גם לנו מגיע כיכר תחריר

אין זה סוד שברנז'ת התקשורת בארץ, ובמידה רבה גם בעולם, היא בעלת נטיות פוליטיות שמאלניות ליברליות, סוציאליסטיות, אנטי-לאומיות ורב-תרבותיות. ברנז'ת התקשורת המקומית דוגלת במובהק בערכים אוניברסליים ליברליים, פוסט-ציוניים, שמאלנים קיצוניים ולאו-דווקא מתחברים לערכים הלאומיים של העם היהודי. לגיטימי.

המציאות היבשה, בלי פרשנויות ובלי סיסמאות, היא כי לעם היהודי יש אוייבים רבים. רק לפני זמן קצר רצח אחד מאוייבינו בדם קר ילדים מטווח אפס, ולפני כשבועיים ערים שלמות בדרום המדינה הופגזו במטחי טילים כאילו אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת עולם.

אבל לאותה קליקה ליברלית המאיישת את התקשורת, מציאות זו אינה משתלבת בנרטיב שהיא מנסה לייצר. ולכן עורכי מהדורות החדשות, עורכי העיתונים ואתרי האינטרנט, הקפידו לשבץ את האירועים הללו "בהקשר הכולל" על-פי הגישה כי אנו היהודים "התחלנו", אנו כובשים, ולכן אין לנו שום זכות להגנה עצמית מכל סוג. במסגרת הנרטיב הזה ידיעות עובדתיות עוּותו והפכו לכלי תועמלני המשרת את האג'נדה הפוסט-ציונית.

במצב הנוכחי של התקשורת, עלינו להקשיב בגלי צה"ל לרזי ברקאי וליעל דן הפוסט-ציוניים, או לאריה גולן שסובר כי אהוד ברק הוא איש ימין, או לאסתי פרז הנאורה ברשת ב'. אנו אנוסים לצפות באמנון אברמוביץ' משקר (האתרוג ומסמך הרפז לדוגמה) ומנסה להפחיד אותנו מפני הממשלה שבחרנו ואף להסית אותנו נגדה. אנו נאלצים לצפות ערב ערב במהדורת החדשות את עמדת האוייב מקבלת את כל הכבוד האפשרי, ואילו העמדה שלנו נתקלת בגלגולי העיניים המתנשאים והמזלזלים של יונית לוי.

ועדיין לא דיברנו על "העיתון של המדינה", ידיעות אחרונות, העושה הכל כדי להציג את בנימין נתניהו כאסון לאומי, ומתנהל בחוסר אחריות בהתנהלות של מערכת הביטחון מול הזירה האירנית. זה שנים שהעיתון הנפוץ מנשים הנשמה מלאכותית כמעט באובססיביות את קדימה ואת אהוד אולמרט, שלצד הרפתקאות כושלות בלבנון ובעזה, היה מוכן לתת לאבו-מאזן יותר משזה אי-פעם חלם עליו - ע"ע אנאפוליס למי ששכח. למזלנו, החל אולמרט באותה תקופה להסתבך בפלילים, ומחמוד עבאס הבין אז כי אין עם מי לדבר ברצינות ונעלם.

וכמובן נזכיר את הדובדבן המורעל שבקצפת, הלא הוא עיתון הארץ שדמותה של ישראל המוצגת במהדורתו באנגלית אינה מביישת את הפרוטוקולים של זקני ציון. כל מי שאינו מכיר את התמונה המלאה, יהיה בטוח אחרי קריאת כתבותיהם של אמירה לם, גדעון לוי וחבר מרעיהם, במהדורה באנגלית של העיתון, כי ישראל היא מדינת אפרטהייד, מעשה שטן, לא אנושית, וכי אחמדינג'אד הוא בעצם צדיק גדול שראוי וחייב להציל את העולם "מהציונים הכובשים הארורים" הללו.

התקשורת המרכזית נוקטת עמדה מובהקת - ביקורת בכל מחיר על הצד הישראלי, תוך התייחסות נייטרלית לחיילינו, כאילו מדובר בדיווח של האו"ם. הקו השליט בה הוא הצגה מעוותת של האוייב על-ידי שימוש במכבסת מילים הקוראת למחבלים ולרוצחים "פעילים" או "לוחמים". התקשורת מסתירה במכוון את היותם של הרבה פושעים המגיעים לכותרות - ערבים, בעוד שאם חלילה איזה חרדי מבצע עבירה, הידיעה תמיד תציין כי העבריין, החשוד או העצור הוא חרדי, או "משתייך לימין הקיצוני" או מתנחל. כמו-כן, הציבור שאינו בקיא במכמנות העריכה המגמתית של התקשורת הישראלית, אינו מודע כלל להסתרה בהיקפים מזעזעים של מידע שאינו מתיישב עם האג'נדה שלה.

ללמוד מדני איילון איך להשתמש באינטרנט

אבל אין הכוונה כאן להצטרף ליבבה האינסופית של רבים מאזרחי המדינה על התקשורת ה"סמאלנית", אלא לשאול האם אנו באמת אנוסים לקבל כגזירת גורל את שליטתו של מיעוט "ליברלי" פוסט-ציוני, שמאלני קיצוני באמצעי התקשורת? האומנם התקשורת היא באמת דיקטטורה חסינה עד כדי כך?

ראשית התשובה החד-משמעית היא - לא. הפתרון האמיתי לדעתי, במיוחד בעת כזו המאופיינת בחוסר וודאות, בעוד רוחות מלחמה מנשבות מאירן, עזה ולבנון, הוא כי כלי תקשורת ציוניים, פרו-ישראלים, גופים כמו "אם תרצו", "ישראל שלי", מפלגות לאומיות, משרדי ממשלה, חברי כנסת וחברי ממשלה יכירו היטב את הבעיה, את מימדיה ואת חומרתה, ויפעלו לשחרר את הציבור משטיפת המוח הפוסט-ציוניות ומהשקרים שהוא אנוס לצרוך. יש היום אפשרות לנצל את האינטרנט - את הרשתות החברתיות, המגזינים האלקטרוניים, הדואר האלקטרוני והיוטיוב הבלוגים, הפורומים, ואמצעים אחרים - ובכך לעקוף את התיווך המזיק של התקשורת ואף לייתר אותה.

להלן כמה עצות מעשיות, שעם המשאבים המתאימים שאת חלקן ניתן ליישם כבר בשבועות הקרובים:

• יש לצאת בקמפיין חוצות ומודעות בעיתונים שיביאו לידיעת הציבור קטעים "שנפלו בחדר העריכה" - אירועים שכלי התקשורת המרכזיים לא דיווחו עליהם, ומדובר בהסתרה בהיקף מדאיג של מידע שאינו מתיישב עם ה"אג'נדה". דוגמה לאירוע כזה הוא הסיפור על ריסוס מסגד בכתובת "מוות לערבים", שהושתק כיוון שהתברר כי את הכתובת כתבו ערבים. ודוגמה נוספת היא המידע שמוסתר על איש תקשורת בכיר שנחשד בפדופיליה והטרדת קטינים, ובניגוד ל"עליהום" שעשו על מרגלית צנעני, אפילו את שמו אינננו יודעים.

• יש לחשוף השכם והערב את ההסתה החריפה של מחמוד עבאס ואת הפעולות העויינות של הרשות כלפי מדינת ישראל. יש לחשוף כי כבר היום מתחוללת אינתיפאדה שלישית בשטחי יהודה ושומרון. יש לחשוף כיצד המשטרה ביהודה ושומרון רודפת את האזרחים היהודיים ומפלה אותם לרעה לעומת היחס שהיא מגלה כלפי הערבים באזור.

• על ראש הממשלה ושריו לצאת אל העם דרך היוטיוב. מומלץ כי אחת לשבוע ינאם ראש ממשלתנו נאום לאומה, וכך ינהל מערכת יחסים ישירה עם תושבי המדינה בלי התקשורת הסכסכנית בתווך. יש ללמוד מסגן שר החוץ דני איילון המשתמש באינטרנט בצורה נהדרת.

• מתנהלים נגדנו בעולם מלחמת תעמולה ומסע הדה-לגיטימציה, שניזונים בין מהשקרים ומהתעמולה נגדנו בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. שפע החומר המופץ נגד ישראל בעולם - המהווה איום אסטרטגי - אינו זוכה לתשובה הולמת מצד ישראל, חומר נגד אויבינו אינו מוצג בתקשורת העולמית, ונציגינו תלויים ברצונם הטוב של ערוצי תקשורת זרים, של עורכים וכתבים, להעברת מסרים ונתונים. לכן, יש לפעול בהקדם האפשרי להקמת ערוצי טלוויזיה לווייניים (נוסח אלג'זירה), שישדרו 24 שעות בעברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ובשפות נוספות. ערוץ כזה יכול לשדר נתונים ועובדות, כמו אלה שמסננת התקשורת הרגילה, להביא ראיונות עם אנשים מהשטח ולהגיב בזמן אמת על תקשורת עויינת ברחבי העולם. אם ייפתחו ערוצים כאלה, יימצאו כוחות תקשורת טובים, שכיום אינם עוברים את "תקרת הזכוכית" של התקשורת הקיימת.

• יש לפעול להביא שינוי יסודי במצב הקיים, שגופים כמו גלי צה"ל ורשות השידור, הממומנים על-ידי הציבור, משמשים במה בעיקר, ובאורח בלתי פרופורציונלי, לדעות השייכות למיעוט זניח וקולני במדינה, שבקלפי מקבל בקושי ארבעה מנדטים, בעוד שדעותיו של הרוב העם התומך בישראל כמדינה של העם היהודי, ומצביע למפלגות ציוניות - אינו בא לידי ביטוי. זרז טוב ליישומם של פתרונות אלה הוא הקשיים שבהם נמצא עולם הפרסום. גם בעלי עסקים המפרסמים באמצעי התקשורת הקיימים נפגעים מכך שנקעה נפשו של הציבור מן התכנים העלובים והפוסט-ציוניים שבערוצי התקשורת הקיימים, מן הרדידות, הפשטנות, השנאה העצמית וההזדהות המוחלטת והאוטומטית עם אויבינו מבריחה את הצרכנים.

• יש להפסיק את המצב שגופים הממומנים על-ידי אותו רוב מכריע של הציבור, ימשיכו להשליט דיקטטורה רעיונית ולשקף כמעט אך ורק דעת מיעוט אחידה, שמאלנית ופוסט-ציונית, תוך התעלמות מן המתחייב מאופיה הדמוקרטי של המדינה ומרצונו ואופיו של רוב הציבור, וכל זאת כמובן בחסות "חופש הביטוי" ו"חופש העיתונות".

מה שדרוש הוא חופש ביטוי אמיתי וחופש עיתונות אמיתי, ואת זה ניתן להשיג אך ורק כשמתקיימת תחרות אמיתית. כי לציבור מגיעה אלטרנטיבה. יש לתת לעם לבחור, גם בתקשורת, בין ימין לשמאל, ולא להותיר לו רק את הבחירה בין שמאל קיצוני בערוץ 22 לשמאל קיצוני בערוץ 10.

על הציבור לדרוש מן הממשלה שתקיים בתקשורת הממלכתית ובתקשורת המסחרית תחרות אמיתית ודמוקרטית. יש לפתוח לאלתר את השמיים ולתת במסלול מהיר רשיונות להקמת ערוצי טלוויזיה. אל דאגה, יש בארץ די אנשי תקשורת מוכשרים, גם אם אינם ממצביעי מרצ או חד"ש. וגם אנשים בכלי התקשורת האלטרנטיבים מוזמנים להרים את הכפפה או להצטרף יחד ליוזמה משותפת.

יש לנו מדינה משלנו. הגיע הזמן שתהיה לנו גם תקשורת שלנו.