מתרבים הפירסומים שלפיהם
נתן אשל צילם במכשיר הסלולרי שלו אזורים מוצנעים בגופה של ר'. כך למשל, אתר ynet טוען כי "לנציבות הגיעו כמה עדויות התומכות ומאשרות כי ר' סיפרה לכמה אנשים כי אשל צילם אותה בסלולרי מתחת לחצאית".
אם אכן יש דברים בגו, נשאלת השאלה מה הייתה מטרתו של אשל שעה שהוא צילם כך את ר'. מצד אחד ניתן להניח שהוא עשה כן כדי לספק את יצר המציצנות שלו ותו לא. מצד שני נשאלת השאלה כיצד ולמה הגיעו הדברים לידיעתה של ר'. הרי אם בסיפוק יצר המציצנות גרידא המדובר, כי אז ניתן היה לצפות מנתן אשל שישמור העניין בינו לבין עצמו ולא יספר על כך לאיש. כך או כך, אם ר' יודעת שנתן אשל אוחז בידיו תמונה או תמונות מביכות שלה, כי אז יש בכך להדאיג כפל כפליים - גם אם נניח שלכתחילה לא היו לנתן אשל כל כוונות זדון.
במה דברים אמורים?
הכרוניקה הפלילית לא חסרה מקרים שבהם צולמו אנשים - גברים ו/או נשים - במצבים אינטימיים או מביכים, וזאת למטרות סחיטה מינית או אחרת. ולענייננו, גם אם לנתן אשל עצמו לא היו כוונות זדון כשצילם את ר' - אין אנחנו פטורים מלבחון את מצבה של ר', מנקודת מבטה, נוכח הסיטואציה הזו. כלומר, לבד מתחושת ההשפלה שבאופן טבעי מתלווה למצב שכזה, מתעוררת השאלה אם, מנקודת מבטה של ר', נתן אשל לא השיג כלפיה שליטה והיא נקלעה לעמדת נחיתות כלפיו, ולו בשל העובדה, לכאורה, שהוא אוחז בידיו תמונות מביכות שלה.
במילים אחרות, סביר מאוד להניח שעצם העובדה, לכאורה, שנתן אשל אוחז בידיו תמונות מביכות של ר' - עצם העובדה הזו יש בה להוות איום מתמיד כלפי ר' - גם אם נתן אשל לא יגיד לה או ירמוז לה דבר בקשר לכך, ואפילו אם הוא ינסה להרגיעה שאין לו כל כוונה לעשות שימוש בתמונות. הרי טבע הדברים הוא ש-ר' תהיה במתח מתמיד ותעשה כל מאמץ שלא להתעמת או לעצבן את נתן אשל מכל סיבה שהיא - שעה שהיא יודעת שהוא אוחז בידיו תמונות מביכות שלה. הרי ברור מאליו, שבמצב עניינים מעין זה ר' תעשה כל מאמץ להענות לבקשות כאלה או אחרות של נתן אשל - בקשות שהיא לא הייתה נענית להן אלמלא אחז בתמונות מביכות שלה.
הוא שאמרנו: אם אכן נתן אשל אוחז בידיו בתמונות מביכות של ר', כי אז הוא השיג בכך שליטה כלפיה, והיא מצידה נתונה כלפיו בתחושה מתמדת של השפלה ואיום - גם אם לו עצמו אין כל כוונות זדון בקשר לתמונות - באשר עצם יכולתו לעשות בתמונות שימוש זדוני הוא הדבר שמכרסם ללא הרף בנפשה של ר'.