צבא וביטחון, מלחמת יום הכיפורים

השריון ובעיקר חטיבה 14 שכללה את גדוד 79 וגדוד 184 ובקרב המסוים הזה גם את גדוד הסיור 87 וכוחות נוספים, כבשו את מתחם החווה הסינית ואזור ראש הגשר ב 15 באוקטובר בלילה, בקרב קשה וכמעט בלתי נתפש, בו ניהלו לוחמי השריון קרב פנים אל פנים, לחימה מטווחים של מטרים בודדים שמתאימה לקרב חי"ר ולא לקרב תותחי טנקים ולמקלעים. כפיר עוקב אחרי האירועים של הלחימה ליצירת מסדרון ראש הגשר וראש הגשר עצמו מה-15 באוקטובר לקראת ערב ועד ה-18 באוקטובר, עת נכבשה החווה הסינית במלואה וכוחות צה"ל בראשם הצנחנים ולאחריהם השריון יצרו ראש גשר בגדה המערבית של תעלת סואץ.

ייחודו של הספר שהוא מצליח להעביר את התמונה הכללית אבל לא שוכח את החייל הבודד. רצף האירועים של לחימת חטיבה 14 ולחימת חטיבת הצנחנים במילואים 55 משתלב עם סיפורים אישיים של קרבות בודדים, של חילוצים ושל לחימת גדודים ופלוגות שהפכו למחלקות וטנקים בודדים. בספר גם מובא קרב ההיחלצות הקשה של חיילי גדוד 890 אשר עלו על מתחם דיביזיוני מצרי מבלי לדעת מה עומד מולם. עוד בספר תיאור הקרבות של חטיבה 600 וחטיבה 421 בכל הקשור לקרב בצליחה ושל כוחות נוספים.

מעשי גבורה רבים

מתוך שלל הסיפורים עולים גם מעשי גבורה רבים של לוחמים בודדים ושל מפקדים. רובם זכו בעיטורים ובצל"שים, חלקם לאחר מותם. מעטים משום מה נשכחו בעת ההמלצות לציונים לשבח. שני מקרים קיצוניים וידועים מוזכרים בספר. סיפור חילוץ 32 לוחמי מעוז פורקן שחולצו אישית על הטנק של מג"ד 184 שאול שלו, שנהרג לאחר מכן בקרב על "טלוויזיה" ולא זכה לצל"ש על מעשהו החריג, וסיפורו של מ"פ ז' מגדוד 79 רמי מתן, שלחימתו וחילוץ חייליו בליל הפריצה ב-15 לאוקטובר היוו השראה לרבים אחרים. הלקח משני אירועים אלו למפקדי העתיד הוא לעשות תחקיר לאחר הקרב ולהמליץ לצל"ש לכל מי שלדעתם הוא ראוי לו. המלצות מאוחרות במרבית המקרים לא נלקחות בחשבון והם גורמים עוול ותסכול של שנים למי שנשכחו.

בספר מוצג בצורה ראויה חלקו הכביר של מפקד החטיבה אמנון רשף בניהול קרב הפריצה, ניהול קרב חטיבתי מהקשים ביותר שידע צה"ל, מתוך טנק, בקור רוח, כאשר חליפות רשף מפקד על החטיבה ומפקד על הטנק האישי שלו בתושייה ובשקט.

הספר בהחלט מומלץ גם בשל צורת כתיבתו וגם בשל חשיפת חלקו של השריון בקרבות הפריצה, אף שהוא לוקה בחוסר דיוק בלא מעט מקרים כנראה מחוסר יכולת של המחבר לבצע תחקיר מעמיק של כל הפרשות שהוא מעלה בספר. דוגמה אחת הקשורה לצל"שים היא של דינה זלצמן (בן יהודה). בספר היא מוזכרת כמי שקבלה צל"ש מפקד חטיבה 14 כאשר בפועל קיבלה צל"ש רמטכ"ל וזו כאמור רק דוגמה אחת.

החווה הסינית, אילן כפיר, ספרית מעריב, 2012, 320 עמודים