"כיבוש" כחול-לבן בורשה

ניצולים מתלווים למשלחות. מספרים את סיפור חייהם. אמש השתתפתי באירוע כזה של משלחות מטורקיה ומיוון. אצל היהודים אין שום הבדל ביניהם. אזרחי שתי מדינות שאינן מאוהבות זו בזו יושבים יחד. נח קליגר, ניצול אושוויץ וכתב ידיעות אחרונות, מספר את סיפור הישרדותו הבלתי נתפש. "נס" הוא קורא לזאת. אין אדם ששרד את אושוויץ אלא בזכות נס.

תאוות הרצח, הרעב, עבודת הפרך, הביגוד הקלוש, הכפור והמחלות לא נתנו שום סיכוי לצאת בחיים. בכל זאת שרד. פעם בזכות מתנדב אס.אס. יוגוסלבי שהורידו בכוח מהמשאית לתאי הגזים אליה עלה מכיוון שטעה לחשוב כי זו חלופה עדיפה על צעידה בכפור למחנה עבודה לאורכם של 12 קילומטרים, ופעם עת מתאגרף יהודי מסלוניקי, ז׳אק רזון שמו, ביים עימו קרב אגרוף כדי לשכנע את הקלגסים כי גם הוא, קליגר, מתאגרף, וכך יזכה למנת אוכל נוספת.

העיניים דומעות, הלב נקרע והראש מסרב להאמין כי אכן הייתה שנאה כזו כלפי בני עמנו רק בשל היותנו יהודים.

גם מבצע לוגיסטי יוצא-דופן הוא מצעד החיים. זו השנה ה-25 לקיומו. היו״ר העולמי, דר׳ שמואל רוזנמן, וסגנו, אהרון טמיר, שמשמש כמנהל הפרויקט בפולין, מנצחים על המבצע. דואגים להטסה, להלנה, לעדויות וגם ל-18 אלף ארוחות כשרות ביום למשתתפים. על ההכשרים אחראי רב המצעד, הרב יוחנן פריד.

העיניים נשואות עתה לטקס מיוחד לכבוד המשחררים מקרב בעלות הברית שייערך ביום רביעי בערב. ביום חמישי, המצעד עצמו. רוזנמן וטמיר וצוות המתנדבים מתרוצצים בלי הפסק ואינם עוצמים עין. הכל ממומן מכספי תרומות. ממשלת ישראל אינה מעורבת.

בין המשתתפים השנה, כאמור, משלחת ממרוקו; 38 תלמידות ותלמידי כיתה י׳ בבית הספר בקזבלנקה. תרגומו המילולי של שמו של בית הספר קצת מוזר: בית הספר העברי הנורמלי. בבית הספר לומדים 170 תלמידים מכיתה ו' ועד י"ב. על השואה שמעו בעבר מעט מאוד. בגלל מצעד החיים הם עוסקים בנושא כבר יותר מחודש ימים בניצוחו של המורה גבריאל אלקיים. התלמידים מודים כי מדובר בחוויה קשה עבורם. הם עדיין בשלב הלמידה וההפנמה. אינם מבינים כיצד דבר כזה יכול היה לקרות. למה שונאים יהודים? שאלות שגם למרצה, קליגר, קשה להשיב עליהן. האמת, אין הסבר רציונלי לשנאה לא-רציונלית.

משיחה עימם עולה כי יש עוד בית ספר במרוקו בו לומדים יהודים. בית הספר מימינו, כלומר על-שם הרמב״ם. זה הפך לבית ספר מעורב. כ-250 תלמידים. 60 אחוז מוסלמים ו-40 אחוז יהודים החיים זה לצד זה בהרמוניה ובסובלנות. בכלל הם מציינים את חייהם החופשיים במרוקו. אין אפליה. אין רדיפות. אין התנכלויות וקיים חופש דת מלא, אומרים הצעירים היהודים ממרוקו.

גם בני נוער יהודים מטורקיה הגיעו. אלו אינם מוכנים לומר מילה על מה שהם מכנים פוליטיקה, או בשפתנו: מצב היהודים בטורקיה של היום. אל מצעד החיים הגיעו תלמידי אחד מבתי הספר באיסטנבול. גם הם, כמו הצעירים ממרוקו, שותים בשקיקה כל מילה. מתחברים להיסטוריה הנוראה של בני עמם. ״חוויה קשה ונסיעה קשה״ - הם מכנים את התנסותם. הקשה עוד לפניהם: ביקור במיידנק, בטרבלינקה ובסוף במחנות אושוויץ ובירקנאו.

הצעירים היהודים לומדים על מכונת הרצח הגרמנית. זו שהתחילה בתורת גזע. בהחדרת אמונת כזב כי יש בני אדם עליונים ויש תחתונים. כאילו הבסיס לציוויליזציה, לפיה כל בני האדם נולדו בצלם, אינה קיימת. כאילו "ואהבת לרעך כמוך" היא אמירה המתאימה רק לבני גזעך. פרח באושים קטן וצעיר שהפך למכונת הרג ברוטלית. את כל זה לומדים הצעירים במצעד החיים.

במצעד עצמו שיתקיים כאמור ביום חמישי, מתקיימת צעידה סמלית לאורכם של שלושת הקילומטרים שבין אושוויץ לבירקנאו הבאים לסמל את צעדת המוות של מאות קילומטרים שצעדו המוזלמנים היהודים בשלהי מלחמת העולם ממחנות ההשמדה אל תוך גרמניה. צעדות שלמעלה מתשעים אחוזים ממשתתפיהן נורו או נפלו מתים מאפיסת כוחות ומכפור במהלך הדרך.

בסיומו יתקיים טקס אזכרה מרשים על חורבות הקרמטוריום שבבירקנאו. "אל מלא רחמים" קורע לבבות מפי החזן חיים אדלר. השיר "העיירה בוערת" מפי דודו פישר, וקדיש שלא מותיר עין יבשה מפי ניצול שואה.