דרשת השבת - פרשת בלק

בִּלַּע-עָם
לָשִׂים מִבְטָחִים בְּעוֹשֵׂי לַהֲטִים
כְּמוֹ לִשְמוֹר כְּסָפִים בּידֵי לִסְטִים
יִגְנְבוּ הַדַּעַת בְּלִי שֶׁאֶפְשָּר לָדַעַת
יוֹתִירוּ דְּמוּת נִפְגַּעַת לָאֵל מְשַׁוַּעַת
וּלְנְבִיא זַעַם שֶׁיְבַלַּע עָם

וְזֶה שַׂם בָּלָק נוֹאַשׁ וְאֶת שִׁנָּיו חָרַק
כִּי זה לֹא קִלֵּל וְנִסְתַּלַּק צִפְצֵף וְשָׁרַק
וְעַם הַשֵּׁם חוֹנֶה בְּמוֹאָב וְלִבּוֹ נִפְעָם
וּפִי הַמּוֹשִׁיעַ נָדַם אֶל מוּל הֲמוֹן-עָם
כִּי הֻזְהַר לְבַל יְבַלַּע עָם
כְּפִי שֶׁכְּבַר נֶאֱמַר כְּמִכְתָּם
טוֹב לְאַמֵּץ מַהֲלָךְ בִּלְעָם שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל מִרְשָׁם
לִהְיוֹת צוֹדֵק וְגַם חָכָם וְכַךְ דַּף לְתִפְאֶרֶת רָשַׁם
סִפּוּר בָּלָק הוּּא הַמִּבְחָן לקלל התכון בְּרָכָה נָתַן
כִּי שָׁמַר זֵהוּת וּמוֹרֶשֶׁת וְשַׂם מוֹאָב אֻמָּה נוֹאֶשֶׁת

מואב שכח ריבו עם מדין

שליט מואב שלח לאויבו מדין שליחים למרות היריבות ביניהם ורש"י אף אומר : והלא מעולם היו שונאים זה את זה שנאמר: המכה את מדין בשדה מואב (בראשית לו/לה) אבל שנאתם לישראל או יראתם ממנו הביאה אותם לָשִׁית שלום ביניהם. למעשה זה שמתרחש גם בימינו כאשר הַסֻּנִּים שונאים את השיעים ולהפך, שנאתם לישראל מאחדת אותם. מצרים עם אירן לפי דברי מורסי מהאחים המוסלמים. גם אצלנו יש אמירה דומה: כאשר אנו רואים למשל שערב הסעודית מגלה סבלנות או הבנה לעמדות ישראל, אנו אומרים כי זאת לא מאהבתם לישראל אלא משנאתם לאויבי ערב הסעודית האירנים זה שנאמר: "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן".

ברם מצב שבו מאחדים את הכוחות נגדנו האחים המוסלמים עם חמס, צריך להערך ולהתכונן לבאות ולא לללכת את מי שֶׁיָּאוֹר אותם, לסמןך על כוחנו בלבד באחדות ובחכמה. כאן אנו רואים שמדין ויעץ למואב, איך לגבור על ישראל - הכוח העולה, כובש ארצות ומכניע עמים. את סיחון מלך האמור ועוג מלך הבשן וממלכות כנען. יעצו להם לעמוד על טיבו של מנהיגם של ישראל משה, שהרי כוחו בפיו, באחרו עם עבדים, נותן תורה ללכת לפיה ולנצח, לכן ראוי להלחם בנשקו של האויב (הכונה ישראל כאויב מואב ומדין) קחו לכם אדם שכוחו בפיו שיוכל לנצח את ישראל, לכו אל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פתורה, (פתור שם המקום בו יושב) ובקשו ממנו לקלל את ישראל. רז"ל אמרו "פתורה", זה "שולחני" דהיינו "חלפן" כספים שהכל שולחים לו כספיהם כבנק לקבל רוחים מהם. כך נשלחות האגרות אליו להועץ בו. בלעם נחשב ע"י חז"ל כנביא הגויים כי מקבל מסרים מאת אלהים שנאמר: ויבא אלהים אלי בלעם ויאמר ....לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא. (כב/ט, יב)

בלעם ידע מעלתו וערכו והתהדר בהם. בלעם שנא את ישראל יותר מבלק ששכר אותו לקלל את ישראל. כי בלק בקש רק לגרש את ישראל מארצו ולהשמידו באמרו: איני מבקש אלא להסיעם מעלי, אך בלעם שונאם יותר מבלק. זה מתברר "מהמשא-ומתן" שניהל בלעם עם אלהים בחלומו שאמר לו: לא תלך אתם. אמר לו: אם כן אקללם במקומי. אמר לו: לא תאור את העם . אמר לו: אם כן אברכם. אמר לו: אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא. כמו שאומרים לצרעה (לדבורה) לא מִדֻּבְשֵׁךְ ולא מֵעֻקְצֵךְ. אומנם בלעם שמע וידע מה לא יוכל לעשות, לא יוכל לקלל את ישראל, כי נאסר הדבר עליו, לכן שליחי בלק אמרו לבלעם: אל נא תִּמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי (אל בלק): כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אעשה ולכה נא וקבה לי את העם הזה.(כב/יז)

כאן למדנו כי בלעם היה בעל תאוה חומד את כספי האחרים כי אמר לשליחים כמדבר אל בלק: אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אֱלֹהָי לעשות קטנה או גדולה. מדבריו אלה אומר רש"י, כי בלעם תָּאֵו לקבל כסף וזהב. זה מזכיר לנו את דו השיח בין עפרון החתי ואברהם אבינו, כאשר עפרון מציע לאברהם את מערת המכפלה ללא תשלום, אך מוסיף ואומר: ארבע מאות שקל ביני לבינך מה הם? ,אז אברהם שקל לעפרון את ארבע מאות שקל הכסף, כי זה אשר רצה עפרון . וזה אשר מבקש בלעם מבלק. בסופה של שיחה זו, אמר הקב"ה לבלעם: אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אֹתוֹ תעשה.(כב/כ)


נביא הגויים למד להכיר את ישראל

ֹישראל עם צעיר שזה מקרוב נהיה לעם, נוחל הצלחות בשדה הקרב בְּסֹמְכוֹ על ה' אלהיו וכאשר מתנהג כפי שצריך להתנהג במוסריות ובאנושיות ובאמונה הוא קוצר הצלחות, וכאשר ישראל סוטה מן הדרך האמונה שבזכותה נבחר להיום עם השם, הוא נכשל וסופג מפלות. את זה למד בלעם על ישראל מִשֶׁחָקַר מי העם שנקרא על-ידי בלק לקלל אותו. בלעם אמר לבלק דע לך כי: אֵין נַחַש ביעקב ולא קֶסֶם בישראל (כג/כב) זה עם שסומך על עצמו ועל אלהיו ושונה מכל העמים. הוא איננו סומך על נחוש וקסמים, לכן הוא שונה מכל העמים הוא: עַם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב (כג/ט). בלעם ידע כי בבסים האמונה של ישראל יש הכרה מלאה כי עוד יבוא יום וכל העמים יקבלו את אמונתו ותורתו ואכן לפי המדרש, בלעם כנביא הגויים, ראה בעיני רוחו שעם ישראל עתיד לרשת את העולם, בכך שכל העמים עתידים לקבל את תורת האלהים. לכן בלעם במסע זה שבלק יזמו אחל לעצמו באמרו: תָּמֹת נפשי מוֹת ישרים ואחריתי כמוהו.(כג/') . (מות ישרים כמיתת האבות.

ספר בראשית נקרא ספר הישר, כי שם מסופר על האבות.) בלעם הצטער בלבו כי הוא נאלץ לברך את ישראל במקום לקלל אותו, לכן הלך שפי, שקט ושותק. בעניין בלעם אמרו חז"ל: נכון נאמר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל"ד), אבל באומות העולם קם, הוא בלעם. דברים אלה נאמרו על-ידי חז"ל , זאת כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים לקב"ה. כמובן שתקותו של בלעם למות מות ישרים לא נתגשמה , כאשר בא בלעם למדין ליטול שכר של כ"ד אלף שהפיל מישראל נהרג שם. במותו היה בן 33 (סנהדרין ק"ו).

דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל

ישראל מתואר כאן בדברי בלעם ככוכב עליון שנדרך כחץ. ממנו יקום מלך חזק - דוד המלך שעתיד הוא למחוץ פאתי מואב וקרקר וכל בני שת. שֶׂת הוא בנו של אדם הראשון שממנו צמחה האנושות וממנה נתפלגו כל האומות. מתוך אומות אלה קם גם עמלק שהוא ראשון העמים שנלחם בישראל בצאתו ממצרים, אך אחריתו של עמלק שיאבד על-ידי ישראל כפי שנצטוה ישראל על-ידי הקב"ה "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה/יט) בפניה אל הַקֶּנִי יש בכך משום שבח גם לַגֶּרִים בני יתרו בגדולתם שנאמר בהם: "תִּרְעָתִים ,שִׁמְעָתִים ,שׁוּבָתִים" (דברי הימים א ב/נה) פרוש מושגים אלה כפי שמבואר על-ידי רש"י הוא כך: תרתעתין (תרעא=שער) אלה שיושבים בשער הסנהדרין . שִׁמְעָתִים כלומר יודעים בִּשְׁמַעְתָּא זו ההלכה. שׁוּבָתִים שהם סוּכִין-רואים ברוח הקדש. תאור זה מחמיא מאד. כאן מכון בלעם אל ישראל באמרו לו, כי העם יושב איתן ואיננו מוטרד מ-"הבה ונתחכמה לו וכו'". אחרי האירוע של בלעם חזר ישראל לסורו שנאמר: וישב ישראל בַּשִּׁטּים וַיָּחֶל העם לזנות אל בנות מואב.(כה/א) מכאן ואילך הדרך אל עבודת אלהי מואב הייתה קצרה, והשאיפה להגיע לארץ לישב בה כמעט נמוגה. וראינו כי עיני העמים לארץ בוהות. בעוד אנו צועקים חמס , ואליה פורצים מכל עבר, שוד ושבר אם נבלמם, איה עמנו ואיה עמם.

יֵשׁ לִתְמוֹהַ עַל שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְמָהֵר לִשְׁכּוֹחַ
מָה קָשְרֵנוּ לָאָרֶץ הֲאִם הָרוּחַ אוֹ כִּי נוֹחַ
וְלֹא זוֹכֵר ששַׁבְנוּ בְּמַפְגִּיעַ לָשֶׁבֶת בָּטוּחַ
וְכִי הָיְתָה הָאָרֶץ לְעֶמֶּנוּ דָּבָר בִּלְתִּי זָנוּחַ

אֵין תֵּימָהּ בְּלֶאֱהוֹב הַגֶּר וְלֶאֱהוֹב מוֹלֶדֶת
אַךְ עָצְמַת יִשְׂרָאֵל בְּשִׁמּוּר מוֹלֶדֶת נִמְדֶּדֶת
נְכַבֵּד מוֹאָב וּנְקַבֵּל מִדְיָן כְּשֶׁהָרוֹב יִשְׂרָאֵל
כִּי לָחַמְנוּ וְהֶאֱמַנּוּ שֶׁבִּזְכוּת הַשְּׁבוּת נִגָּאֵל
לַמְרוֹת הָכֹּל אָנַחְנוּ עֲדַיִן עָם לְבָדַד יִשְׁכּוֹן
וְרַק בְּשִׁמּוּר הָאָרֶץ לָנוּ הַצֶּדֶק לְעַמֶּנוּ יִכּוֹן
מִמִּצְרַיִם יָצָאנוּ כְּעַם נוֹדֵד בַּמִּדְבַּר תּוֹעֶה
מִשֶּׁשַׁבְנוּ אֱלֵיהָ אֵין לְהַפְקִירָהּ לְכֹל צוֹעֶה.