בהיותי בן 16, לפני כארבעים וחמש שנים הלכתי לראות סרט חדש בתל אביב עירי. המדובר היה בקולנוע אוריון ,לימים אורלי, שהיה ממוכן ליד מגרשי הטניס והכדורסל של מכבי ת״א . שוק בצלאל של היום. שם הסרט עורר תקוות קבות. ״הרוסים באים, הרוסים באים״ בכיכובם של תיאודור ביקש ואלן ארקין. הסרט מצחיק בטרוף תיאר חשש אמריקני מצוללת רוסית שהגיעה לחופי ארה״ב.
חלפו 45 שנים ואנוכי הגעתי לחופי ארצות הברית. למדינת ניו ג׳רזי ובה לאוניברסיטת פרינסטון. כאן, בסמוך למבנים המרהיבים בארכיטקטורה שלהם מצאתי עצמי במלון מריוט. מלון בתוך יער עם חדרים נחמדים ומסדרונים ארוכים. המונית שהביאה אותי מנמל התעופה בניוארק הסמוכה עצרה בכניסה ואני עם מזוודתה פסעתי פנימה לתוך לובי המלון. הבטתי ימינה ומשאלה לפרוזדורים הארוכים והרגשתי צעיר ב-45 שנים. פתאום, לרגע קט, הפכתי לשחקן בסרט ״ הרוסים באים , הרוסים באים״ בגירסה חדשה. לא צוללת אלא מוניות. לא אלן ארקין ותיאודור ביקל אלא מתיו ברונפמן , חיים צ׳סלר ואנוכי בתפקידים הראשיים.
הרוסים באים להכיר את היהדות
מאות רוסים הסתובבו במסדרונות ובליל של אנגלית מעורבת ברוסית נשמעה מכל עבר. ״דא דאnew״ לצד ״יס , יס״ . שלטי ענק העידו על המתרחש. פסטיבל ״לימוד ברה״מ לשעבר״ מתקיים שוב מוקדש הפעם לאלברט איינשטייין. 600 צעירות וצעירים יהודים יוצאי ברה״מ לשעבר הגיעו מאזורי ניו-יורק וניו ג׳רזי שלושה ימי סמינר מיוחד במינו להכרת היהדות, להכרת ישראל ולהכרה עצמית. 240 נוספים נדחו מחוסר מקום. הכל בתשלום מלא של המשתתפים ובהתנדבות מלאה של המרצים.
600 צעירות וצעירים ששילמו ממיטב כספם כדי לשמוע מעט על יהדות , כדי להאזין למעט על ישראל. רצונם לקלוט מידע כביר. השתתפותם בהרצאות מרשימה , אף כי אינן חובה. סקרנות היא שם המשחק אצל צעירים אלו. ממש כמו אלברט איינשטיין בצעירותו. המוטו של איינשטיין היה כי לימוד בלתי פוסק ורכישת ידע הם תנאי להמשך קיום העם היהודי. הצעירים שהגיעו ל״לימוד״ הגשימו זאת.
חומר למחשבה
ההרצאות רבות ומגוונות. הפלורליזם שולט. קבלת שבת רפורמית נערכת בצמוד לקונסרבטיבים וליד זו האורתודוקסים. כל אחד על-פי מנהגיו. כל אחד על-פי יהדותו. האחד מתפלל ורעהו מתרכז ביוגה.
אני , למשל, מציג בפני אולם גדוש מפה לפה , את הדילמות העומדות בפני מקבלי ההחלטות בארץ ובעולם בנושא האירני. את ההסכמה לגבי האיום. את חילוקי הדעות והבדלי הגישות לגבי הפתרון. סקרתי את המצב הפוליטי בעולם. את ירידת כוחה של ארה״ב כמעצמת על יחידה המושלת בעולם. את העמדה הרוסית. את המדיניות הסינית. את שאיפות ההשתלטות של טורקיה ואירן על המרחב הים תיכוני. מציג את השאלה הניצבת בפני המנהיגים. האם האופציה הצבאית אכן קיימת. האם יש דרך כוחנית לעצור את הפיתוח הגרעיני באירן. האם סנקציות אפקטיביות. הרבה שאלות. מעט תשובות. בעיקר סיפקתי חומר למחשבה.
בחדר סמוך מופיע ידידי, המשנה למנכ״ל בית הנשיא, יורם רביב. הוא סיפר על חזון הנשיא פרס להקים מוזיאון איינשטיין בירושלים משותף עם האוניברסיטה העברית שבידיה כל הזכויות על עזבונו של הגדול בגאונים בעולם. רביב, דווקא פותח בבדיחה. איינשטיין, הוא מספר, נסע יום אחד להרצאה בקמפוס בפרינסטון. בהגיעו סמוך לאולם ההרצאות מבקש הנהג ממנו להחליפו בהרצאה. איינשטיין שרוח קונסים נחה עליו מסכים אך מטיל ספק ביכולת הנהג להחליפו. זה בשלו, אל תדאג אני אסתדר.
הנהג נכנס לאולם ומבקש מאיינשטיין לשבת בשורה האחרונה באזור השמור לנהגים. מיד שניגש הנהג המקורי לשלוחן המרצים קם אחד התלמידים ושואל שאלה מורכבת ומסובכת שעיקר תשובתה דורש התמצאות עצומה בתורת היחסות. הנהג לא מתבלבל , מביט בעיני השואל ומגחך : שאלה כזו פשוטה לא שמעתי בימי. על שאלה כזו איני מוכן לענות. זו ממש בושה ולכן אבקש מנהגי היושב בשורה האחרונה להשיב במקומי. באולם צחוק רב ורביב המשיך בתיאור יוזמת הנשיא להקמת המוזיאון ובמהלכים שהוא ,רביב, מרכז לישמה.
היהודים הנחילו לעולם את חוסר שביעות הרצון
לא חולף זמן רב ומאות צובאים על אולם בו מראיין סטיב לינדה, עורך הג׳רוזלם פוסט את היו״ר הבינלאומי של לימוד ברה״מ לשעבר, מתיו ברונפמן. ברונפמן , איש עסקים ניו-יורקי מצליח והבעלים של איקאה ובנק דיסקונט, סיפר כיצד החליט להתחיל להשקיע בישראל בימי האינתיפאדה השנייה שהבריחה מישר,אל כל משקיע. למה החלטת להשקיע בארץ , הוא נשאל ומשיב ללא הסוס. קודם כל בגלל האפשרויות הכלכליות. בישראל אפשר לעסוק כסף.
האנשים מאוד מוכשרים. ומה עוד לוחץ לינדה. 10 אחוזים של ציונות , משיב ברונפמן. ברונפמן גם חולק מחמאות לכלכלה הישראלית על איתנותה ועל הצלחתה לעבור את המשבר העולמי כמעט ללא פגע. כשנשאל מה הבעיות עימם ישראל מתמודדת , משיב ברונפמן, כי לדעתו לא תרחק השעה והמחאה החברתית תתחדש. פערי ההכנסות בישראל גבוהים מדי ומחירי הדיור גבוהים.
היה זה ב-19.00 שעון ישראל. בשעה 20.30 החלטתי לגלוש באתרי חדשות בישראל וראיתי כותרת״ המחאה החברתית התחדשה. אלפים במצעד ברחובות תל אביב״.
על האופרציה המורכבת הזו של ליוד ברה״מ לשעבר בפרינסטון מנצחים חיים צ׳סלר הבלתי נלאה. זה שאנרג׳יזר הוא חיקוי חיוור שלו. לידו כיושבת-ראש עמיתה של לימוד פועלת ללא הפסקה סנדרה קאן מניו-יורק. הביצוע מופקד בידי המנכ״ל רומן קוגן. את התוכן של לימוד פרינסטון מנהלים שנים אמריקניים : אלינה ביטל ואיגור קוטלר המפעילים עשרות מתנדבים הדואגים לכל פרט. בצהריים נסענו לראות את ביתו של איינשטיין ופסל המוצב לזכרו ברחוב המרכזי בפרינסטון.
בהתייצבותינו לצילום שמארגן צ׳ סלר אני מעיף מבט בשערו הכאילו מתבדר ברוח של איינשטיין ואומר לי: איינשטיין צדק כשאמר שלימוד הוא תנאי לקיומנו. וצדק גם מורי ורבי
שמעון פרס שהיהודים הנחילו לעולם את חוסר שביעות הרצון. זו התכונה שגרמה לנו, לעמנו, להטיל ספק בכל דבר,לחקור ולהתעניין. זו התכונה שהביאה את כולנו לסקרנות על שהולידה איינשטייין ותוליד עוד רבים.
