ר' יצחק מוולוז'ין המשיל את היחסים בין ישראל לאומות העולם לשני אחים, האחד שובב והאחר תם וישר. יום אחד נכנס השובב הביתה וזעק לאביו: אחי היכה אותי! חשב אביו לרגע - וסטר לרגע. צעק הבן: הכיצד?! אחי היכה אותי, ואתה מעניש אותי?! השיב האב: אם אחיך השקט והרגוע הרים עליך יד - כנראה באמת הגיעו מים עד נפש.
בפרפראזה על כך ניתן לומר, שאם השופט
עודד מודריק יוצא מכליו - כנראה באמת הגיעו מים עד נפש. השופט המחוזי התל אביבי אינו ידוע כבעל מזג חם אלא כאדם רגוע ושופט שקול, אבל עו"ד צדוק חוגי הצליח להוציא אותו מכליו יותר מפעם אחת. השיא היה בהחלטה מאוד יוצאת-דופן שנתן מודריק ב-22.3.12 והמתפרסמת כאן לראשונה.
חוגי הוא סניגורו של ראובן מלעי, המואשם בשורה של עבירות חמורות בתחום גניבות הרכב. כתב האישום הוגש בשנת 2008 ועד מרס 2010 התנהל משפט זוטא סביב הודאותיהם של הנאשמים במשטרה. מודריק החליט לקבל את ההודאות, ומאז אינו מצליח לקדם את המשפט. לדבריו, האשם היחיד במצב הזה הוא חוגי, אשר עושה את כל התרגילים האפשריים כדי לדחות את המשפט.
מה שחוגי לא אמר לנויטל בהחלטות קודמות התייחס מודריק לכך שחוגי ביקש לדחות דיון, משום שבאותה שעה ממש היה לו דיון אצל גלעד נויטל - ואף גייס את נויטל עצמו לתמוך בבקשתו. אבל חוגי לא אמר לנויטל, שעליו להיות אצל מודריק רק לכמה דקות ושהוא יכול לשלוח מישהו אחר ממשרדו, משום שמדובר בסך-הכל בקביעת מועדי דיון. תרגיל אחר של חוגי היה לטעון - למעלה משלוש שנים אחרי הגשת כתב האישום - שיש לבטלו כדי לאפשר למרשו לעבור שימוע. במקרים אחרים נעדרו חוגי ו/או מלעי, ללא הודעה מראש. באיזשהו שלב טען חוגי שמרשו אינו כשיר לעמוד לדין והשיג דחייה של כמה חודשים, עד שמודריק קבע שאין ממש בטענה זו. חוגי גם ביקש פעמיים לפסול את מודריק ובשני המקרים נדחה.
ואז הגיע הדיון של 22.3.12. מלעי לא הופיע וחוגי הודיע שמרשו אושפז יום קודם לכן ואמור להיות מנותח בו ביום. מודריק דחה את הבקשה לדחות את הדיון וחוגי הגיב בצורה הקבועה שלו: ביקש ממודריק לפסול את עצמו. לתובע ראיד עאנוז נמאס והוא ביקש להוציא למלעי צו הבאה. "כל זמן שיש הוכחות, הנאשם מאשפז את עצמו לצורך בדיקה וניתוח", טען. חוגי טען שבידו מסמכים, אבל הציג אותם מעל מסך הטלפון הנייד שלו: "דבר כזה לא ראיתי", הגיב עאנוז. חוגי הביע צער על כך שמודריק סבור שמלעי מתחזה, ובאותה נשימה הודה שבית החולים מסרב להנפיק אישור על כך שמרשו היה מאושפז למעלה משלושה שבועות באשפוז יום.
בסיומם של חילופי הדברים הכתיב מודריק את החלטתו, שקשה לזכור מתי נראה משהו דומה לה בבתי משפט בישראל. הוא דחה את בקשתו של חוגי לדון שוב בכשירותו הנפשית של מלעי והוסיף: "אם הסניגור, כדרכו, יראה בהחלטה הזו נימוק מספיק מבין שלל הנימוקים שכבר 'צבר' לעצמו כדי להגיש בקשה לפסילה, יעשה כחפצו. כנראה שאין גבול ליכולת של עו"ד לשים מקלות בגלגלי ניהול משפט באמצעים לכאורה חוקיים".
כנראה שמצב בתי החולים לא נורא גם מודריק הזכיר שמלעי מתאשפז תמיד בימי המשפט והעיר בציניות: "כנראה שגם מערכות האשפוז במדינת ישראל שכל הזמן טוענות למצוקה גדולה, לא מתקשות לקבל מתאשפזים חדשים לבקרים". הוא הורה לחוגי להמציא לו בתוך חצי שעה את אישור האשפוז, "שכרגע אני יכול לראות אותו באמצעות זכוכית מגדלת מהטלפון הסלולרי של הסניגור, וגם מה שאני רואה לא אומר לי יותר מאשר שהוא נרשם אתמול בבית החולים. לא ברור לי אם הוא מצוי שם עד היום ולא ברורה לי סיבת האשפוז".
מודריק קבע את הדיון הבא ל-30.4.12, הבהיר ששום דבר לא יזיז אותו, והעיר שתחילה רצה לקבוע את 22.4.12 אבל אז טען חוגי שיש לו באותו יום דיון הוכחות בירושלים. "בתחילה רציתי לעמוד על התאריך כיוון שלפי נסיוני יש קושי לא מבוטל עם קביעת מועדים אצל הסניגור הזה", אבל אז התברר שחוגי פנוי ב-30.4. ומודריק סיים בעקיצה נוספת: "אם הסניגור רואה ב'זיג זג' הזה של ההחלטה שלי עילה מתאימה לבקשת פסילה, אדרבה יעשה כן".
