מניעת תאונות דרכים ומתן יותר ביטחון לאזרחי ישראל הוא מעבר לכל שיקול, כספי או שיקולי התנגדות וביקורת מומחים. המשרד לביטחון פנים טוען שהצבת המצלמות בכבישים, בהתחשב בסקרים ובנתונים סטטיסטיים, וכן בניסיון של ארצות אחרות באירופה, מצביעות בוודאות על ירידה דרסטית בתאונות, עד כדי 30% במספר ההרוגים.
לעומתם טוענים מומחי תחבורה ונספחים שמדובר בעיקר ב"מסחטת כספים", או בהטלת פחד, שאינה תורמת לביטחון התנועה שהרי לטענתם רק 5% מהתאונות נגרמות בגלל מהירות ורק 1.5% בגלל מהירות יתר. מבלי להכנס לוויכוח עם המומחים, המצלמות לדעתי, בעלות השפעה רבה ומכריעה על רבים מנהגי ישראל, וגם אם זה מפחיד או מרתיע מבחינה פסיכולוגית בלבד - דיינו.
אם מספר ההרוגים יקטן בכל אחוז שהוא מעבר למה שקורה היום בכבישים - זכינו. אם המצלמות גם יכניסו סכומי כסף לאוצר או למשטרה - גם טוב. בתנאי, שהכסף שיגבה, יופנה למלחמה בתאונות, לתשתיות, להגברת הבטיחות ולא יוכנס אוטומטית לאוצר - כמטרה בפני עצמה.
המשרד לביטחון פנים טוען שהתקשורת גורמת לפאניקה מיותרת אצל ציבור הנהגים ושהמצב המוצג בתקשורת אינו דומה למציאות. להערכתי, אם זה נכון זה טוב ליהודים שהרי הפחד, מפני המצלמות, הוא אמצעי נוסף, לזהירות, איפוק ואם הוא מביא גם מניעת קרבנות שווא - מה טוב. ובאשר למצלמות שהולכים לרשת את הרחובות, מקומות ציבוריים ומקומות הבילויים - גם להן יש מטרות חיוביות, של מניעה, ביטחון ואמצעי עזר חיוני לפתרון פשעים ובריונות.
מצלמות ו"האח הגדול"
להצבת מאות מצלמות אבטחה בבנייני ציבור, כבישים ואתרים ברחבי הערים הגדולות, נוסח ניו-יורק ולונדון, יש מטרות חיוביות, השאלה: מה עדיף, שמירה על פרטיות או ביטחון אישי?
נתבשרנו כי החל פרויקט של הצבת מאות רבות של מצלמות אבטחה שמתעדות את המתרחש ברחובותינו ובאתרים - כפי שנעשה בערים הגדולות כמו ניו-יורק ולונדון. במיוחד עם ריבוי מקרים של פיגועים המונים ושימוש במתאבדים בשר ודם.
בראיון טלויזיוני הצהיר נציג עיריית ניו-יורק כי מאז הצבת המצלמות ירדה הפשיעה ביותר מ-10%. להזכיר, מצלמות האבטחה של הרכבת התחתית בלונדון איפשרו למשטרה ולשב"כ שלהם לזהות ולעצור את מתכנני הפיגועים ואת שולחיהם, כולל מצבורי תחמושת. הפיגועים ההמוניים בניו-יורק (מגדלי התאומים), הרכבת בספרד לפני הבחירות והפיגועים בלונדון - המיוחסים בעיקר לאל-קאעידה או שלוחותיה באירופה, הם מגורמי הסיכון הגבוהים ביותר כרגע בעולם המערבי והם כשלעצמם דורשים פתרונות.
ישראל מוכת הפיגועים, חייבת בכל מקרה לנקוט בכל השיטות המודרניות, לרבות שימוש בהמצאות יצירתיות, מתקדמות, מתחום הטכנולוגיה וההיי-טק, כדי לא לפגר אחרי העולם המערבי ואף להקדימו תוך מתן דוגמה ליעילות. ובכן, מטרת המצלמות הרבות להעביר בזמן אמת, תמונות ואירועים חריגים בעת התרחשותם. המצלמות יחוברו למוקד ארצי ולמוקדים אזוריים - וכל אירוע או חשד ביטחוני או פלילי, יזוהה מיידית ויועבר לצוותים הקרובים לטיפול.
ברור שמדובר לא רק באירועים או פעילות ביטחונית אלא, ואולי ברוב המקרים, גם בפעילות פלילית מובהקת. הכוונה, לפריצות, גניבות, שוד, תקיפות, וכמובן, בראש סדר העדיפות, פעילות חבלנית עוינת. החניית מכוניות חשודות או גנובות, תיקים, חבילות וכל התנהלות מוזרה, קיצונית וחריגה - תפוענח מיידית ויינתנו הוראות טיפול בזמן אמת.
בארצנו הקטנטונת כבר יש מאות מצלמות שפועלות בערים וברשויות מקומיות, כך למשל בעיר העתיקה בירושלים ראו בתמונות את רצח שני תלמידי הישיבה, ועכשיו מנסים לצוד את הרוצח לפי התמונות. זו רק דוגמה אחת מיני רבות לשימוש המוצלח שניתן להפיק מאמצעי עזר זה, בנוסף לשימוש הישן בצמתים ובכבישים, לטיפול ותיעוד של עברייני תנועה ותאונות קטלניות, בנוסף לבנקים, קניונים ומבני ציבור.
בתוך כל העשייה הרבה בתחום זה יש לחברות ישראליות מקום של כבוד, כמובילות בתחום, ופיתוחים של חברות ישראליות נמכרים היטב בכל העולם - שזה גם כבוד, גם מקומות עבודה וגם כסף טוב.
כמובן, שכמו לכל תרופה חדשנית, יש גם למצלמות האבטחה תופעות לוואי לא נעימות - אחת מהן היא הסכנה לחדירה לפרטיות.
האגודה לזכויות האזרח מיד התעוררה בטענה לחדירה לפרטיות ופגיעה בזכויות האזרח, וחשש ש"
האח הגדול" רואה ומצלם. לכן יש להסביר ולהדגיש כי חדירה לפרטיות בהתאם לחוק, בעיקר החוק להגנה על פרטיות או להאזנות סתר או לשון הרע, סובבים בעיקרם סביב נושא הפרטיות הנעשה בחדרי חדרים, במקומות פרטיים ומוגנים רחוק מעיני הציבור ולא ברחובות הערים ובמקומות ציבוריים פתוחים לכל אזרח.
אין חדירה לפרטיות במקומות ציבוריים ואפילו לא להאזנות סתר, שהרי אדם במקום ציבורי, פתוח, נגיש לכל אזרח, לוקח בחשבון שהוא יכול להיראות ולהישמע ע"י הסובבים אותו. כמובן, שיש מגבלות מסוימות גם בתחום זה. כמו שלא ניתן לצלם אדם במקום ציבור ולהשתמש בתמונה שלו ללא רשותו והסכמתו לצורכי פרסום, פרסומת או קידום מכירות.
גם התוכניות הבידוריות כמו "חייך אכלת אותה" של המצלמה הנסתרת, או תוכנית פספוסים תלויה בהסכמת המצולמים והנמתחים, להיות משודרת או להשתמש בקטעים ממנה לצורכי בידור ופרסום.
עם זאת, כדאי לדעת מהו הגבול הלגיטימי שאותו אסור לעבור, כך למשל צילום או האזנה לשיחות פרטיות אישיות במקומות פרטיים, ללא אישור והסכמה. אסור לעקוב, לצלם, או להאזין לעובדים בתעשיות, משרדים פרטיים, משרדי ממשלה - אלא אם מדובר במניעת פשעים או עבירות ביטחוניות למיניהן, כי אזי צריך להצטייד באישורים המתאימים של האישים והגופים המפורטים בחוק, כמו שר הביטחון, ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה או מי שהוסמך לכך בחוק.
לכן נראה לי, שהתנגדות של גופים שונים, החרדים לזכויות האזרח, מוקדמת, מוגזמת, לא מבוססת, לא משפטית ובוודאי לא ביטחונית. העדיפות למתן ביטחון אישי לאזרחי המדינה עולה בכמה דרגות על חשש זה או אחר של פגיעה בפרטיות. מי שמתחבק ומתנשק עם אשה שאינה אשתו ברחובה של עיר עושה זאת על אחריותו, עם כל ההשלכות האישיות והמשפטיות של המעשה. לכן בשקלול המעשים של שימוש במצלמות אבטחה, עדיף, גם אם צריך לפעמים לחדור לפרטיות, לחתור לביטחון אישי וציבורי.
לסיכום: לנהג הישראלי המרבה בנסיעה בכבישים, יש רתיעה טבעית ממצלמות, קנסות ואיבוד הרישיון, שזה לכשעצמו - טוב. אם המצלמות - רחובות, מוסיפות ביטחון אישי - טוב עוד יותר.
הערות והרהורים:
א. הסנגוריה הציבורית מבקשת לעגן בחקיקה את השימוש במידע הנאגר במצלמות האבטחה שמתקינות הרשויות ברשות הרבים.
ב.אי שמירת המידע, בצורה מסודרת לטענתם, עלולה להוביל לפריצה ופגיעה בגבולות הפרטיות.
ג. נקודות מעניינות למחשבה.
