ההימורים של שלדון

"שותפות הערכים" מתגלגלת כבר שנים על לשונותיהם של פוליטיקאים משני עברי האוקיאנוס, בבקשם להדגיש את הקרבה ההדוקה בין ישראל לארצות-הברית. ב-2012 מקבלת האמירה משמעות נוספת. הערכים עכשיו הם חומריים, עשרות ומאות מיליוני דולרים, והשותפות מתגלמת בדמותו של האיש שמחלק אותם. בישראל הוא מתחזק כבר כמעט חמש שנים את הזרוע העיתונאית של ראש הממשלה, ובאמריקה הוא משמן את הגלגלים של מועמד רפובליקאי-שמרני המנסה להגיע לבית הלבן.

משבוע לשבוע מתעצמת תשומת הלב התקשורתית המופנת בארצות-הברית לתרומותיו הנדיבות של איל ההימורים היהודי שלדון אדלסון. העובדה שהמועמד שלו, ניוט גינגריץ', הפסיד השבוע בבחירות המוקדמות של המפלגה הרפובליקאית בפלורידה, לא דחקה את שמו לשוליים, אלא להפך.

נועם שייבר, עורך בכיר במגזין "ניו-ריפבליק", כתב בשבוע שעבר כי המשימה הבאה של המועמד המוביל, מיט רומני, אינה רק לגייס בוחרים ולשכנע את גינגריץ' שאפסו סיכוייו לזכות במינוי המפלגה; עליו לקנות את לבו של אדלסון, בעיקר בכך שיוכיח מעל לכל ספק כי הוא "בסדר" מבחינת יחסו לישראל. כך יגברו סיכוייו של רומני לזכות בדולרים הרבים המתגלגלים משולחנות ההימורים בלאס-וגאס, מקאו וסינגפור, כדי להיכנס מצויד טוב יותר לקרב האמיתי, בראשית נובמבר, מול הנשיא ברק אובמה.

אדלסון, בן 78, הוא עתה השם הלוהט בתקשורת האמריקנית בכל הקשור למימון פוליטי. שני הקרבות האחרונים בבחירות המקדימות עמדו בסימן תרומותיו. חמישה מיליון הדולרים שתרם ערב הפריימריז בדרום קרוליינה איפשרו לגינגריץ' להציף את תחנות הרדיו והטלוויזיה בתשדירי "קמפיין שלילי", שהתמקדו בהצגת רומני כשמאלני רכרוכי וכמעסיק עריץ המתנכל לעובדיו. זה עבד, ולרגע נראה היה שבזכות התרומה כבר נמצא גינגריץ' בדרך למינוי המפלגה. עוד חמישה מיליון שתרמה ד"ר מרים אלדסון, רעייתו של איל ההימורים, סייעו לגינגריץ' לנסות להתמודד מול הקמפיין המסיבי של רומני בפלורידה.

מעמד של מכתיר מלכים

התרומות הללו, נכתב במאמר בעיתון "אטלנטה ג'ורנל קונסטיטיושן", הניפו באחת את אדלסון ממעמד של "תומך ותיק" של גינגריץ' כמעט לזה של מכתיר המלכים. "מתנות אלה ממחישות כיצד עושרה של משפחה אחת יכול לשנות את הכיוון של המירוץ לנשיאות", נכתב בעיתון. גם פרשנים אחרים מזהירים ממצב שבו איש עסקים אחד, עם כיסים עמוקים, יוכל להשפיע על זהותו של הנשיא הבא.

לדמוקרטיה יש מחיר, והוא מטפס בהתמדה. ב-2008 גייס אובמה כ-760 מיליון דולר - חלקם באמצעות שימוש מתוחכם באינטרנט - למימון המסע לבית הלבן. כדי לנסות לזכות בארבע שנים נוספות יהיה עליו להוציא, כך מעריכים, כמיליארד דולר. גם יריבו יזדקק לכל סנט שיוכל להשיג. מיט רומני הוא איש עשיר והונו מוערך בקרוב ל-100 מיליון דולר. אבל הוא, כמו כל מועמד רפובליקאי אחר, יזדקק לסיוע כלכלי נדיב.

לא רק זהותו של התורם הגדול למנהיגים ימניים בישראל ובארצות-הברית היא אחת, גם שיטת ההזרמה דומה. הכל נעשה בעקיפין. הכל חוקי, אבל מעורר שאלות קשות בנוגע לקשרי הון ושלטון. בארץ מונע החוק מאדלסון לתרום סכומים כאלה ישירות לקמפיין של נתניהו, אבל אין דרך לאסור עליו להקים לשם כך עיתון יומי שיחולק חינם, יהפוך לנפוץ בעיתוני המדינה, יבליט את הישגיו של ראש הממשלה ויעצים את הביקורת על יריביו. והכל בלי להזדהות במפורש כ"עיתון של נתניהו", אלא תחת הסוואה של עיתון "נאמן למציאות, הוגן ומאוזן".

הטריק הזה עובד גם בפוליטיקה האמריקנית. שם משחק אדלסון במגרש דומה. הוא עושה זאת באמצעות הסופר-פאקס (Super PACs), ועדות הפעולה הפוליטיות, העצמאיות כביכול, שדרכן אפשר לדחוף לכיסי המועמדים דולרים ללא הגבלה. הסופר-פאקס החלו לפעול ב-2010, לאחר שבית המשפט העליון קבע כי אין הצדקה להגבלת היקף השתתפותם של יחידים, עמותות וחברות במשחק הפוליטי באמצעות תרומות.

כך הושלכו לסל כל הסייגים שהיו בתוקפם בעשורים האחרונים, ונועדו לצמצם את השפעת הכסף הגדול על הדמוקרטיה. מעתה יכולים "החתולים השמנים" - ראשי תאגידים ובעלי ממון אחרים - למנף ללא הגבלה את המועמדים המועדפים בעיניהם ולהניפם לעמדות כוח.

החוק קובע אומנם כי למועמד לנשיאות אסור להיות בקשר ישיר עם ועדות פעולה כאלה, אבל סוד גלוי הוא שהסופר-פאק "להחזיר לנו את עתידנו" אינו אלא צינור תרומות לרומני, בעוד שדרך "לזכות בעתיד שלנו" זורמים הדולרים של משפחת אדלסון ושל תורמים אחרים לקמפיין של גינגריץ'. אגב, לא רק שלדון ומרים תרמו. גם בני משפחה אחרים התגייסו. השבוע דיווח אתר החדשות TMP כי בסוף השנה שעברה שילשלו יסמין וסיוון, שתי בנותיה של מרים, ועימם גם חתנה אורן לוקץ', מיליון דולר לקופה של "לזכות בעתיד שלנו", הסופר-פאק שגינגריץ' נהנה מפירותיו.

גינגריץ' הבין שהקרבה לא תמיד מועילה

ערב ההצבעה בפלורידה נראה היה שגם גינגריץ' עצמו הבין שקרבה פומבית יתרה למיליארדר מלאס-וגאס לא תמיד מועילה. "קראתי בעיתונים על תרומותיו", אמר לכתבים כשנשאל על פטרונו הנדיב, ולא הסתיר את את הסתייגותו מתעשיית ההימורים. "אומר זאת בגלוי, תוך סיכון שאפגע בכמה מידידי שסייעו לי מאוד", אמר המועמד. "אני מוטרד לא רק מההימורים בבתי-קזינו, אלא גם ממשחקי לוטו. אני מודאג מכך שדווקא עניים נוטים להפנות אחוז ניכר מהכנסותיהם להימורים על תקוות כוזבות שיצליחו לנצח את השיטה".

כפי שהדברים נראים עתה, ספק אם אדלסון עצמו הימר על הסוס הנכון. המוביל הוא רומני. גינגריץ', עם זאת, עדיין אינו מוותר: יש עוד 46 מדינות שטרם בחרו את נציגיהן לוועידת המפלגה הרפובליקאית. הוא המועדף מבין השניים על הימין היותר-השמרני במפלגה ונהנה גם מתמיכת רבים מאנשי "מסיבת התה". במדינות הדרומיות זה עשוי עוד לסייע לו, אבל סיכוייו של רומני להתייצב מול אובמה נראים עתה טובים יותר.

בכל מקרה, אדלסון אינו צריך להיות מודאג מיחסו הצונן של גינגריץ' לרולטה ולבלאק-ג'ק. אימפריית ההימורים והמלונאות שלו מיקמה אותו בשנה שעברה במקום השמיני ברשימת עשירי אמריקה ובמקום ה-16 ברשימת עשירי העולם, על-פי המגזין "פורבס". עשרת מיליון הדולרים שאדלסון תרם, הסביר הכתב ברוס אפבין, הם באמת כסף קטן עבורו. בדיוק הרווח שגורפים המלון והקזינו המפוארים מארינה ביי-סאנדס בסינגפור ביממה אחת. אם יחליט נניח לתרום מיליארד דולר, הוסיף אפבין, הוא כמעט לא ירגיש בכך: יישארו לו עדיין 20 מיליארד. גם הידיעות על חקירה שמתנהלת נגד החברה שבבעלותו בקשר לעסקות מפוקפקות סביב הקזינו במקאו עדיין אינן מזעזעות את עסקיו.

גינגריץ', מצדו, יכול בינתיים לדבר נגד הימורים בלי לחשוש. העיקר שהוא מחמם את לבו של אדלסון כל אימת שהוא מדבר על ישראל ושכניה. כך היה כאשר הגדיר את הפלשתינים כ"עם מומצא", וכך כשהבטיח שביומו הראשון בבית הלבן יכריז על העברת שגרירות ארצות-הברית מתל אביב לירושלים.

הקשר בין השניים נוצר ב-1995, על-פי אחת הגרסאות, כשאדלסון הגיע לוושינגטון כחלק ממתקפת השתדלנות היהודית למען אישור החוק המחייב את העתקת השגרירות. בעיני וושינגטון, ירושלים אינה בירת ישראל, אלא עיר שמעמדה ייקבע במשא-ומתן. גינגריץ' הצליח אז להעביר את החוק, אבל לא את השגרירות. מדי שנה חותם הנשיא על מסמך הדוחה את ההעברה, בין היתר משיקולי ביטחון.

"אין פרקליט טוב ממנו לישראל", החמיא אדלסון לגינגריץ' בראיון לעיתון היהודי "ג'ואיש ויק". והמתמודד הרפובליקאי מצדו הסביר בראיון, כשנשאל מדוע לדעתו אדלסון תומך בו: "הוא יודע שאני מאוד פרו-ישראלי, וזה ערך מרכזי בחייו. הוא מודאג מאוד מכך שישראל לא תוכל לשרוד". הקשר הישראלי של אדלסון, שהתחזק מאוד מאז הכיר את מרים, רעייתו השנייה, כולל תרומות נכבדות לפרויקט תגלית וליד-ושם, וכמובן גם את מימון "ישראל היום".

הפרופיל הגבוה של אדלסון יעורר תגובת נגד

משום כך לא רק הכסף הגדול הבוחש בפוליטיקה מטריד רבים באמריקה. גם העובדה שהסיוע הכספי למועמד תלוי בעניין אחד - התמיכה בישראל. לא מעט יהודים עוקבים בדאגה אחר העיסוק התקשורתי הנרחב במעורבותו הפוליטית של אדלסון, ומצטמררים למראה כותרות כדוגמת "גינגריץ': אדלסון תומך בי בגלל ישראל", שהופיעה באתר הפוליטי הפופולרי "פוליטיקו".

גם מי שרואה חשיבות אסטרטגית בשימור היחסים ההדוקים בין ארצות-הברית לישראל חושש שהפרופיל הגבוה של אדלסון יעורר תגובת נגד מזיקה, עם נינוח אנטישמי צורב: שוב יועלו הטענות כי פוליטיקאים אמריקנים רבים שבויים בידי יהודים עשירים, ואלה מנתבים את מדיניות החוץ של וושינגטון בהתאם לאינטרסים של מדינה זרה.

רשימות קשורות:

- התקשורת הישראלית נגד בנימין נתניהו, ולהפך
- איש הזרקורים
- חוק "רק לא אדלסון"
- אדלסון משיב למבקריו
- מופע הסטריפטיז של בנימין נתניהו