אז מה קורה בכלכלה האמריקנית

בכירי הכלכלה האמריקנית ואזרחי ארה"ב (ואולי גם העולם?!) בוחנים מחודש לחודש את נתוני האבטלה המייצגת חלק משלל נתונים על אודות תנועת הכלכלה הגדולה בעולם. הנתון האחרון שפורסם (דצמבר 2011) הצביע על ירידה בנתוני האבטלה מ-8.7% ל-8.5%.

לאלו מכם שהנתון נראה להם זניח - ייתכן. לאלו מכם שאינם רואים פה שיפור מתמשך - ייתכן. אולם, במבט אופטימי אכן יש כאן שיפור בשיעור המובטלים במשק האמריקני. השאלה שנשאלת תמיד היא האם מדובר בהתרחבות המשק האמריקני והאצה בצמיחה או שמא רק בחזרתם של עובדים שפוטרו זה מכבר. יש הבדל משמעותי בין שני הנתונים הנ"ל.

בין הגורמים לשיפור בנתון ניתן למנות את עונת סוף שנה, תנאי מזג אוויר, תנועה עונתית, גיוס עובדים זמניים וכו'. על-מנת שנתון זה יראה שיפור מתמשך, יש צורך שהכלכלה האמריקנית תראה שיעורי צמיחה גבוהים יותר מהקיים. ככל ששיעור הצמיחה יהיה מהיר יותר, כך נתון שיעור האבטלה ישתפר. ולהפך - ירידה בשיעור האבטלה תחזיר עובדים לשוק העבודה ויכולה להגביר את הצריכה ומכאן תיתכן עלייה בצמיחה.

שיפור בצמיחה לצד שיפור בשיעור המובטלים יעלה את הכלכלה האמריקנית על פסים חיוביים ויתרום משמעותית ליציבות הכלכלית, מה שיאפשר גם לנסות ולשפר את יחס החוב האמריקני המהווה משקולת כבדה על הממשל הנוכחי. שיפור בנתונים יוריד מהפרק את החיכוך המתמיד בין הפוליטיקאים לגבי ההצעות השונות לפתרון משבר החוב במדינה.

פרט לפוליטיקאים יש צורך שגם הבנק המרכזי יבצע אי אלו מהלכים וכמו בארץ (וכנראה בכל העולם) הציבור נוטה להאמין יותר לאנשי מקצוע מאשר לפוליטיקאים. ל"פד" (הבנק המרכזי) עדיין נותרו מספר כלים על-מנת לתמוך בהמשך השיפור בכלכלה וזאת תחת הנחה שאכן התהליך החל. הנחות המוצא מתבססות גם על האפשרות כי המשבר באירופה יישאר תחת שליטה, אולם באירופה יש פוליטיקאים אירופים ובנק מרכזי אירופי - וזה כבר מחוץ לשליטת האמריקנים.

כמובן שההשלכות על המשק הישראלי יהיו חיוביות במידה שהעולם המערבי (המדינות הגדולות) יצליח להכיל את המשבר אליו נקלע העולם.