יום שישי האחרון. הרכס הטרשי של מגרון מתמלא מאהלים-מאהלים. בולטים בהם מאהלי מאות הרבנים שפרסמו את המודעות על חילול השם שבעקירת מגרון. לטובת החשובים שברבנים ומשפחותיהם הובאו, כיאה למעמדם, מגורונים מיוחדים. הנורמות המנהיגותיות של מורי הדור שלנו שונות תכלית שינוי מאלה של גדולי הרבנים החרדים שנוטשים את צאן מרעיתם ברגעי המבחן הגדולים. גדולינו, בניגוד להם, ניצבים בראש המחנה גם בחמורים שבמשברים. ואכן, ובזכות היותם במקום הנכון ובזמן הנכון, "היה לא היה".
לידם קמו מאהלים של אנשי היישובים, במיוחד הוותיקים, שבאו להיאבק, כמו בימים ההרואיים של ראשית מפעל ההתנחלות, ברוע הגזרה. מזכיר עפרה ציין בגאווה שיישובו, ראשון היישובים בבנימין ובשומרון, הגיע לכאן בהמוניו. לא, לא רק משום שלא מעט מבני הדור השני של עפרה נמנים עם תושבי מגרון. כולם יודעים שעפרה, כיישוב משימתי, ניצב תמיד בראש הנושאים בעול.
כמויות של אוהלים
הביטו סביב וראו את כמויות האוהלים של ותיקי עפרה ועמם התושבים הצעירים של שכונות ההרחבה - גבעת-צבי, נווה-דוד ועמונה - ותבינו את הקוד הגנטי של היישוב היחיד והמיוחד הזה.
כידוע, יישובינו דוגלים, על-פי מה שלימדום רבותינו, ב"כלל ישראליות". ומשום שהם סולדים מסתגרנות מגזרית, מגדרית, תרבותית ודתית, מערכת ההגברה קראה ללא הרף להקפיד על הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. בין לבין הודיעו בכריזה על שיעורים לגברים שמקיימים הרבנים. בדרכו ללמד שיעור ב"אורות התשובה", אמר אחד מגדולי פוסקינו לסובבים אותו: מאשימים אותנו שאנחנו מדברים בקודים המובנים רק לנו, שרים רק את השירים המגזריים ועוסקים רק בבעיות המעסיקות אותנו. ההמונים הללו הם עדות להאשמת השווא שאפילו הציבור הדתי-לאומי היושב בהמוניו במרכז הארץ רואה בנו כת ומפסיק להבין אותנו.
יישובי מטה בנימין בלטו, מטבע הדברים, בנוכחותם. היישוב בית-אל, למשל, הגיע, להפתעת הקהל, על שני רבניו הראשיים, שני יישוביו, ישיבותיו ואולפנותיו. שהרי ידוע ומפורסם הוא שהיישוב, ובמיוחד זה המתקרא ב', הוא האלטרואיסטי שביישובי יהודה ושומרון - ולעולם אינו מסתפק בדאגה לתקציבים ולהטבות רק לעצמו ולמוסדותיו. וגם כשמאבקיו מסתיימים, גייסותיו, ועמם המערכת התקשורתית הענפה שבבעלותו, תמיד נלחמים את מלחמת הכלל.
גם מרחוק, מאלקנה, הגיעה משלחת נכבדה. חובתנו, אמר למיקרופונים מייסד היישוב, לעצור את הפגיעה האנושה בהמשכו של מפעל ההתיישבות.
למען האמת ההיסטורית אני רוצה להזכיר לציבור שבניגוד למה שאמר מזכיר עפרה, הגרעין הראשון של גוש אמונים היה "גרעין מערב השומרון", זה שהתיישב הרחק-הרחק בשממת אלקנה. וברוח גוש אמונים תמיד הקפדנו שהיישוב יהיה פתוח לכל בית ישראל: עניים כעשירים, אשכנזים כספרדים. וגם על צניעות אורחותינו ובתינו הקפדנו הקפדה יתרה. עד היום, כפי שכל מבקר יכול להיווכח, אלקנה הוא הצנוע שביישובים.
נוכחות מרשימה של עקורי גוש קטיף
לא נפקד, כמובן, מקומם של יישובי גוש עציון - ראשית אונה של ההתיישבות שלאחר מלחמת הישע. בעוד הרופאים הרבים מאפרת ומאלון-שבות מקימים מרפאות מאולתרות - עד עולם תקדים עמונה לא ימוש מתודעתנו - אנשי הקיבוצים העלו עולה ומנחה מפרי עמלם לתושבי מגרון ולשאר המתכנסים. לשווא מלעיזים עלינו, קבעו ראשי מועצות עציון ואפרת, שכל שאיפתנו היא להיות יישובי פרוור בורגניים וקונצנזואליים. הנה, אנו נוטלים חלק במאבק של כלל ההתיישבות.
הנוכחות המרגשת מכולן הייתה של עקורי גוש קטיף. אנחנו כאן, הכריז דוברם, כדי להכריז: אל תוותרו, כפי שוויתרנו אנו, על מאבק; כדי לזעוק שכל גירוש, כל פליטוּת, פוגעים פגיעה אנושה, פעמים חסרת מרפא, באנשים, במדינת ישראל, בארץ ישראל, בכבוד ישראל, במעמד מדינת ישראל בעולם, ומשמחת את לבם של אויבי ישראל מבפנים ומבחוץ.
את המשקל הפוליטי המכריע סיפקו, כמצופה, חברי הכנסת מהימין ושרים - ובמיוחד חברי ועדת השרים לענייני התיישבות - שהגיעו לעצור בגופם את דחפורי ההרס. אחרי שהחליטו שהיישוב צריך להישאר בתחום שנרכש, ברור היה לשרים אלה שכבודם ומצפונם מחייבים אותם להיות, יחד עם אלפי בוחריהם, במקום שמנהיגים אמיתיים צריכים להיות בו בשעת מבחן. ראש הממשלה יכעס? שיכעס. מה, הוא יפטר שליש מהממשלה?
כמלך בגדוד התהלך ההוגה והמבצע של המעמד הנשגב: יו"ר מועצת יש"ע. איש צנוע, שלעולם אינו מתקשט בנוצות לא לו ותמיד מעדיף את העבודה המדינית והאידיאולוגית המפרכת שמאחורי הקלעים על פני המיקרופונים והמצלמות. האלפים, הוכיח את חבריו תאבי יחסי הציבור, הם ההוכחה שהמעשה חשוב מהדיבורים.
"פינוי אלים יפלג את הצבא"
ביום ראשון, היום שהיה מיועד לעקירה, הודיע הרמטכ"ל לראש הממשלה שבשל כמותם ואיכותם של היושבים על הרכס, צה"ל אינו יכול לפנות את מתנגדי העקירה. אם תצווה עליי, הוסיף עם זאת, אפעיל כוחות גדולים. נשתמש באלימות ונצליח.
היה זה דווקא שר הביטחון שהשיב לרמטכ"ל: פינוי אלים, אם בכלל אפשר לבצעו, עלול לפלג את הצבא. וכידוע לך, אנו ניצבים לפני מבחנים צבאיים ענקיים מול אויבינו האמיתיים. תשמעו סיפור: בעלייה התשיעית, האחרונה, לסבסטיה, קיבל הרמטכ"ל מוטה גור ז"ל הוראה מ
יצחק רבין לפנות את ההמונים "בכל מחיר". אין בכוחי, השיב לו הרמטכ"ל, לבצע את הוראתך אלא אם אפתח באש. וגם אם תורה לי בכתב לפתוח באש - הישיר מבט אל ראש הממשלה - לא אבצע. דע לך שבקרב הקהל הזה נמצאים רבים מפקודיי, בהם שלחמו עמי כתף אל כתף בשחרור ירושלים.
וכך סיכם אחד השרים את הצלתו של מגרון: האלפים בסבסטיה פרצו את הדרך למאות האלפים שמתגוררים היום ביהודה ובשומרון, והאלפים במגרון בלמו את תהליך הסלמי ההרסני של העקירות התכופות שהביאו עלינו המערכות המשולבות של השמאל הרדיקלי, הפרקליטות, בג"ץ והתקשורת. שוב הוכח: רק המעִזים - המונהגים על-ידי מנהיגי אמת, אנשי חזון, אומץ ונחישות - מצליחים.
