל, לצד דיווחים חדשותיים, גם מילון מונחים לצורך הרחבת השכלתם של הקוראים חפצי הדמוקרטיה בעולם הערבי.
מדובר במילון רחב ומושקע עם הגדרות המגובות בקטעי וידאו ואנימציה. קחו, לדוגמה, את הערך JEW המופיע
בקישור זה. אנשי הקרן, שעזמי בשארה נמנה עם חבר המנהלים שלה ובוודאי הציץ פעם או פעמיים באתר, החליטו לא להסתבך יתר על המידה בחלק המוגדר ל"עמים" באשר להגדרה מהו יהודי. במקום זה, להנאת הקהל, מוצעת שם בין השאר סדרה של קטעי וידאו, רובם קטעים סאטיריים או קטעים מסרטי קונספירציה היסטוריים. ומה שמאפיין את המבחר הוא בעצם ההתייחסות המילולית להקשר הסאטירי, שהופכת אותה לאנטישמיות גסה במיוחד.
בראש הרשימה מכהן השיר של בוראט "הבה נשליך את היהודי לבאר", שמלווה בקטע קונספירציה משובח במיוחד הטוען כי מלכת בריטניה אליזבת היא יהודייה. ולקינוח, כדי להוכיח שמדובר ברשימה עדכנית במיוחד, מופיע קטע חדשותי על יהודי שהגיע לאחרונה ללוב וניסה לנקות את בית הכנסת בטריפולי, אך נאלץ לעזוב בשל איומים על חייו. ברשימה הזאת אין שום דבר מקרי.
גם בקטאר, שם הדמוקרטיה היא סוג של מונרכיה, אין מקריות. הכול מוכתב מלמעלה. יתרה מזו, הקרן פועלת בשיתוף פעולה ובפיקוח משולש של משרדי החוץ, החינוך והתרבות הקטאריים. כך שאין אפשרות שמשהו הסתנן במקרה. אולי הערך "אדולף היטלר", שמופיע משום מה ברשימת האישים היהודים, ומתואר כ"פוליטיקאי גרמני", בין הערכים "אברהם" ל"אלברט איינשטיין". ולא, השואה אינה מוזכרת בהקשר שלו.
אולם מה שהכי מזעזע הוא שרשימת חבר הנאמנים של הקרן, פרט לעזמי בשארה, כוללת גם כמה דמויות בינלאומיות ידועות. לצורך העניין נזכיר פה רק ארבע: אמה בונינו, לשעבר השרה האיטלקית לעניינים אירופים וסחר חוץ, קים קמפבל, ראש ממשלת קנדה לשעבר, מרי רובינסון, לשעבר ראש ממשלת אירלנד, והדובדבן שבקצפת – יושקה פישר, שר החוץ הגרמני לשעבר. כל השאר מופיעים תחת "מדינות ערב". מישהו צריך לעשות כאן סדר.
