בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
ראש הממשלה בנימין נתניהו. יצר לעצמו בשחרור גלעד שליט פנים של "מושיע" [צילום: לע"מ]
|
|
|
אפקט שליט על המחאה החברתית
|
מנהיגי המחאה החברתית טוענים כי הפוליטיקאים מנסים למנוע כל אפשרות של צמיחת המחאה מלמטה, אך האם אותו כוח עממי זועם, חדור רוח מאבק ותקווה לשינוי, עדיין חי ובועט?
|
מקום תחת הים
|
ד"ר רון בריימן
|
מן הראוי שראש הממשלה ייקח פסק זמן ויקרא שוב את ספרו, "מקום תחת השמש", המלמד שעמידה איתנה בפני טרור וסחטנות ("מחוות" ו"צעדים בוני אמון") מקנה לישראל מקום תחת השמש, בעוד שכניעה לאויב (לרבות אבו-מאזן, מכחיש השואה "המתון") עלולה להסתיים במקום תחת הים
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
המחאה החברתית שהייתה הנושא החם והמסעיר בקיץ האחרון זוכה כעת בעיקר להספדים. מנהיגיה אומנם מנסים להחיות אותה, תוך שהם טוענים שהמחאה עדיין חיה ובועטת, ופרשנים שונים מנסים לטעון שהעושק, הניצול וחוסר השוויון לא יכולים שלא להביא למרמור עז. אך אפילו חשיפת ההטיה בקריטריונים לדיור המסובסד לטובת החרדים, ולרעתם של יוצאי צבא הממצים את כושר השתכרותם, לא מצליחה לחדש את רוח המאבק ואת המוטיבציה העממית לצאת לרחובות ולמחות. כשנשאלה דפני ליף, מנהיגת מחאת האוהלים, מדוע לדעתה דעכה המחאה, טענה כי הפוליטיקאים מנסים למנוע כל אפשרות של צמיחת המחאה מלמטה, ועושים ככל יכולתם כדי למנוע את יציאתם של אנשים לרחובות. אולם, לאור דבריה של ליף עולה התהייה, האם בכלל נותר "למטה" אותו כוח עממי זועם, חדור רוח מאבק ותקווה לשינוי? למרות שמטרות מחאת הצדק החברתי לא הושגו, נראה שרוחות המחאה שככו ודעכו. הייאוש שעורר את אותה המחאה נעשה, כך נראה, הרבה יותר נוח...
|
|
|
|
|
שחרורו של שליט נתפש כקונצנזוס לאומי, וכחוויה של גאולה ושחרור משותף. הציפייה המותחת לבואו, לה היינו שותפים כמובן כולנו, העניקה תחושה הרואית שנדמה שכבר שכחנו את טעמה – כולנו, כעם, הפכנו שותפים למעשה הגבורה של הושעת הילד האובד, גלעד, מידי שוביו | |
|
|
|
מהו, אם כן, אותו גורם שיצר את הנוחות היחסית הזו? שום שינוי רדיקלי לא התרחש, מלבד התרחשותו של אירוע אנושי-תקשורתי אחד אשר ניטרל כבמטה-קסם את רוחות הקיץ האנטי ממסדיות - בנימין נתניהו, ראש הממשלה, שהזעם על רפיונו, יהירותו, אטימות ליבו ומדיניות הדיכוי שלו, הוא שסיפק את רוב חומר התבערה לאש המחאה, השיב את החייל השבוי גלעד שליט, הביתה. "החזרתי לכם את הילד", הוא הכריז כגיבור מגונן, וכולנו התרגשנו עד דמעות... כדי להבין את האפקט האנטי-מחאתי של החזרת שליט, כדאי לסרוק את המציאות הארץ-ישראלית בתקופה של טרום החזרתו. מציאות זו היא של עם מפורד, מיואש, ממורמר, חסר אמון במנהיגיו, וחסר אמון באכפתיות הבסיסית ובערבות ההדדית של ישראלי אחד למשנהו, במיוחד לאור פערי המעמדות הכלכליים הבלתי נסבלים. לאור תהליכי האינדיבידואליזציה ההולכים וגוברים בחברה הישראלית, ולאור שאלות ותהיות קשות הנוגעות למלחמות האחרונות, לכישלונות ולאוזלת היד בכל הנוגע לפתרונות מדיניים, כלכליים וחברתיים, הלכה והתעמקה תחושת ה"נטישה" הקיומית של הישראלי הממוצע. מחאת הצדק החברתי אשר נראתה בתחילה כ"ממלאת מצברים" של תקווה, אחדות ולהט, התגלתה כחסרה את איכות ה"הושעה" לה ציפו. במקביל התחזקו קולות מחאתם הנואשת של המתמחים המאיימים על נטישת בתי החולים, ומתוך המסכים, תוכניות הרדיו והעיתונים נשמעו קולותיהם של המזהירים כי מערכת הבריאות בישראל הולכת וקורסת. לפתע, בתוך מציאות היום-יום המפורדת והמייאשת, בה אנו מנוכרים למנהיגינו ומנוכרים בתוכנו, פרצה "דרמת השחרור" של גלעד שליט, כמו מים מרפאים לנפש צמאה ותשושה. שחרורו של שליט נתפש כקונצנזוס לאומי, וכחוויה של גאולה ושחרור משותף. הציפייה המותחת לבואו, לה היינו שותפים כמובן כולנו, העניקה תחושה הרואית שנדמה שכבר שכחנו את טעמה – כולנו, כעם, הפכנו שותפים למעשה הגבורה של הושעת הילד האובד, גלעד, מידי שוביו. לפתע, לא היינו עוד נטושים או נוטשים - קפצנו אל תוך הוויה של "יחד" ארץ-ישראלי – יחד סולידרי חזק ומאוחד. בתוך מאוחדות זו, ראש הממשלה נחקק בתודעתנו כקשוב למצוקת העם וכמסוגל להכריע הכרעות אמיצות; הרמטכ"ל נחווה כנאמן לחייליו, וכחובק אותם בתחושת ביטחון ואחריות; והבן האובד חזר מהשבי אל העם המצפה לו באהבה רבה. כולנו חשנו עטופים בהרמוניה מדומה, מחוברים ומחובקים יחד איתם דרך ההיצמדות המתבקשת למסך הטלוויזיה, יונקים ברעבתנות את האשליה עתירת הרייטינג אותה הוא סיפק.
|
היעדרו הכמעט טוטאלי של עיסוק ביקורתי בכל הנוגע לסוגיית שחרורו של שליט, והתמסרות לאופוריה הרגשית, סייעו רבות להטבעה התודעתית של דמות נתניהו בציבור כמנהיג מושיע אשר הוציאנו ביד רמה (ואפילו אם רק לכמה שברירי שניות) מחוויה של ניכור ונטישה, אל חוויה של אחווה מאחדת וסולידריות לאומית מענגת ועוטפת. לאחר שנחוותה הטבעה תודעתית זו, קשה הרבה יותר למחות, לזעום או לבוז לנתניהו. כתוצאה מכך, חומר התבערה הנפיץ המבדיל בין מחאה שקטה של צקצוקי לשון ואנחות, לבין יציאה ממשית ונחושה לרחובות, נוטרל ברובו. ראש הממשלה יכול, אם כן, להמשיך בשלו ללא חשש - להיטיב עם חבריו הטייקונים ובעלי ההון, לבוז להמלצות דוח טרכטנברג ולאשר הטבות לחרדים למען אינטרסים פוליטיים. נשאלת כעת רק השאלה: האם מנגנון נטרול הכוח המחאתי ימשיך להיות יעיל עבור נתניהו גם בבחירות ההולכות ומתקרבות...?
|
|
|
הכותבת היא ד"ר לחינוך ומרצה במכללת דויד ילין.
|
|
תאריך:
|
05/02/2012
|
|
|
עודכן:
|
06/02/2012
|
|
דבורה לדרמן-דניאלי
|
אפקט שליט על המחאה החברתית
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
כנסו!!!
|
6/02/12 15:35
|
|
2
|
|
אהוד פרלסמן
|
7/02/12 10:28
|
|
מיום שהונפקה המימרה כי כלב נובח לא נושך, כבר היה ברור שאין לסמוך על כך. יש כלבים שנובחים וגם נושכים. עדיין לא ברור אם ניתן להשוות את ישראל 2012 לזן הראשון או השני של כלבים אלו. מה שבטוח, הוא שהכלב הזה הוא נובח סדרתי בדומה לכלב של השכנים שלי, שנובח ביום ובלילה, לפני ואחרי האוכל, במהלך הטיול וגם לאחריו, מדיר שינה, מעצבן, מחמם את שאר כלבי החצר שפוצחים במקהלת נביחות רמות במגוון צלילים ומבטאים, וכשמנסים להבין את המסר של נביחותיו – יש בעיה. לא ברור אם הוא רוצה להפחיד או פוחד בעצמו. רעב, או סתם רוצה למשוך תשומת לב בשל חסך נפשי. ייתן לך ביס אם תשלח את ידך ללטף את ראשו, או שיקפל את הזנב ויסתגר במלונתו. כלב מוזר.
|
|
|
"חפשו אותנו בפייסבוק", "עקבו אחרינו בטוויטר" - שכיח לראות כיום פרסומות הכוללות הפניה למדיות חברתיות. נראה שהתפיסה השיווקית הנוהגת כיום הינה שקמפיין פרסומי צריך לכלול גם פרסום ברשתות חברתיות, כאשר, כמובן, המפתח להצלחה ברשתות הינו מספר גדול של "לייקים", עוקבים וכו', המושתת על ההנחה שכל אחד מהם הינו צרכן פוטנציאלי למוצר או לשירות שמפרסמים. פרסום ברשתות חברתיות מעלה שאלות חדשות הקשורות בין היתר לדיני קניין רוחני, ובראשן - מי, למעשה, הבעלים של הנכס הקנייני - "הקשר הווירטואלי עם הצרכן"? שאלה זו התעוררה לאחרונה בתביעה שהוגשה לבית המשפט הפדראלי בקליפורניה על-ידי חברת PhoneDog כנגד נח קרביץ, עובד לשעבר.
|
|
|
רק שנה חלפה מכנס הרצליה האחרון. בזירתנו הקרובה חוסני מובארק היה נשיא מצרים, עבדאללה סאלח נשיא תימן, מעמר קדאפי שלט בלוב תוסס, מלא חיים, רודה בבני עמו ומשטה בקהילייה הבינלאומית. דרום סודן הייתה אזור קרבות ולא מדינה עצמאית. באירופה, ברלוסקוני ראש ממשלה חזק ושרמנטי באיטליה, פאפאנדריאו פופולרי ביוון וספטארו חלם על קדנציה שלישית בספרד. האיחוד האירופי היה מודל לכלכלה נכונה והאירו מטבע חזק מהשקל.
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי והפעם - הצעה לתסריט, קוד תפעולי, אבא של דנידין, בשש בין המלחמות ומכופפי הבננות
|
|
|
המלחמות החדשות מתנהלות בשתי זירות שיש ביניהן קשר הדוק: החזית הצבאית והחזית ההסברתית. מי שלא מבין זאת, אינו יודע איפה הוא חי, ומי שמבין זאת - יודע שהשחקן בימאי מוחמד בכרי (וכמוהו חנין זועבי, אחמד טיבי, "שוברים שתיקה" ועוד) הוא חייל הסברה בשירות האויב. איש הבמה עודד קוטלר אינו מבין זאת.
|
|
|
|