כשאין כדורגל יש אלימות

מקס נורדאו מתהפך בקברו. נורדאו אשר חשש מניוון רוחני של העם היהודי גרס כי גאולת העם תהא באמצעות שיקום פיזי, ולכן צידד בתרבות הגוף כערך חשוב. יהדות השרירים מול הגויים. נורדאו לא התכוון שאיש באחיו יכה כאן בארץ הקודש, כפי שמתחרש לאחרונה במגרשי הכדורגל בארץ.

מצפייה במשחקי הכדורגל המשודרים מידי שבוע בערוצי הספורט, די בעין בלתי מזוינת להבחין כי חל פיחות ברמת הכדורגל בליגות היצוגיות בארץ. המרחק בינינו לבין הליגות באירופה הולך ומתרחק. יש שיעלו על נס את קבוצת הכדורגל הפועל ת"א במפגני כדורגל משובחים בליגות האירופאיות לפרקים, כך גם מכבי חיפה לפני מספר שנים, וגם למכבי ת"א היו פה ושם הצלחות חלקיות ברמה האירופית. ברם, אלה לא מלמדים על הכלל. אנו חוזים במשחקים משעממים, המשוחקים מול יציעים ריקים. כשהשיח בחברה מודרנית הוא מבחן התוצאה, הרי שמבחן זה נמדד בכמות הקהל. כך בתיאטרון, בקולנוע וכמובן בספורט. מיעוט הקהל מלמד כי אין רייטינג לכדורגל המשוחק בליגות שלנו.

לא צריך להפליג למחוזות רחוקים כאנגליה, ספרד, גרמניה ואיטליה כדי להיווכח שהכדורגל שלנו שכונה. די בצפייה בליגה הבלגית, הפולנית ולעיתים הטורקית כדי להסיק שאנו מפגרים אחרי הליגות הללו. יש לנו גם מה ללמוד מהאי השכן (קפריסין) מרמת הכדורגל שם וההתברגות של קבוצות מהאי הקטן, בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות.

אין להתעלם, מיצוא מספר שחקנים לא מועט לליגות השונות באירופה, אך אף לא אחד מהם עושה חיל שם, ורובם ככולם הפכו לשחקני ספסל ויסלחו לי ביבראס נאתכו, דודו אוואט ותומר חמד על ההכללה.

ליגה משעממת עם מעט צופים

שארית הפליטה של שחקני הכדורגל שלא מצאו סוכן ראוי או שהסוכן לא הצליח למצוא להם קבוצה באחת הליגות הבינוניות נשארים בארץ ברוב תסכולם. אם תשאלו את הנותרים בארץ הקודש, הם לא פחות טובים מהליגיונרים בחו"ל. כי ככה זה אצלנו, אני ואפסי עוד.

באחד ממשחקי רבע הגמר בגביע המדינה, הצהיר מאמן מליגה נמוכה טרם שריקת הפתיחה כי רואה עצמו בשורה הראשונה של המאמנים בארץ וכי אינו נופל מאיש. מדובר במאמן שעדיין לא אימן בליגת העל, ואיש עד למשחק המדובר בין קבוצתו ליריבה מהליגה העליונה לא ידע כלל שמדובר באדם שנתן ידו או רגלו באימון. אגב הוא אינו הראשון שרואה את עצמו מוריניו או פרגוסון לפחות.

מה מלמדת אותנו ספירת המלאי, כדורגלנים ברמה נמוכה, ליגה משעממת עם מעט צופים, ולואקום שנותר חודרת בדלת הראשית האלימות שהינה תוצאה של תסכול ויכולת ירודה. באלימות אנו נותנים את הטון וברמה הגבוהה ביותר. אם היינו יכולים לייצא אלימות לליגות האירופה בעלי הקבוצות לא היו נמצאים בגרעון מתמיד. מידי שבת אנו חוזים באיש המכה את אחיו, על המגרש עצמו לא ביציע. מאמן מכה שחקנים, שחקנים מכים שחקני יריב, ובעלי תפקיד עם תג או בלי תג על דש חולצתם מכים שחקני יריב.

יציעי הכדורגל בארץ וגם בעולם המאכלסים צופים רבים, מתרבויות שונות הם לעיתים כמרקחה כלבה רותחת. לא ניתן באופן מוחלט למנוע אלימות בקרב ציבור האוהדים. אך אלימות בתוך המגרש עצמו, ריבונו של עולם!! מי חזה אי פעם במאמן שבועט בשחקן יריב השוכב על הדשא.

בשוך הסערה, כשאותם בעלי תפקיד מסבירים את התנהגותם למיקרופון הנצמד לפיהם, הם לפתע חבושים ברטייה המכסה את עינם, לדבריהם זו תוצאה של חבלה שנחבלו מיד זדונית של שחקן יריב. זה תמיד תחבושת למתקיף, כיפה על ראשו של נאשם בבית משפט, שעד התייצבותו לדיון במעשים שביצע חבש פעם אחרונה כיפה בחגיגת הבר מצווה שלו, או גבס על ידו של סמח"ט מכסח גויים תכולי עניים ענוגי מראה. זו התוספת בדיעבד של החוטא.

הטרמינולוגיה תמיד זהה - טענות קיפוח

לא נשמע בראיון לאחר משחק שמאמן הקבוצה היריבה יברך את עמיתו המנצח, הטרמינולוגיה היא תמיד זהה, השופט קיפח אותנו, קיבלנו גול מקרי, היינו הרבה יותר טובים מהם, הם הכריעו את המשחק בשל טעות טפשית של השוער וכו' וכו'. לשמוע את מאמן ברצלונה הגדולה מחמיא ומברך את מאמן ריאל מדריד לאחר הפסד בדו קרב ביניהם ולקנא. שם היריבות בין שני המועדונים הגדולים הללו היא יריבות היסטורית, מעבר ליריבות ספורטיבית, קטלוניה מול קסטיליה על כל האמור והמשתמע מכך.

ואצלנו, כשאין תרבות, אין ספורט והרמה ירודה, מרשה לעצמו השחקן יקיר שינה מבני לוד, ששנה קודם לכן שיחק בקבוצה היריבה הפועל ר"ג, ולא היה יקיר האוהדים מן הסתם, בתום המשחק, לקדש את שם אלהים בדרכו המאוד לא ייחודית ולחשוף את גופייתו מולם בהתרסה עם הכיתוב "יש אלהים בשמים". לשיטתו, אם קבוצתו הייתה נוחלת מפלה, אז אין אלהים בשמים.

קברניטי ענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם, עשו הכל על-מנת להעלות את הרמה. כשהרמה תעלה, האלימות תגווע לה ותתפוגג ולא ישאו את שם הקב"ה לשווא.