ארבעה מבכירי הליטיגטורים בישראל ישבו (יום ג', 11.9.12) על במה אחת בערב עיון של ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, ודיברו על מה שהגדירה המנחה, עו"ד אפרת רוזנבלט, כ"מלכת המשפט": הליטיגציה.
עו"ד
אלי זהר, יו"ר משרד גולדפרב-זליגמן, פתח: "הדבר הראשון שמנחה אותי הוא להקשיב ללקוח, ולא בשאלה אם אני מאמין לו או לא, כי זה לא רלוונטי. השאלה היא האם במערך העובדות שהוא מציג בפנינו יש די כדי להפוך להליך משפטי. ואם השתכנעת שיש, מגיע כלל הברזל שלי בליטיגציה: לא ללכת לבית המשפט אלא אם כן אתה עם הגב אל הקיר. אם יש פתרון אחר - אל תגרור אותו לבית המשפט".
זהר הסביר, שכלל זה נובע מחוסר הוודאות לגבי זהותו של השופט, הידע שלו והמציאות היומיומית המשתנה בישראל. "אם אתה משוכנע שאין מקום ללכת לבית המשפט - אל תלך לבית המשפט רק בגלל שהלקוח רוצה", אמר זהר בתשובה לשאלת News1. "אוי לו לעורך הדין הקובע לפי השיקולים שלו, של שכר טירחה, אנושיים ככל שיהיו".
ההזדהות עם הלקוח
עו"ד בועז בן-צור הוסיף את "מימד ההזדהות", שכן לא כל הלקוחות צדיקים ולפעמים יש לפתח מרחק אסתטי מהם, אך צריכה להיות הזדהות עם הלקוח או לפחות עם עניינו. עו"ד
טוביה ארליך, שותף בכיר במשרד הרצוג-פוקס-נאמן, אמר שהחדשנות היא המייחדת את הליטיגציה, וכי תמיד צריך לחשוב איך להמציא את הגלגל בתהליך.
עו"ד אייל רוזובסקי, שותף בכיר במשרד צלרמאייר-פילוסוף, אמר שיש לראות מהי המטרה בתיק, כאשר לעיתים לא ניתן להגיע לפשרה לפני שהולכים לבית המשפט, ועל פיה לקבוע את האסטרטגיה. עוד אמר, כי חשוב לזכור שיש לשכנע שופט ספציפי, שכן הם אינם עשויים מעור אחד. "אין כללים. אתה חייב להתאים את הכללים שלך לתיק ולשופט", קבע. "לא בהכרח מה שהצד השני רוצה רע לך. תשקול אם זה טוב לך או לא, ולא מי הציע את זה".
רוזנבלט שאלה כיצד על עורך הדין לנהוג, אם לדעתו עליו לשבת בשקט בעוד לקוחו עלול לכעוס על הפסיביות שלו. בן-צור השיב: "יש רק שחקן אחד - בית המשפט, והמאוויים של הלקוח לראות זיקוקי דינור הם נתון בלתי רלוונטי ואפילו מפריע". רוזובסקי הוסיף: "הליטיגציה היא מקצוע מאוד בודד. אתה צריך לקבל החלטות כהרף עין. העוזרים שסביבך לא עוזרים לך, ובוודאי לא הלקוח שמושך בגלימתך ולוחש וכותב פתקים. חשוב שתהיה רמה של שליטה על הלקוח. הוא צריך להבין שיש החלטות דיוניות שאנחנו מקבלים, כמו שפציינט לא אומר לרופא מה לעשות בניתוח".
לדברי זהר, "אתה לא צריך להיות עסוק בנשיאת חן בעיני הלקוח". רוזובסקי: "אתה לא יכול למצוא חן, לרוב הלקוחות יש טענות". זהר המשיך: "בהתמחות לימד אותי
שלום ברנר דבר מאוד חשוב: תראה איך בית המשפט בנוי - אתה מדבר אל השופט והלקוח יושב מאחור. אחרי שגמרת את תיאום הציפיות עם הלקוח, אתה צריך לחשוב על בית המשפט". זהר הדגיש, כי אל לו לליטיגטור לשקר בשביל הלקוח, ובשום מקרה אין לנהל ויכוח על כך. הוא גם הדגיש מפני הסכנה של "להתאהב בקייס של עצמכם", ואת הצורך להאזין גם לטענות ולעדים של הצד השני - ש"אולי הם יותר משכנעים מאלו שלכם".
נגד בוררות חובה
המשתתפים דנו בשאלת השימוש בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, המאפשר לשופט לפסוק על דרך הפשרה. לדעת בן-צור, יש להסכים לכך רק לאחר שהשופט שמע לפחות את עיקרי טענותיהם של הצדדים. רוזובסקי אמר, כי אם שופט מבקש להשתמש בסעיף זה - אל לו לפסוק הכל או לא כלום. זהר מצידו אמר שהוא חושש משימוש בסעיף זה, ולעומת זאת הביע תמיכה רבה בהליך הגישור משום שאפשר להיכנס ולצאת ממנו ללא נזק.
"גישור חובה לא יכול להיות", הוסיף זהר, "משום שזה תרתי דסתרי". לדברי זהר, ההצעה של השר
יעקב נאמן לבוררות חובה היא בעייתית, בשל הפגיעה בזכותו של הפרט לקבל את יומו בבית המשפט. רוזובסקי הציע לאפשר ערעור על כל פסק בוררות, ובכך לעודד הליכה לבוררות וולונטרית. הוא הוסיף, כי יש להיזהר מהתחושה כאילו השופט הוא האויב של עורך הדין, שכן "אולי הוא טועה, אבל הוא הרבה יותר אובייקטיבי מאיתנו. צריך לנסות להחזיר אותו לצד שלנו, אבל לא במלחמה".
