במסגרת איבוד הזהות האישית של מדינת ישראל הוחלט על גיוס כולל והיסטרי של כל עם ישראל וגם של אויביו.
עד עתה, בגלל הסדין האדום ששמו מול עינינו ראינו רק את הבעיה הנוראה של אי גיוס חרדים. ומה עם הערבים? לגייס אותם? האמנם?! ושל מי הרעיון הזה, של
אחמדינג'אד? רעיון גאוני מזה לא היה עולה גם במוחו הקודח. לא די בזה שכמה חברי כנסת ערביים מלעיזים ומשמשים כגיס חמישי, הנה ניתן להם גם צבא. למה לא? וכל זה בשם השוויון והצדק.
אני מבינה את הבדיקה לשילוב חרדים בצבא, אבל ערבים? זה רק מלמד אותנו ששוויון זאת מילה מאוד יפה, רק לא רלוונטית. ואולי בגלל זה אין כמעט התייחסות לנושא גיוס הערבים. זה הרי לא אמיתי, זה לא רציני. וכך נשאר לנו רק עניין גיוס החרדים.
העליהום העצבני - בדיקת גיוס החרדים, קצת מעורר מחשבות על חוסר רצינות ויסודיות בממשלה. רק אתמול הם ישבו בבתי המדרש, בכוללים ובישיבות ולמדו כל היום ואפילו תיכננו חופשת לימודים למספר ימים. והנה – גזירת גיוס. ממחר. מאתמול, אם אפשר. ומדברים על גיוס תוך שלום שנים. זה לא רציני. על נושא כזה לבד יש לשבת שלוש שנים. לתת להם לעכל את הנושא, ללמוד אותו היטב. לתת לחברי הכנסת ולאזרחים ללמוד. ועדת אינסטנט לא תעזור כאן, אלא אם תציע חשיבה הדרגתית ולימוד יסודי של הנושא. כל פתרון אחר – יהיה פתרון של שנאה ושל תאוות פרסום הדורשת צדק בכל מחיר גם אם הוא לא נכון. גם אם השנאה היא המבעירה את האש הזאת.
ויותר מכל אני תוהה על אישים מן המגזר הדתי-לאומי היושבים ודנים בנושא ומנסים "לעזור" לחרדים? לנתניהו? למחאת הפראיירים? לעצמם? למי? לא למדנו שאם יש לעשות משהו, לקיים מצווה, עלינו לעשות אותה ולא לדרוש שגם האחרים יעשו? ובכלל – לא מוטב שנפתלי בנט, השר הרשקוביץ וכל הסרוגים המייעצים פשוט ישבו ולא יעשו? למה לגלגל עליהם את החובה הזאת, את הבעיה הסבוכה הזאת? אין מספיק בעיות בציבור הדתי-לאומי? האם הכל כבר בסדר שם? אם כך – אשרינו.
מחאות דורשות התייחסות אז אולי יש בעיה מסויימת והיא קיימת בגלל תחושת אלו הקוראים לעצמם "פראיירים" ואם יש תחושה קשה, יש לטפל בה. יש להציג תשובות ורעיונות. מישהו צריך לפנות אליהם ישירות, ואולי את זה צריכים לעשות החרדים דוקא. אם יהיה מישהו שמוכן להקשיב, אולי באמת הגיע הזמן שיצאו קצת מהשיעור ויסבירו מה שאפשר להסביר, ויש מה להסביר. ואם אין מה להסביר – אולי זה זמן לסדר פנימי ולבדק בית רציני.
אבל יש לשים לב ולבדוק היטב מי הם הצריכים להשיב ולא כל מי שמחפש עוד תמונה וכותרת, ירוץ לשורה הראשונה להביע דעה ועמדה. אם זה קורה, יתכן שאותו ציבור, עליו מדובר, מעדיף לא לענות ולא לגשת לנושא ברצינות וביישוב דעת, אלא לקונן ולהתלונן. זאת אינה הדרך.
ציבור השקוע בלימוד גמרא יום יום הרי מוחו אמור להיות חד וברור. לא יתכן שלא יוכל להתמודד מול סוגייה זו של אי-גיוס חרדים, אל מול כל האחרים שמתגייסים. את התשובות הם צריכים למצוא ולהציג ובדרך של הארת פנים והקשבה. למה לא תארגנו מפגש שיחה. לפחות תראו רצון להידברות עם המוחים, עם אותם כואבים ומתוסכלים ואם אכן באים הדברים מכאב ולא מפוליטיזציה – הרי שאפשר יהיה למצוא פתרונות.
זה יקח הרבה שנים, אבל התהליך עצמו יכול ללמד על רצון טוב ועל כוונות טהורות.
