למה זה טוב? לאחרונה עלתה שוב לדיון הצעת החוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה שבועי נוסף. חמשת ימי העבודה השבועיים יהיו ימי שני עד ששי, שישתרע עד שעתיים סמוך לשבת (בחורף). מובילי ההצעה ה'חילוניים', ובראשם השר
סילבן שלום, מעלים על נס את תרבות המערב ואת ה'סינכרון' מול ימי הבורסה והכלכלה העולמית. ב'מגרש הדתי' ראש המדברים הוא ח"כ
זבולון אורלב, הדוחף והממריץ את הנושא כבר שנים, ושנים הם ראשי נימוקיו;
האחד, ה'כיף' המשפחתי, האישי והקהילתי עליו מדווחים עולים מארצות המערב; היכולת ליהנות מתרבות, בידור, ספורט ושופינג ביום המנוחה השבועי, "ממש כמו החילוניים" או האורתודוקסים מעבר לים. חובשי כיפה יוכלו להשתתף בטיולי טבע, בתחרויות ספורט ובפעילות מהנה, ואולי גם בריאה, אשר מן הסתם תוצע בהיקף רחב לשובתי יום ראשון.
והנימוק השני; הערכה ותקוה כי הפעילות המסחרית בשבת תיפסק או תדעך. זו תועתק ליום ראשון לטובת הפוטנציאל החדש שיתווסף לסל הקניות - הקהל הדתי, המסורתי והחרדי. ואכן, ח"כ אורלב קשור גם ביוזמה נוספת, אך איננו קושר אותן זו בזו: 'חוק שבת' האוסר כליל מסחר 'בעבותות של ברזל' ובקנסות כבדים ביותר, ו'בתמורה' מתיר (=לא אוסר) תרבות, בידור, ספורט ותחבורה ציבורית לאירועים אלו (גילוי נאות: אני תומך בחוק-שבת זה ופעלתי למענו במיגזר הרבני, בהצלחה חלקית).
ולמה לא טוב?
עד כאן האורות, אך גבהו גם הצללים. גם כאן ניתן להצביע על שני מחירים כבדים, חברתי ודתי. בהיבט החברתי מדובר על הפחתת יום לימודים על כל המשמעות ההשכלתית הקשורה בכך. ובעיקר, שני ימי בטלה שבועית, לכל הגילים ולכל המיגזרים, תרבה פשיעה ואלימות ושאר מרעין בישין שאנו עדים להם מדי 'סופשבוע קצר'. הכפלת הנפח של סופי השבוע תעצים פי כמה את השיכרות, התאונות והאלימות. וכבר אמרו חכמים (כתובות נט,ב): "הבטלה מביאה לידי שעמום... ליד זימה".
ובהיבט הדתי - הארכת יום העבודה בימי ששי תיפגע בשבת, הרמוסה ומרוטה בלאו הכי. אוירת השבת היורדת מעל ראשי האילנות, וניחוח עתיק בשוליה, מורגשת כיום בערי הארץ ומושבותיה. אוירה זו תפנה מקומה לחילולי שבת שינגסו עמוק לתוך השבת, ויבריחו את מלאכי השרת הפורשים לובן כנפים על בתי ישראל. אור השבת הבוקע משפעת נרותיה בחלונות רבים - ימעט בעליל.
ועוד לא אמרנו מילה על המחיר הכלכלי.
מחיר השבת
עמדתי בשאלת הפתיחה היא חד-משמעית; אני מוכן 'לשלם את המחיר' הכבד של יום מנוחה נוסף, בעינים פקוחות, בתנאי קשוח אחד; רק אם באותו חוק עצמו תעוגן הפסקה טוטאלית של המסחר ביום השבת. אינני שותף להערכה כי 'זה יקרה ממילא'. כוחות השוק, ותאוות הבצע של ענשי עסקים, לא יביאו לסגירת 'הבסטות', ללא שוט כספי כבד, ואכיפה חד-משמעית. בלעדיה - הנזק גובר על הרווח עשרת מונים.
וראיה לדבר, הקול הסוציאליסטי כמעט שלא נשמע בסוגיא זו. אפילו ח"כית
שלי יחימוביץ נדָמָה וחדלה מלאמץ את 'השבת הסוציאלית', ואת הדאגה לשחרור עובדי המסחר מעבודתם בשבת, לטובת חיזוק התא המשפחתי וערכיו. אין לי אימון בחברה הישראלית הנוכחית שתאמץ ערכים כלשהן, הנוגדים את הנהנתנות, הכדאיות ו'חירות' הפרט. ליְגוני, ערך '
חופש העיסוק' הפך למקודש-על, הדוחה ערכי לאום, חברה ומסורת.
הד חוזר - הרב יהודה שביב
הגיגים ופרפראות על פרשיות השבוע ידידינו, הרב יהודה שביב, חבר מכון 'צומת' ומותיקי הכותבים ב'שבת בשבתו', ריכז הגיגים לפרשיות השבוע, מהם שבאו בכתובים ב'שבת בשבתו', בספר חדש בשם 'הד חוזר'. כדוגמית נצטט (בשינויים קלים) קטע מהד החוזר מפרשתנו:
"המשכן, ולימים המקדש - הוא מקום מקודש. לעומתו יש זמן מקודש - שבת. בעוד שהמקדש הוא מקום 'עבודה' (כך קרויה הפעילות במקדש), השבת היא מנוחה. וכששני ערכים מקודשים אלו - עבודה ומנוחה - מתנגשים, מי מכריע? בפרשתנו מקדים משה אזהרת שבת למלאכת המשכן, ללמד שאין מלאכת המשכן דוחה שבת (רש"י). אולם כל זה אמור על בניית המשכן וכליו, ולא לגבי העבודה הקבועה בו, שהעבודה במקדש דוחה שבת.
ואפשר שזה פשר הדבר: בבניית בית ה', שהיא המצווה היותר נכבדה המוטלת על הציבור, טמונה סכנה, שמא יטעה מי מהעם לחשוב כי ה' זקוק לבני האדם שיבנו למענו. לכך באה ההקפדה לבל תיעשה מלאכה בשבת...
