דרשת השבת: פרשת בחוקותי

חֻקּוֹת
חֻקּוֹת נִתְּנוּ לָנוּ רַק לְטוֹבָה
וְאָפִלּוֹ בִּשְׁמָהּ הִיא נִנְקֵבָה
כִּי אָז הַטֶּבַע יַעֲנִיק שֶׁפַע
וּבַצֹּרֶת יֹבֶשׁ וְרָעָב לֹא נֵדַע

כֹּל שֶׁצָּרִיךְ לַחֲשׁוֹב וּלְהַרְהֵר
לָמָּה שֶׁפַע עִם חֻקָּה מִתְחַבֵּר
כִּי הַמִּקְרָא רָאָה אֶת הַנּוֹלַד
שֶׁאִם נָפֵר חֻקֵּי הַטֶּבַע נֹאבַד

עַל כַּךְ מַתְרִיעִים בְּיָמֶינוּ
כִּי לֹא דּוֹאֲגִים דַּי לִילָדֵינוּ
כִּי עֲצָה נִגְדַּעת וְָחֹרֶשׁ אִתָּהּ
וְשׁוּב אֵין לַאֲדָמָה שְׁמִטָּה


הַסֶּדֶר הָחֶבְרָתִי וְהָחֻקָּה

גם אילני סרק עשויים לעשות פרות, אמר רש"י בהקשר לקיום מצוות התורה שכבר פורטו בצורה כמעט שלמה בפרשת בהר שם קראנו בשבוע שעבר על השמטה. יש ולעתים שתי פרשות בהר ובחקותי מחוברות . כי פרשת בחקותי ממשיכה את מה שנאמר בבהר. בהר נתנו החקים והמצוות וכאן מצווים אנו שלא להסתפק בקבלתם ולהניחם על מדף הספרים , אלא לקרוא וללמוד אותם וללכת לפיהם. החוקים האלה קובעים את הסדר החברתי שעם ישראל שזה מקרוב נהיה עם, צריך כבר להתחיל לדבוק בקיום החקה שקבל ואם לא ישה כן יהיה תֹּהוּ וָבּהוּ. החשוב מכל לחזק את האמונה בתורת ישראל שניתנה על-ידי אלהי ישראל כדי לחיות בה ולתת לחיות בה ולפיה. ואכן הפרשה קושרת קיום הָחֻקָּה, לרבות המצוות הנובעות מקיומנו כעם על האדמה שנתן הקב"ה לבני האדם ולנו בתוכם, בכך שנבחרנו (עם נבחר) על ידו להיות מסוגלים (עם סגלה) לקיים את הָחֻקָּה והמצוות שנכללו בתורה , לרבות החוקים והמצוות שבעל פה. היה ולא נקיים את החוקים והמצוות שנצטווינו לקימם, כדי לחיות חיים טובים ובריאים יהיה נטושים על ידו כי אנו שנטשנו אותו. כל סדרי הטבע ישתבשו: וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם .(כו/טז) ובהמשך אומר לנו הכתוב מה תהיה תוצאת הפרת הָחֻקָּה: ושברתי גאון עֻזְּכֶם ונתתי את שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל ואת ארצכם נחשת.(כו/יט) הכל עדין בתחום הטבע, אלא שגם בתחום הסדר החברתי יחול שינוי אם נפר את החקה: והבאתי עליכם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקֵם-בְּרִית ונאספתם אל עָרֵיכֶם ושלחתי דֶּבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב.(כו/כה) אזהרה חמורה , שאין להתעלם ממנה. זה מויח לנו מדוע נקראנו עם הספר, כי על פיו אנו חיים.

הרצון להסתפח לעם ישראל

בצאת ישראל ממצרים מעבדות לחרות, ראו זאת בני עמים אחרים המוגדרים כ"ערב רב" , דהיינו בליל של אנשים חסרי זהות, הם מהרו להסתפח לישראל , מבלי שישראל יכול היה שלא לקבלם באותה עת. הביטוי "הסתפחו" אל ישראל מסביר את האמרה עח הגרים בכלל: " הגרים קשים על ישראל "כספחת". דברים אלה נסמכים במדה מסוימת גם על דברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי שכתב, שם נאמר בין היצר שאלה אשר אינם צאצאי יעקב אבינו סופם שינשרו כמו עלים שמצהיבים בין עלים ירוקי עד בכל ימות השנה כמו עלי פרי הדר. על עם ישראל נאמר עוד בתורה כי הוא "עם קדוש" והרוצה להתקדש עם ישראל חייב לקבל ללא סיג את אמונת ישראל באהבה ורצון חופשי ולקים את דברי התורה ללא סיג כי הם חקוקים בסלע ואינם משתנים. למרות זאת התורה על-ידי חכמי הורה יצרו כלים לחיים על-פי התורה , גם מבלי שישנו כהוא זה מן הכתוב בה. קיום מצוות התורה וחוקיה אינם עומדים בסתירה למדע. ההחמרה בגיור גרמה לכך שעם ישראל נשאר קטן למרות היותו עם עתיק. יחודו של עם ישראל בתורתו. על-אף ההחמרה בגיור מצאנו בתורה שגרים יכולים להיות אנשי בשורה, הדבקים בה' ובתורת משה. בהתקרב חג השבועות אנו קוראים סיפורה של משפחה אחת מבית לחם יהודה בתקופת שפוט השופטים בארץ, שהגרה מן הארץ אל ארץ מואב ושם בניה נטמעו בעם מואב בלקחם להם נשים מאוביות. האחת היא רות והשניה ערפה, שמות של נשים אלו בעלי משמעות רבה: רות שמשעותה רוץ היא רצה לקבל את חוקת ישראל ואלהי ישראל , ואילו עָרְפָּה חזרה אל עמה והראתה לחמותה נעמי את עָרְפָּה. בכך רות הפכה להיות המופת של הגיור ושל המושג "גר צדק".

ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום

הדבקות בה' ללא תנאי זאת דבקות בכל מה שמסמל שם השם ביחס לעם ישראל וארץ ישראל. לכן רק דבקות מוחלטת צידוק לזכותנו על ארץ ישראל. והטעם לחיים כחלק מעם ישראל. אך משמתגנבים ספקות וחוסר אמונה, מתגנבת עמה את חוסר היציבות. עלינו לזכור שאין להטיל ספק במה שצותה התורה לעם ישראל ובהבטחת השם לעם ישראל אלה המטילים ספק בקשר לזכותנו על ארץ ישראל בעיקר הזכות להתישב בה ולחיות בה בְּבִטְחָה תוך ניתנת חיים גם למי שאינו נמנה על עם ישראל - הגר והתושב, הטלת ספק בתורה, פרושו להטיל ספק בזכות הקנין על ארץ ישראל. אין הכתוב מיחד דיבור זה על שלמות הארץ או על כל שטח ארץ ישראל, אלא על השטח ששם חלה רבונות ישראל בתוקף ריבונות אלהי ישראל עליה. דברים אלה עולים מעצם הצווים המחיבים התנהגות אנושים לכנענים היושבים בארץ. יחד עם זה כל המפקפק בזכות ישראל על ארץ ישראל, מאבד הוא הטעם לישיבתו בה כארץ אבותיו. לדידם אין כל יתרון אם הם כאן או בארץ אחרת. אלה שוכחים כח הארצות ששם ישב עמנו הקיאו אותו . זה כלל אלה שבקשו להתבולל ולהנתק מעם ישראל והדבקות הנדרשת . לא די שהאדם חי ואיננו שמח בחייו. הדבקות כלשון הכתוב: ואתם הדבקים בה' אלהינו חיים כלכם היום עם טעם בחיים. לכל כל המערער על זכותו של ישראל על ארצו, כמוהו כמי שמוציא אבן אחת מן הבנין לעשות רצון השוללים זכות ישראל על ארץ ישראל, כמוהו כמי הורס את הבנין כולו. כאשר נהיה מודעים לכך ומסכימים לאמירה זו, הרי בכך נשמור על קיומו של עם ישראל בארץ ישראל לדורי דורות.

הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת הֶם, לַחַיִּים תְּנַאי
הַשַּׁם תָּפֶל עִקָּר, מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הֲבַאי
יֵׁשׁ שָׁכָר וְעֹנֶשׁ, רֵיקָא מִי שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ
וְשַׂם מִבְטָחוֹ בַּרִיק,יִמַּק וְלֹא יִתְאוֹשֵׁשׁ

הַשֶּׁקֶר נָחַל וְהָהֶבֶל אִמֵּץ לְלֹא הוֹעִיל
עַל כִּשְׁלוֹנוֹ אַל יֵבְךְּ וְדִמְעָה אַל יַזִּיל
וְעוֹשֶׂה עַוֶל בְּיָדוֹ יִשָּׂא בַּתּוֹצָאָה לְבַדּוֹ
אַל יִלּוֹן שֶׁהֲרֵי הוּא שַׂם הַשַּוְא יְדִידוֹ

הַמבקש שְׁלֵמוּת בְּתוֹךְ חֶבְרָה נְאוֹרָה
יֵלֵךְ אֶל דִּבְרֵי הֶהָגוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה
וְיֵדַע אָז כִּי הַשָּׁהוּת בָּעוֹלָם זֶה קְצָרָה
לִחְיוֹת וְלָתֶת לִחְיוֹת כְּצַו וְלֹא בְּחִירָה.