על הפסלת ותערוכתה הרחיבו בדברי הפתיחה, מנהלו של המוזיאון והאוצר מר מאיר אהרונסון, ראש העיר מר
צבי בר ונשיא בית המשפט העליון בעבר מר
מאיר שמגר. אהרונסון התמקד בדבריו בהישגה של הפסלת למצות נושא בו עסקה בשנים האחרונות, הסוסים. ראש העיר הוסיף משלו על המוזיאון החוגג 25 שנים לקיומו. מר שמגר המכיר היטב את יצירותיה של הפסלת מזה שנים רבות, ריגש את המבקרים הרבים בברכו את הפסלת על התערוכה והישגיה.
במרוצת ההיסטוריה האנושית כמה וכמה חיות קשרו בנו את גורלם. בין אלה שלהם ניתן מעמד מיוחד בבית היוצר לאורך הדורות התקבעו הסוסים, הכלבים, החתולים. בליגה השנייה ניתן למצוא בעלי חיים נוספים ובעלי כנף שונים מהיונה, דרך הנחש ועד לכבשה. בכל דור ודור ניתן להם ביטוי המאפיין את רוח התקופה. כמעט ואין אמן שלא ניסה לעצב וליצור חיות ועופות משלו.
גם בארץ לא קיפחו האמנים את בעלי החיים. אחדים מהם הפליאו לעשות בהם שימוש, והדוגמה הקולעת ביותר היא זו של נחום גוטמן. סוסיו, חמוריו, ובעלי כנף שונים קיבלו אצלו ביטוי בקשת רחבה, סייעו לו גם בנתיב הספרותי הקסום שלו. כך גם הצייר ישראל פלדי (פלדמן) נספח ליוצרים האלה ובשנותיו האחרונות הירבה לצייר מדמיונו בעלי כנף צבעוניים. לעומתו הירבה ראובן רובין לצייר ולרשום סוסים, בהעניקו להם מעין מגע של סוסים קדמוניים מכושפים.
אפילו בפיסול הוכיחו כמה וכמה פסלים ישראלים את יכולתם הרבה בתחום המרתק הזה. האחד שהיה ראשון לעושים, הוא אברהם מלניקוב שהקים את הפסל הנודע של האריה השואג בתל-חי, יד לזכרם של יוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בשנת 1920 על הגנת תל-חי. מלניקוב, מחשובי הפיסול הארץ-ישראלי, ידע איך לערב יסודות של פיסול אשורי עם נימה קלאסית ומגע מודרני שנלקח מהקוביזם המרתק של בראק ופיקאסו. פסל אחר הוא דוד פולוס שפיסל את אלכסנדר זייד על סוסתו בבית שערים. פסל חיות חשוב נוסף היה יוסף קונסטנט, שנודע בכינוי "פסל החיות".
בעל ייחוד מובהק משל עצמו היה הפסל יצחק דנציגר שאף הצטיין בפסלי החיות ובעלי הכנף, החל מהנץ הרכוב על כתפו של פסלו הנודע "נמרוד" (1939) ועד לכבשים השטוחות בנוסח אוהלי קדר. וכמובן הגדולה בפסלות שלנו, חנה אורלוף בעלת כוחות מעוררי השתאות שבאו לביטוי בחיות הרבות שעיצבה בחומרים שונים.
אף כאן רשימה ארוכה של יוצרים חשובים שאי-אפשר בגלל המצע הקצר להזכירם, אבל אין לפתוח בה מבלי לציין את הכבשים ובעלי החיים האחרים להם נתן ונותן ביטוי מנשקה קדישמן בפסליו ובציוריו הצבעונים, בצד עבודותיו האחרות. כמובן שאין לסיים איזכור רשימה זו מבלי שידובר בפסל היהודי הנודע יעקב לוצ'נסקי שעלה לארץ בשנות השבעים לחייו ובעשרים וחמש שנותיו האחרונות חי ויצר בעלי חיים מסוסים ועד לראמים בקיבוץ גבעת ברנר, והוערך כריאליסטן מובהק שעוד בחייו נחשב לקלסיקון.
האוויר כחומר יצירתי לרשימה המכובדת הזאת מצטרפת כעת רזיה גרשון בת השמונים, תושבת רמת השרון, שהביאה איתה ביטוי עז ומקורי שטבעה בפסלי הסוסים המיוחדים שלה. כפי שקדישמן, בתחכום ראוי להערכה, השתמש למשל בחלונות שפרץ בכרסיהם של חמורים לספוג את הנופים הרחוקים, כך נהגה גם רזיה כשהוכיחה בעבודותיה המוצגות במוזיאון, כיצד אפשר להשתמש באוויר כחומר יצירתי המעניק לסוסיה בכל מצב תחושה של עוצמה כובשת. מבחינה זו כשנדמה שהיא משרטטת בחלל את קווי המיתאר של הסוסים, הן במצב של עמידה והן בשעטת אבירים, היא משיגה שלמות פיסולית. ביטוי עוצמתי זה מבהיר מדוע בחר האוצר את עבודותיה לתצוגה מוזיאונית מאלפת.
גם רזיה כמנשקה ואחרים אוהבת בעלי חיים מנערותה. טבעי הדבר שהיא חיפשה דרך לבטא אותן כחלק בלתי נפרד מעולמה הפיסולי. היא הוכיחה בסוסיה גם כישרון רב, אך גם גישה מקורית ומשכנעת בערכיה היצירתיים - עד שעבודותיה ממשפחת הסוסים הם הישג אמנותי ברור.
מאיר אהרונסון שנחשב מכבר כבעל טביעת-עין חדה והוכיח פעם אחר פעם את סגולותיו כאוצר נבון-מעשה, הצדיק גם הפעם את המוניטין שיצא לו בדרך בה בנה את התערוכה הזאת. הוא למעשה הרכיב אותה משלושה פרקים שאי-אפשר להפריד בין אחד לשני. בפרק הראשון התמקד ברישומי הכנה רגישים ויפים של הפסלת לקראת עיצוב הפסלים. בפרק השני התמקד האוצר בדגמים קטנים של הפסלים שכל אחד מהם ראוי לביטוי מונומנטאלי משל עצמו. בחלק השלישי העמיד כמה מהסוסים שמידתם כזו שבחיי היומיום, ולמרות התקרה הגבוהה של אולם התצוגה - אין הם מתגמדים. להפך, בגלל תנופת דהרתם דומה והחלל מתחבר עם החלל המרכיב את הפסל, עד שנוצרת תחושה בלב המתבונן כי הסוסים בעלי נשמה של ממש.
בדרכה מעניקה רזיה גרשון חוויה מיוחדת למבקר והופכת את סוסיה מקניין היחיד לקניין הרבים; שלחה ידה לאוויר - רשמה את הסוס ויצקה אותו בברונזה תוך עיבודו המזכיר במידת-מה את גישתו של ג'קומטי לטקסטורה של החומר, מבלי שהיא תאבד אף לא טיפה אחת מהחותם האישי הברור שלה.
