האם יצירה ישראלית שלא הייתה זכאית להגנת זכות יוצרים בארצות הברית עד שנת 1988 יכולה כעת לשוב לזכות בהגנה זו?
כלל ידוע הוא שיצירות שלא זוכות להגנת זכות יוצרים שייכות לנחלת הציבור. עם זאת, פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון בארצות הברית שינה תפיסה זו ואישר לקונגרס האמריקני סמכות לבצע שינויים רטרואקטיביים בדין החל לגבי יצירות זרות שלא זכו להגנת זכות יוצרים.
ארצות הברית הצטרפה בשנת 1988 כחברה באמנה ישנה נושנה המגנה על זכויות יוצרים - אמנת ברן משנת 1886. לפי אמנת ברן יש להעניק ליצירות שנוצרו מחוץ לארצות הברית את אותה ההגנה שהחוק המקומי מעניק ליצירות פרי אזרחי ארה"ב. הדין האמריקני לא יישם תנאי האמנה בצורה מלאה, ובחר שלא להכיר בהגנת זכות יוצרים של יוצרים ממדינות זרות אשר לא זכו להגנה בארה"ב טרם ההצטרפות לאמנה, מאחר שלא עמדו בתנאים המקומיים. יוצרים זרים שלא עמדו בתנאים אלו לא זכו בהגנה ליצירותיהם. התוצאה הייתה כי היו יצירות זרות אשר לא זכו להגנה בארצות הברית וניתן היה לעשות בהן שימוש חופשי.
יישום אמנת ברן - שינה את הכללים
כל זה השתנה בשנת 1994. בעקבות חתימה על הסכם בינלאומי של ארגון הסחר העולמי, ה-TRIPS, הסכימה ארצות הברית ליישם את תנאי אמנת ברן בצורה מקיפה ונכונה. התוצאה של התחייבות בינלאומית זו הייתה ביטול התנאים "האמריקנים" להכרה ביצירות זרות. כך, מיליוני יצירות אשר היו בנחלת הציבור אשר עשה בהן שימוש חופשי, הפכו מוגנות ועל הציבור החפץ לעשות בהן שימוש לקבל רשות מבעלי הזכויות. כך לדוגמה, בעקבות השינוי, תזמורות צריכות לשלם עבור כל פעם שהן מבצעות את יצירתו המפורסמת של פרוקופייב - פטר והזאב. זאת למרות שביצעו אותה כבר שנים ללא צורך בתשלום.
השינוי לא עבר ללא תגובה משפטית. גופים ואנשים אשר עשו שימוש חופשי ביצירות הזרות ולפתע נאלצו לשלם עבורן, פנו לערכאות משפטיות על-מנת להפוך את רוע הגזירה. הבסיס המשפטי להליכים היה טענה כי הקונגרס האמריקני חרג מסמכותו כאשר אישר את האמנה, מאחר שהתוצאה היא השבה רטרואקטיבית של הגנה על יצירות שבנחלת הכלל. תוצאה זו נוגדת את סמכות הקונגרס בהתאם לחוקה האמריקנית ואת עיקרון
חופש הביטוי לפיה.
הפסיקה - הגנת זכויות יוצרים על יצירות זרות
לאחר דיונים במספר ערכאות משפטיות שנמשכו למעלה מעשור, נבחרה סוגיה משפטית זו להידון בפני בית המשפט העליון בארצות הברית. בשונה מישראל, בית המשפט העליון האמריקני דן במקרים ספורים בשנה לפי בחירתו. ביום 18.1.2012, ניתן פסק הדין בעניין Golan v. Holder. בית המשפט העליון פסק ברוב של ששה שופטים נגד שניים כי הקונגרס רשאי היה להחיל מחדש הגנת זכות יוצרים על יצירות זרות.
דעת הרוב, אשר נכתבה על-ידי השופטת גינזבורג, קבעה כי הקונגרס פעל לפי סמכותו לפי החוקה האמריקנית לקדם את המדע והאומנויות השימושיות בכך שקבע כי קידום עיקרון חוקתי זה ימומש על-ידי הצטרפות ארצות הברית לאמנת ה- TRIPS.
המשמעות - הכרה בינ"ל בהגנת זכויות היוצרים על יצירות
לדעתנו, תוצאת פסק הדין מוצדקת. פסק הדין מקדם הכרה בינלאומית בהגנת זכות יוצרים על יצירות, ללא קשר לארץ המוצא של היוצר. כמו-כן, פסק הדין מתקן עוול היסטורי ונותן הגנה ליצירות שנותרו ללא הגנה בעיקר מסיבות פרוצדוראליות. כך, ניתנת הכרה במאמץ והכישרון אשר היה דרוש ליצור את אותן יצירות, אשר ביניהן יצירות חשובות כסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג, יצירות ספרותיות של ה.ג. וולס ויצירות מוזיקאליות של איגור סטרווינסקי.
בעידן הדיגיטלי בו ישנה מגמה גוברת לנסות ולצמצם הגנת זכות יוצרים, מכיר בית המשפט העליון בארצות הברית בחשיבות זכות היוצרים ומרחיב אותה גם לגבי יצירות שלא היו זכאיות להגנה עד כה.
