ספר חדש שיצא לאור טוען כי הוא פותר את התעלומה הגדולה ביותר בסיפורה של אנה פרנק: מי הסגיר אותה לידי הנאצים? העיתון USATODAY מפרסם היום כתבה בנושא.
אנה פרנק ומשפחתה התחבאו במשך כ-25 חודשים במפעל צדדי באמסטרדם. פרנק הצעירה רשמה ביומן את מחשבותיה, חלומותיה ותיאור חייה. היומן התפרסם לראשונה ב-1952 והפך את פרנק לאחת מסמלי השואה.
באחד מימי הקיץ של 1944 חדרו ארבעה שוטרים גרמנים, בליווי אנשי ביטחון הולנדים, למפעל בו התחבאה המשפחה, ושאלו את אחד הפועלים, וילם ואן מארן, היכן מתחבאים היהודים. ואן מארן טען עד יום מותו שהצביע לעבר הקומה השניה, אך השוטרים ידעו להיכן לפנות.
לפי הספר, מספר שעות קודם לכן קיבל מפקד הכוח, אוסטרי בשם קארל ג'וזף סילברבאור שיחה מאת ראש משטרת אמסטרדם, שסיפר לו שישנם שמונה יהודים המתחבאים במפעל.
מי הלשין?
ואן מארן היה החשוד המרכזי משך שנים ארוכות. בעל עבר של גניבות קלות וגאוותן חסר תקנה, ואן מארן נחקר חקירה ממושכת לאחר המלחמה, אך אשמתו לא הוכחה. ב-1963 נפתחה החקירה מחדש אחרי שצייד הנאצים שמעון ויזנטל איתר את סילברבאואר במשטרה ויינה.
הראיות שהצטברו נגד ואן מארן לא היו מספיקות, והוא מת ב-1971 תוך שהוא עומד על הכחשתו.
הספר החדש מפרסם תיאוריה חדשה, המעוררת לתחיה פרק אפל מההיסטוריה של הולנד: חוסר היכולת (והרצון) להגן על היהודים מפני הנאצים. מעל 100,000 מיהודי הולנד, שהיווי מעל 70% מהאוכלוסיה, פונו למחנות הריכוז הנאצים בגרמניה. הרוב נרצחו בתאי הגזים. פרנק אגב, נפטרה ב-1945 ממחלה, כמה שבועות לפני שמחנה ברגן-בלזן, בו הוחזקה, נכבש ושוחרר.
הספר החדש טוען כי המלשין היה אדם בשם אנטון אהלרס, איש עסקים שניהל עסקים עם אוטו פרנק, אביה של אנה. (שהיה היחיד מבני המשפחה ששרד את המלחמה).
בספר מופיעים מסמכים המקשרים את אהלרס להלשנות אחרות - בגינן הורשע והוענש לאחר המלחמה. "אפילו בני משפחתו גינו אותו בגין שנאתו ליהודים", אמרה קרול אן לי, כותבת הספר, לתוכנית דוקומנטרית הולנדית שאליה רואיינה.
לטענת הכותבת, אהלרס לא רק שהלשין על משפחת פרנק, אלא שהמשיך לסחוט את אוטו פרנק שנים לאחר שתמה המלחמה, באיום שילשין על עסקיו עם גרמניה הנאצית בתחילת מלחמת העולם השניה. פרנק ניהל חברה שסיפקה ככל הנראה מוצרי מזון וכדומה לצבא הגרמני. פעילות זו פסקה גשהחלה המלחמה, אך פרנק כנראה חשש כי יאבד את מפעלו אם תיוודע פעילותו טרם המלחמה.
הסופרת מוסיפה: "בין השוטרים שהגיעו לעצור את משפחת פרנק היה גם חבר של אהלרס, מארטין קויפר. אני מאמינה שהוא זה שקיבל את המידע המלא מאהלרס. מפעלו של אהלרס פשט רגל, והוא לא היה צריך את פרנק יותר. מארטין ידוע כאחד המלשינים הגדולים באותו איזור, ובוודאי התחלק עימו בתשלום שקיבל בעד ההלשנה".
בנו של אהלרס צוטט לאחר פרסום הספר באמרו: "אני משוכנע שזה נכון. אני גם משוכנע שאבי קיבל כספים מפרנק - שכן מצבנו הכלכלי הורע מאוד לאחר מותו של אוטו פרנק ב-1980".
