מתווך הקרקעות מוחמד אבו-שהלה מחברון נמצא כבר חודשים במאסר ברש"פ, וחרב עונש מוות מונחת על צווארו. כל אלה שדורשים את זכויות הפלאח האנונימי בבית-אל שותקים אל מול פלשתיני בעל שם ומשפחה, שכל חטאו הוא מכירת קרקע, בית, ליהודי. יש עונש מוות על ראשו? נו אז מה. שימות, מה אפשר לעשות.
לכן היה קשה לקנות ממתנגדי חוק ההסדרה את נימוקיהם שהגיעו לשיאם במערכה שניהלו בימים האחרונים בתקשורת ובדיון שקדם להצבעה על החוק.
תאמרו שהמדינה, הפרקליטות והבג"ץ מנועים מלהתערב בנעשה ברש"פ? זה לא מה שקבעה ועדת כאהן בפרשת סברה ושתילה. היא קבעה שמכיוון שהייתה סכנה לשפיכות דמים, היינו צריכים להפעיל כוח על-מנת למנוע שפיכות דמים. הגם שמחנה הפליטים היה בידי כוחות
ממשלה ריבונית לבנונית. בשל כך גם הודח שר הביטחון.
והרשות הפלשתינית? הרי הרש"פ יונקת את סמכותה מכוח החוק הישראלי. אנחנו אלו שהאצלנו לה את הסמכויות של האוטונומיה, בחקיקה בכנסת שעיגנה את הסכמי אוסלו. גם לדעת משפטני משרד החוץ יש לנו אחריות-על משפטית וכלכלית על השטח. משום כך הם מציפים את קובעי המדיניות בניירות עמדה, לספק חשמל ומים - אפילו לרצועה.
למה אם כן לא אכפת להם מאותו ערבי שאסור בכלא הרש"פ וחרב המוות מונחת על צווארו? למה איננו מתערבים? מה עובר בראשם של אלה המתעלמים מכאבו של אותו ערבי ומעדיפים להילחם על כאבו של ערבי אחר?
הנה דוגמה נוספת: בית המשפט העליון לא התערב כשכל מערכת החוק נהרסה בביטול 1,027 גזרי דין ובהם מאות מאסרי עולם בעסקת שליט. אומנם חייל ישראלי היה שבוי בידי חמאס, אבל הכול הודו שהייתה פגיעה ערכית יסודית במערכת השיפוט. 'כבודם' ידעו להעלים עין אל מול 'תכלית ראויה'. מדוע לא יוכלו להכיל חקיקה מתקנת, זעירה, באמת לא עקרונית, אל מול צער משפחות רבות שעומדות לראות את ביתן חרב?!
הייתכן שמה שמעניין אותם הוא לא שמירת החוק אלא הצקה ל
מתנחלים ודורשי טובתם במחנה הלאומי? אבל הממשלה לא התעשתה ולא שמה סוף להשתלטות הבוטה של בעלי האצטלה המשפטית, העימות הבא על יישוב נוסף הוא רק עניין של זמן.
כל זה הוסבר לחברי הכנסת והשרים ורובם הסכימו לכך, סיירו בשטח והצהירו שיתקנו את החוק. אבל הם נתקלו ביריב מתוחכם יותר.
כשנגמרו התירוצים החוקיים החלו משפטני הפרקליטות הצרים על לשכתו של ביבי להטיל עליו את אימת החוק הבינלאומי ומוסדותיו. אליהם הצטרף
דן מרידור שהוביל את המערכה הפוליטית. למרידור כשרון ותחכום ,אותו הוכיח כשהיה מזכיר ממשלת בגין וכמעט ניהל את ממשלת ישראל בתקופה שמנחם בגין כבר לא תפקד. . אליו הצטרפו מיקי איתן ןבני בגין שהפך דובר ההתנגדות.
מדוע הם משתמשים בחוק הבינלאומי? הרי הספינה הזו שייכת לקיצוני השמאל. אנשים כמו ד"ר עמירם גולדבלום מראשי "
שלום עכשיו", שבכנס ב"צוותא" הציע לשמאל לפעול באמצעות האירופאים לאחר שנוכח ש'הרוב בישראל אינו עם השמאל'.
את המוקש הבינלאומי שטמן כוח מרידור-מייק בלאס ממשרד המשפטים הלכנו לבדוק בעזרת שני משפטנים בכירים. מאוד. צריך להדגיש, הם אינם ימנים ולא שמאלנים ומתמצאים כל אחד בתחומו בסוגיות קניין, נדל"ן והחוק הבינלאומי. הם רואים בהריסת הבתים בבית-אל עוול משפטי ופגיעה בלתי מידתית בזכויות הפרט של דיירי גבעת האולפנה.
לדעתם השימוש בחוק הבינלאומי שעושים בסוגיה הוא מתוחכם ונלוז:
- ישראל מעולם לא קיבלה את הטענה שמדובר בשטח כבוש. אילו הייתה מקבלת זאת, היא לא הייתה יכולה להכריז על מזרח ירושלים וסביבותיה כשטח ישראלי וכך גם רמת הגולן.
- הנהגת החוק הבינלאומי ביהודה ושומרון הייתה מהלך וולונטרי של מדינת ישראל באמצעות היועץ המשפטי בשעתו, מאיר שמגר, שבא לבג"צ והודיע שלמרות שישראל איננה מקבלת את ההגדרה של שטח כבוש והיא רואה בו "שטח מנוהל", היא מוכנה לאפשר לפלשתינים יחידים ליהנות מההגנות המעוגנות בחוק הבינלאומי.
- לדעתם הממשלה יכולה להחליט שהיא מסייגת את מטריית ההגנה הבינלאומית שאותה פרסה מרצון על הפלשתינים בחזקת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר".
יכולה הממשלה להחליט שיש חוסר מידתיות בהרס בתי אזרחים שהתיישבו
בתום לב (ובעידוד הממשלה) בבית-אל, ולחוקק תקנה או חוק לתיקון העוול, בכפוף לפיצוי בעלי הקרקע הערבים - אם יופיעו.
- על-פי החוקים הנהוגים במדינות הכי נאורות, אם נבנה בית בתום לב על קרקע פרטית וערך הבית עולה על ערך הקרקע, יפוצה בעל הקרקע, אפילו בנדיבות, אבל הבית לא ייהרס.
- מתנגדי ההסדרה טוענים שחוק הפיצוי הנוהג בישראל אינו נוהג בשטח כבוש ובעל הקרקע הפלשתיני יכול לומר גם לי גם לך לא יהיה, ובתי ה"כובשים" ייהרסו.
המשפטנים הבכירים דוחים טענה זו. צריך לתת לאדם בשטח כבוש את הזכות ליהנות מהנורמות הרגילות הנהוגות בעולם המסחרי ולא לאפשר לו הגנות יתר. כיבוש אינו הופך את הנכבש ליקיר השלטון.
עד כאן דברי המשפטנים הבכירים.
כל זה לא שכנע את מתנגדי החוק. הם לא הקשיבו לטעונים בנפש חפצה ובפתיחות מפני שלא שלטון החוק עמד פה במבחן, אלא עצם השלטון ומי ישלוט בו. האם ציר הבג"צ-הפרקליטות-התקשורת והארגונים האזרחיים של הקרנות מחו"ל או ממשלת נתניהו, שהצהיר נגד הרס השכונה, ועכשיו מצא את עצמו אט-אט נסוג מהבטחותיו לקראת הרס השכונה.
הם ידעו שכבעבר, שוב יוכח שנתניהו אינו שולט אלא שורד. נתניהו יעדיף לנטות לצד החזק, או מי שנחשב בעיניו לאותה שעה כצד החזק.
את המחיר ישלם הצד החלש - המתנחלים!
