המקום היחיד שיכול להזיז הרים, עניינים, זכויות, וכל דבר - הוא הכנסת. אבל שם יושבים כאלה שאיכפת להם רק מעצמם. למקום החשוב הזה, שרבים עשו אותו כל כך מאוס ולא חשוב, צריכים להיכנס מפעילים מהעם. הכנסת ממתינה ללוחמים חברתיים אמיתיים (הם, דרך אגב, מבינים אפילו בענייני ביטחון לפעמים יותר מחכמולוגי דרגות בכירות בצה"ל) שיפעלו בכל דבר ועניין. בצורה שונה לחלוטין. אחרת.
עם ישראל עדיין לא מבין, אבל עד הבחירות הקרובות לכנסת הוא יבין יותר ויותר. אישית אדאג לנווט את כל האנרגיות שלי בכל דרך אפשרית – ישר למוחם המבולבל של אזרחי מדינת ישראל.
הדרך האוטומטית של ניהול הבחירות בישראל המכניסה לבניין הכנסת רק מושחתים או מקורבים להם (שחיתות היא גם מעילה באמון הציבור...) ואחר-כך משאירה את עם ישראל למעשה ללא נציג אמיתי שיעשה על-פי חוק את עבודתו הציבורית – היא שורש הבעיה בעצם קיומנו וחיינו כאן במדינה הכל כך מאכזבת הזו. לא הקרקע מאכזבת, אלא הזבובים העפים מעליה.
השאלה איננה כמה מוכר המועמד לכנסת ו/או כמה עשיר ו/או כמה מקורב ו/או כמה סלב. השאלה גם איננה מה הוא מבטיח לעשות, ואפילו לא כמה חברים יש לו בחלונות הגבוהים שכאילו באמצעותם יקדם עניינינו. השאלה המרכזית הבוערת (נכון יותר, צריכה לבעור לנו...) היא: כיצד הוא יעשה זאת? כיצד?... זו השאלה ועקב האכילס של כל אימפוטנט שמתברר שהוא כזה... רק אחרי מפח נפש מביצועיו בכנסת.
לאלה שווירוס הטמטום טרם פגע בהם אני עומד להביא מועמדות אותנטית, אמיתית, לוחמת, בלתי מתפשרת, עד הנצחון של קבלת בקשת/דרישת הציבור. חברות בכנסת כזו שלא מרפה גם כאשר כל החברים מסביב לובשים חליפות ועניבות. אני, כמייצג ציבור, לא אתן לעניינים "להסתדר" בקומבינות (תצביע לי כאן, ואצביע לך שם...). אם לא ירצו, יקבלו מחאה בתוך הכנסת. אם יעשו בעיות ("אל תהיה חריג..."), אשבות רעב. אעמוד עם שלטים. אפעיל לחצים. ולא אתן לעניינים ליזול כמו שהם אוהבים לעשות. כמומחה להעברת מידע חיוני לציבור על מחדליהם ורשלנותם של בכירים במערכת הציבורית, לא אתן לשום נושא ציבורי להיות מטואטא מתחת לשטיח השחיתות וניסיון ההשתקה.
חברי הכנסת הלא מייצגים האלה שום דבר, יודעים להרים יום בכנסת למען המלחמה בתאונות הדרכים, יום למען הצלת
פולארד, יום למען העניים, ויום - אם לא נופל באחת מחופשותיהם - אז יום כיף לחברי הכנסת. אחרי כל יום כזה, הם שכחו מהיום ומהנושא שהועלה. הם חיים מיום ליום. כך 4 ופחות שנים. ואז מעלים חיוך מעליב בטלוויזיה, ומבקשים חידוש אמון הציבור לעוד קדנציה.
כבר נמאס לקרוא לבוחרים בישראל מטומטמים. הם כל כך מטומטמים, שאפילו אינם מבינים שמעליבים אותם. הם כל כך לא נעלבים, כי מזמן איבדו כבוד עצמי. אבל אני עושה מאמץ לפנות לאלה שווירוס הטמטום טרם פגע בהם. יש דבר כזה. מרוב סרטי מתח על וירוסים, אני למד שתמיד יש סיכוי להציל. ואת זה אעשה עם מיטב כשרונותיי, מיטב ניסיון החיים שלי, ועם כל כישורי המכירות שהיו ועדיין יש לי.
בקרוב הקלטת.
