"על-פי הסכם משנת 1969 שנעלם שהיה נחתם בציריך במשרד של באבאזדה מורטזה מרדכי, על הרווחים 90% למורטזה מורדכי באבאזדה ו-10% לאברהם איברהים באבאזדה, ובדיוק על אמת ואמונה כל מה שהיה כתוב בהסכם הזה מילה במילה מכבדים ועושים כל החשבונות של מזומנים שלקח אברהם מחשבונות בנק שהיה לו יפוי כוח עליהם וגם על העסקים מאה שלו מורטזה, שני מגרשים, 23 דונם ו-42 דונם בגבעת שמואל, מאז שנת 1980, 1981 (ו-1983) בכל דרכים פסולות, סחורה של שטיחים, ועל נזקים כספיים, על כסף מזומן שגרם אברהם לאחיו מורטזה הפסדים, על-פי החוקים שרגילים אצל הבנקים עד עכשיו, ישלם עם תשלומים חודשיים עד שנה, וסוגר באהבת שלום ואחוה כל החשבונות. סך הכל הם אחים ומרדכי
האח הגדול היה במקום אבא של כן המשפחה".
האם ייתכן שטקסט עילג כזה יצא מתחת ידו של הרב הראשי המנוח,
הרב מרדכי אליהו, מגדולי רבני ישראל ומי שהיה ידוע בסגנונו הרהוט והמדויק? על-פי החתימה שבתחתיתו, אכן כן. אך על-פי דבריהם של מי שהיו המקורבים אליו ביותר, זה פשוט לא ייתכן. השאלה הגיעה עד לבית המשפט העליון, אשר בסופו של דבר גילגל את הכדור בחזרה לבית המשפט המחוזי בירושלים.
האחים אברהם ומרדכי באבאזדה ניהלו בפני הרב אליהו הליך בוררות בסכסוך עסקי ביניהם, ולטענת מרדכי - הבוררות הסתיימה בפסק בו פתחנו. אלא שאברהם טוען שמדובר במסמך מזויף, ולצידו גייס עד רב-משמעות: הרב שמואל זעפרני, מי שהיה ראש לשכתו של הרב אליהו שנים רבות.
"הזדעזעתי", אמר הרב זעפרני כאשר תיאר את תחושתו למקרא המסמך. מעבר לתוכן, הוא הצביע על סימנים נוספים לזיוף. בראש המסמך נכתב "בשם ה' נעשה ונצליח", בעוד הרב אליהו תמיד הסתפק בראשי התיבות ב"ה. בגוף המסמך נעשה שימוש בתאריכים לועזיים - בעוד הרב אליהו הקפיד על שימוש בתאריכים עבריים בלבד. כל המסמכים שיצאו מלשכתו של הרב נשאו מספר רץ, שאיננו במסמך הזה. הרב אליהו סירב לחתום על מסמכים בהם הופיע התואר "רב" לפני שמו, וכאן התואר מופיע. ואולי החשוב מכל: הרב זעפרני העיד, כי הרב אליהו מעולם לא ניהל בוררות לבדו אלא הקפיד על בוררות זבל"א (זה בורר לו אחד), בה כל אחד מהצדדים בחר דיין אחד ושני אלו בחרו את השלישי. מצד שני, הודה הרב זעפרני בהגינות, החתימה היא בכתב ידו של הרב; הוא לא אמר זאת, אך ההיגיון אומר שקיימת אפשרות שהחתימה הושגה במירמה.
במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, הציעה השופטת רות שטרנברג-אליעז שהרב אליהו יחתום שוב על הפסק. הצדדים הסכימו, אלא שבנו של הרב, הרב יוסף אליהו, מסר שאביו אינו זוכר את פרטי הבוררות ולכן אינו יכול לחתום על הפסק. הרב עצמו לא העיד בבית המשפט המחוזי, וכעת כידוע כבר אין כל אפשרות לשמוע מפיו מה התרחש.
לאחר שהמחוזי סירב לפסול את הפסק, הגיעה כאמור הסוגייה לפתחו של בית המשפט העליון. השופט
אליקים רובינשטיין כתב (יום ב', 20.8.12): "הגם שבית המשפט קמא בא למסקנה כי מדובר בחתימה אותנטית, איננו שקטים; לא בקלות תבוא התערבות בקביעה כזו, אך הקורא את ההחלטות מש/1א ומש/1ב יתקשה להבין את הלשון העילגת ביותר, שאינה כל עיקר סגנון הרב אליהו כפי שהעיד הרב זעפרני ('הזדעזעתי'), ואינה תואמת פוסק הלכתי גדול זה וכתביו ההלכתיים. נותרו איפוא סימני שאלה לא פשוטים סביב השאלות כיצד נוצרו המסמכים מושא המחלוקת, מי ערכם, על-רקע מה באו".
הספק הזה, קבע העליון, מצריך בירור עובדתי המצוי בתחום סמכותו של המחוזי, והתיק אכן הוחזר אליו "לבירור הרקע המתואר, לרבות חקירת הגרפולוגית [שהעידה על אותנטיות החתימה] וכן כל עד שימצא בית המשפט לנכון להזמינו". וכל שנותר למשקיף מן הצד הוא להצטער על ששמו של אדם כה גדול נגרר אחרי פטירתו להליך שכזה.
