עם ה'שרדנה' מוזכר במקרא!

אם המלחמה המתוארת בספר שופטים הייתה נגד ה'שרדנה' יהיה זה אך סביר לצפות שעם זה יוזכר בתיאור המלחמה או בשירת דבורה (שופטים, ד'-ה').

אין זה סביר כי במלחמה כה חשובה, שהייתה נקודת מפנה בכיבוש הארץ, לא יוזכר עם זה במפורש - בפרוזה או בשירה. לאור השערותיו המנומקות של פרופ' זרטל היינו אמורים למצוא במקרא את ה'שרדנה'.

הערים הכנעניות בעמק יזרעאל יצרו חיץ בעייתי בין שבטי אפרים ומנשה שבשומרון לבין נפתלי וזבולון שבגליל וחברו לקואליציה מלחמתית יחד עם "גויי הים". אולם, הכנענים כמעט שאינם מוזכרים בעלילה; סיסרא מתואר אומנם כשר צבאו של יבין מלך כנען, אך מדובר בשיתוף פעולה שנראה כי לא בא לידי ביטוי במערכה זו.

עירו של סיסרא נקראת "חרושת הגויים", בלשון רבים, שהרי מול שבטי אפרים ומנשה ניצבו באזור זה, השרדנה, וגם עם נוסף - הַ'סַכֶּל', ששכן ברצועה מקבילה לאורך חוף הים כשהעיר דור במרכזה.

מבחינתם של שבטי ישראל עמדו נגדם במערכה זו השרדנה והַסַכֶּל כש"חרושת הגויים" היא העיר הגדולה והקדמית של מערך זה. הערכות זו של מספר עמים כנגד הישראלים מוצגת בפסוק: "באו מלכים נלחמו - אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגִדו" (שופטים, ה', יט).

בתיאור הקרב ובמה שקדם לו (ד', יג-טו) אין מוזכרים ה"כנענים" כאוייב אלא "סיסרא" בלבד. הרגע המסעיר של הנצחון אינו מתייחס לכנענים, אלא: "ויהם ה' את סיסרא...".

אולם, עדיין יש לתמוה - מדוע לא מצאנו, על דרך החיוב, כל איזכור של העם השרדני בעלילת המלחמה?

הפרשנות המסורתית לפסוק בלתי מובן

פרק עשרים ואחד בספר מוקדש לניתוח המשמעות של הפסוק (שופטים, ה', יג): אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם - ה' יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים.

הפרשנים המסורתיים מפרשים פסוק זה, ואת מלחמת דבורה בכללותה, כמלחמה נגד הגויים (הכנענים). המושג שרדנה אינו ידוע ואינו מוכר להם כלל.

רש"י מפרש: אז ירד שריד לאדירים - "שרידי ישראל רדו באדירי העובדי גִלולים". ה' ירד לי בגיבורים – "ירדֶה לי את גיבורי העובדי גִלולים".

מצודת ציון מפרש: "שריד" – "שיור כמו שריד ופליט (ירמיהו מב יז) ".

מצודת דוד מפרש: "אז" – "כאשר יתחזק השיר ותתגבר התשועה אז הנשאר מישראל למשול באדירי עם - הם העובדי גלולים החזקים".

אברבנאל מפרש: "עם ה' ירד, ושלט השריד שהוא ישראל באדירים".
רד"ק מפרש: "והשליט הקב"ה ישראל שהוא שריד, באדירים - בעם יבין מלך כנען".

רלב"ג מפרש: "אז ישים השם רודה מה ששרד ונשאר מישראל על אדירים וחזקים והם עם יבין מלך כנען".

המשותף לפרשנויות אלה הוא ש'שריד' הם שארית עם ישראל וה'אדירים' הם הגויים.

באור חלקי הפסוק הסתום - השירה אינה אלא תיאור לירי של הפרוזה.

המחבר מתמודד עם הפסוק הבעייתי: " אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם - ה' יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים" (שופטים, ה', יג),

ההסבר שנותן פרופ' זרטל לגבי חלקו הראשון של המשפט (עמ' 299): "אז ירדו (לקרב) שרידי העם הקרוי "אדירים" (הם השרדנה ואולי הסכל-סיקולו, לשיטתנו)".

וההסבר לגבי חלקו השני - "ומולם ירדו למלחמה גיבורי ה', הם לוחמי ישראל".

ייחוס זה של שני הצדדים היריבים לחלקי המשפט שונֶה כמובן מהפרשנות המסורתית וגם מהסברים דומים של חוקרים בדורות האחרונים (עמ' 295).

חיזוק לקביעתו של פרופ' זרטל כי מדובר בתקבולת ניגודית, שבה חלקו הראשון של המשפט מדבר על השרדנה וחלקו השני מתייחס לישראלים - ניתן למצוא בפרק ד', הקודם לשירת דבורה (שופטים ד', י"ג-י"ד):

יג - "ויזעק סיסרא את-כל-רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת-כל העם אשר אתו מחרושת הגויים אל נחל קישון.

יד - ותאמר דְּבֹרָה אל-ברק קום כי זה היום אשר נתן ה' את-סיסרא בידך, הלא ה' יָצָא לפניך, וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו".

ההרכב של שני פסוקים אלה:

במשפט הראשון (יג) מדובר על סיסרא שיורד למלחמה אל נחל קישון עם כוחות רבים ועצומים, ואילו בשני (יד) מדובר על ברק שיורד מהר תבור עם סיוע מאת ה' ועם חיל רגלים פשוט.

אם נצא מנקודת הנחה שהשירה אינה אלא תיאור לירי של הפרוזה, נוכל להניח שגם בשירה (פרק ה', יג) מתוארים הדברים באותו סדר ובאותה משמעות כפי שהם כתובים בפרוזה (פרק ד').

ולכן – בהקבלה לפסוקים יג-יד מפרק ד' - המשמעות היא:
אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם ---> סיסרא/השרדנה
ה' יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים ---> ישראלים

בנוסף למסקנה מהקבלה זו, ניתן לבדוק את משמעות המלה "גיבורים" המופיעה פעם נוספת בשירת דבורה, ולהיווכח שהיא מתייחסת לישראלים:

"... כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים" (ה', כג). מכאן שגם כוונת הפסוקית: ה' יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים" היא לישראלים.

פרופ' זרטל מוכיח ש'ספל האדירים' הניתן לגיבור הבא מן הקרב הוא מוטיב מערב ים-תיכוני, אגאי או אחר (עמ' 305). 'ספל האדירים' מופיע בספרות היונית הקדומה ומתאר הענקת ספל מעוטר ובעל גודל ניכר לגיבור השב משדה הקרב.

השרדנה סיגלו לעצמם מנהג זה וספגו מרכיבים מהתרבות האגאית -יוונית כשהתיישבו בכרתים, ממנה המשיכו לחופי כנען. בהתאם לכך, ספל האדירים בשירת דבורה הוא חלק מהתרבות השרדנית. המנהגים והתרבות החומרית שהביאו אתם השרדנה - כלי האוכל, חפצי נוי ואחרים - נפוצו אל האוכלוסיה שבתחום שליטתם ומטבע הדברים הגיעו גם אל שבט הקיני. המקרא מזכיר את העובדה, השולית לכאורה, כי סיסרא שתה ב'ספל אדירים' - כדי לציין ולהדגיש את גודל מפלתו, דהיינו – הוא נפל למרות שנמצא בתחום השליטה וההשפעה השרדנית ונפגע דווקא בעזרת ספל שהיה חלק מהתרבות החומרית השרדנית השלטת!

בהתאם לכך הרי גם המלה 'אדירים' שבפסוקית "אז ירד שריד לאדירים" נושאת משמעות זהה ומובן כי פסוקית זו מתייחסת לשרדנה.

ואיפה מוזכר ה'שרדנה'?

בחלקו הראשון של הפסוק "אז ירד שריד לאדירים עם" המתייחסת לסיסרא/השרדנה, מופיעה המלה "שריד".

מלה זו היא תמוהה ובעייתית. המלה 'שריד', במשמעותה העברית, אינה מובנת בהקשר הסיפורי ואינה נדרשת כלל לצורך הבנת העלילה המקראית.אין מתוארת בספר שופטים מלחמה כלשהי שקדמה למלחמת דבורה ובה הוכו בני ישראל קשות, ועתה הם בחזקת 'שריד'. יתרה מכך, דבורה מונה בשירתה מספר ניכר של שבטים שהיו יכולים ללא כל קושי להצטרף למערכה. אין מדובר בשבטים מוכים או חלשים ולרובם לא הייתה כל מניעה לעשות זאת.

קיומו של העם השרדני בארץ-ישראל התחוור רק בשנת 1891 מתוך פפירוס מצרי שכתב אדם בשם אָמֶנופֶה והמכונה לכן 'האונומַסטיקון של אָמֶנופֶה'. הפרשנים המסורתיים שפרשו את המלה "שריד" כפשוטה, הסתפקו, מחוסר ידע היסטורי, במשמעותה העברית הידועה. לאמיתו של דבר - הם אפילו לא העריכו כי ניצבת מולם מכשלה. אולם, לנו יש היתרון של ידע היסטורי וארכיאולוגי נרחב, שלא היה בידיהם של הפרשנים היהודיים לדורותיהם. קיומו של עם השרדנה ידוע לנו, וממחקריו של פרופ' זרטל מובן כי חרושת הגויים הייתה עירם של השרדנה, בהתאם לכך ניתן לטעון בסבירות גבוהה כי - 'שָׂרִיד' – הם השרדנה !!

את ההבדל שבין 'שריד' ל'שרדנה' ניתן להסביר בכך שבתחילה היה כתוב במקור 'שרדנה' (או 'שרדן'), ומשום שלא הבינו המעתיקים את משמעות המלה ובהתחשב בכך שהמקרא נכתב במקורו בכתיב חסר ואף ללא ניקוד - גבר במשך השנים הפיתוי לטעות או 'לתקן' את הנוסח ל'שריד', מלה בעלת משמעות בעברית. כך הגענו לאובדן המשמעות המקורית ולהמרתה במשמעות אחרת!

אולם, פרט לבעיה קלה זו, אותיות העיצורים - ש.ר.ד. - נמצאות במלוא עוצמתן בטקסט המקראי!. הנה לפנינו הוכחה כתובה (!) כי העם שישב בחרושת הגויים הם השרדנה !. עד עתה ידענו על ה'שרדנה' ממכתבי אל-עמארנה, מתבליטים מצריים, מפפירוסים מתקופת רעמסס השני והשלישי ומתעודות אוגריתיות. והנה עתה, נוכחנו לדעת, כי השרדנה מוזכרים גם אצלנו, בתנ"ך!

עם סיום כתיבתו של מאמר זה האיר פרופ' אדם זרטל את עיני כי רעיון זה לגבי משמעותה של המלה 'שריד' כבר הוצע ע"י הרב יואל בן-נון שהיה הראשון להציע זאת.

להלן תיאור טכני אפשרי של תהליך השיבוש בהתאם לרעיון של יואל בן נון:

במקור נכתב: 'שרדן האדירים' (או 'שרדנה אדירים').

הרעיון המרכזי: חל חילוף אותיות נ/ל.

חילוף כזה מופיע מספר פעמים בתנ"ך, כמו שונמית/שולמית (שיר השירים). גם בימינו אנו מוצאים שמות של מקומות כמו 'מנחת' הקרויה בפי הערבים 'מלחה'. הערבים קבלו שם זה מהיהודים, ילידי הארץ, אשר החליפו את ה'נון' ב'למד'.

ה'ל' הובנה כאחת מאותיות בכל"מ וחוברה למלה 'האדירים':

1. שרדן האדירים ---> שרד להאדירים

בשלב הבא התבטלה 'ה' הידיעה:

2. שרד להאדירים ---> שרד לְאדירים

אולם נותרה בעיה בעצם הימצאותה של מלה חסרת פשר – שרד.

מלה בלתי מובנת זו הומרה למלה הקרובה ביותר אליה
בשפה בעברית, ונהפכה ל-שָׂרִד:

3. שרד לְאדירים ---> שָׂרִד לְאדירים

בהמשך – מעבר לכתיב מלא:

4. שָרִד לְאדירים ---> שָׂרִיד לְאדירים

אין ספק כי אובדן המשמעות המקורית (של המלה 'שרדן') הוא מרכיב מרכזי בתהליך השיבוש, לעומתו ניצבת העובדה הניצחת כי התבצע כאן חילוף האותיות נ/ל.

השאלה היא - מהי הסיבה ומהי התוצאה, דהיינו ישנן שתי אפשרויות שרק אחת מהן נכונה:

• אובדן המשמעות המקורית הוא הגורם הדומיננטי והראשוני, דהיינו המלה 'שרדן' לא הובנה כשמו של עם, ולכן טבעי הוא שה'ן' תהפך ל-'ל' וה'שרד' ל'שריד'. מובן שלא כל 'נ' בתנ"ך נהפכת ל-'ל', אולם אובדן המשמעות המקורית היא שעוררה במקרה זה את חילוף האותיות. הוי אומר – אובדן המשמעות המקורית היא הסיבה ואילו חילופי האותיות נ/ל הם התוצאה!

• שינוי האותיות נ/ל הוא הגורם הדומיננטי והראשוני והוא זה שהוליך לאובדן המשמעות המקורית – ברגע שה'ן' נהפכה ל-'ל' נמחק עם ה'שרדן' מהפסוק ובקלות רבה נהפך ה'שרד' ל'שריד'. הוי אומר – חילוף האותיות נ/ל הוא הסיבה ואילו אובדן המשמעות המקורית היא התוצאה!.

הצגת הפסוק המקורי

מהעיסוק בנושא זה ניתן להסיק:

1. עובדה היא כי חלו שינויים ושיבושים בספר הספרים אולם חלקם הגדול כבר זוהה ופוענח. הדבר נראה בעליל מהתוספות בשולי הדפים לגבי קרי וכתיב, כאשר ה'קרי' בא לתקן שיבוש הנמצא ב'כתיב'.

2. התנ"ך נכתב בלשון ברורה האמורה להיות מובנת גם ע"י דוברי עברית בימינו. (כי העברית החדשה נבנתה בעיקרה על בסיס התנ"ך, המשנה והתלמוד!) הקושי היחיד יכול להיות בהבנת מושגים ומנהגים שאינם בשימוש בימינו או לחלופין במלה שהשתבשה.

לכן, בכל מקום שמופיעה מלה שאינה מתאימה לעניין המתואר, או שהפירוש הניתן לה הוא מאולץ ובלתי טבעי - הרי שזו מלה חשודה.

נכון יהיה לבחון בזהירות מלים היוצרות קושי בהבנת הדברים. יתכן שמלים אלו הן משובשות ויש לנסות ולשחזר את המלה המקורית!.

בהתאם לגישה זו ניתן להמשיך הלאה - המלה 'עָם' בפסוקית אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם' אינה מתאימה לתחביר העברי. למרות שלפי הטעמים היא שייכת לפסוקית זו ולמרות שמדובר בשירה - יהיה זה מאולץ ובלתי טבעי להזיז אותה ממקומה אחורנית במטרה לגרוס: 'עם השרדנה'.

נראה כי המלה 'עם' היא חלק מהביטוי "עם ה'" והיא שייכת לפסוקית השניה של המשפט, ולכך ישנם שני נימוקים:

• הביטוי "עם ה'" כבר מופיע בפסוק י"א: "...אז ירדו לשערים עם-ה' ", והיות שבשירה בכלל, ובשירת דבורה בפרט, מקובל לחזור על ביטויים הרי ניתן להניח כי גם כאן (פסוק י"ג) מדובר בביטוי שכבר נמצא בפסוק אחר.

• זאת ועוד – ישנה כאן הנגדה בין השרדנה המוזכר בפסוקית הראשונה לבין "עם ה' " שבפסוקית השניה. הנושא בשני חלקי המשפט הוא העם שבו מדובר.

אפשרות זו מצויינת בספרו של פרופ' זרטל (עמ' 299-300) כהצעתו של מר ש' אלתרמן. בהתאם לכך ניתן לשער כי הטקסט השירתי המקורי הורכב משתי הפסוקיות האלה - "אז ירד שרדן האדירים - עם ה' ירד לי בגיבורים"