אש המחלוקת בוערת במירון

יש הרואים בעובדה שעד היום לא התרחש אסון בהילולה במירון אחד מהנסים שנזקפים לזכות ר' שמעון. חגיגות ל"ג בעומר במירון הן האירוע האזרחי הגדול ביותר במדינת ישראל. מאות אלפי אנשים מתקבצים באתר מדי שנה, ומספר המשתתפים עולה בהתמדה. במשך השנה כולה פוקדים את האתר למעלה ממיליון וחצי מבקרים - ורק הכותל המערבי זוכה למספר מבקרים גדול יותר.

בדוח מבקר המדינה לפני כשלוש שנים נקבע כי "בטיפול במתחם קבר רשב"י במירון קיים כשל מערכתי". בדוח החמור צוין שבמהלך יום ההילולה כולו מצטופפים בתוך המבנה אלפי אנשים ומבקשים להתקרב לאבן המצבה של רשב"י ובנו אלעזר, אך במקום לא קיימת דרך מילוט כלשהי. המצב של גג המבנה, אשר נבנה במאה ה-16 ועליו מתגודדים אלפי אנשים, אינו מעודד בהרבה. בדיקת עומסים למבנה נעשתה לפני 20 שנה, ומאז הבדיקות ההנדסיות הן ויזואליות בלבד. אלה רק חלק קטן מהליקויים. לב הבעיה שעליה הצביע המבקר בדוח נעוצה בסבך הבעלויות על המקום.

שורשי הסכסוך המשפטי סביב שאלת השליטה בציון רשב"י מתחילים לפני למעלה מעשור. קרב השליטה מתנהל בין ארבעה 'הֶקדשות' (ארגונים שנועדו לנהל נכסים ציבוריים באמצעות נאמנים) המסוכסכים אלו עם אלו (וגם בתוכם) ובין רשויות המדינה, ומעורבים בו עשרות אפוטרופוסים ועורכי דין. מדובר בשני גופים המייצגים את ועד ההקדשות הספרדי ובשניים המייצגים את ועד ההקדשות האשכנזי. נציגי ההקדשות טענו בתחילה שראוי שכל העניין יידון בבתי דין רבניים, אלא שעל-רקע תוכניות הפיתוח באתר מי שגלגל את העניין לפתח בתי המשפט האזרחיים הם דווקא חלק מנציגי ההקדשות. בתוך כך נכנסה המדינה ודרשה להיות שותפה בניהול המקום, ועל-רקע אי הסדרים שבניהולו - הועלתה גם דרישה לבטל את זכויות ההקדש באתר ולהעביר את הקרקע על שם המדינה.

מטבע הדברים, הסכסוך המשפטי מונע את פיתוחו של האתר, כאשר כל יוזמה מצד אחד הגורמים המעורבים מנוטרלת על-ידי הצדדים האחרים. כך למשל, המיליארדר המנוח אדמונד ספרא הבטיח לפני שנים לתרום ככל שיידרש לשיפוץ האתר. עד היום גובשו לפחות ארבע הצעות אדריכליות מפוארות הכוללות בניית מבנה גדול ומהודר, סלילת כבישים, הסדרה של מנחת מסוקים והקמת מזנונים ואתרי קמפינג למשפחות - אולם בהיעדר גורם אחראי ומוסמך אי-אפשר היה לממש את ההצעות.

תחת זאת, האתר ניצב בעליבות ארוכת שנים. דרכים מתפוררות, תוספות בנייה כעורות, צבע מתקלף וריהוט ישן משמשים תפאורה עגומה לאחוזת ה'ציון'. רבים מהבאים למירון הביעו עניין בשיפוץ המקום בצורה שתכבד את "התנא האלוקי" הקבור בו, אלא שמבקשי כבודו של הצדיק היו רבים, רבים מדי.

לפני שלוש שנים בדיוק, בעיצומן של ההכנות להילולה, נדרש בית המשפט העליון לסוגיית הבעלות על ציון רשב"י. בפסק הדין שניתן נקבע שתוקם ועדת ניהול זמנית שתורכב מחמישה חברים - נציג של כל אחד מארבעת ההקדשות - ומנציג מטעם המדינה. את החלטתם נימקו השופטים בטענה כי "מאז הגשת תובענות ההקדש חלפו למעלה מעשר שנים וקשה להעריך מתי יסתיימו ההליכים. אין זה מתקבל על הדעת כי עד למתן פסק דין ימשיך האתר - שאותו פוקד מספר כה רב של מבקרים מדי שנה - להתנהל באופן לא ראוי".

עוד נקבע בפסק הדין שהוועדה, שזכתה לכינוי "ועדת החמישה", לא תוגבל לפיקוח בלבד ותהיה מוסמכת בכל עניין הנוגע לניהול האתר לרבות בנייה ושיפוץ, ניהול כספי התרומות והשימוש בהם. לתפקיד יו"ר הוועדה מונה מטעם המדינה הממונה על המקומות הקדושים והכותל המערבי, הרב שמואל רבינוביץ'.

את ישיבתה הראשונה קיימה "ועדת החמישה" ביוני 2008. בין כותלי בית המשפט המשיך המאבק להתנהל במרץ, ועתה נאלצו כולם להתיישב בחדר אחד ולהחליט החלטות יחד. רבים העריכו שהוועדה לא תוכל לתפקד - וכך אכן קרה. אנשי ההקדש הספרדי, המתאפיין בקו דתי-לאומי, פעלו בשיתוף פעולה עם הרב רבינוביץ' ואף ייחלו להצלחתו. שלושת ההקדשות הנותרים, המתאפיינים בקו חרדי, התקוממו נגדו. הרב רבינוביץ', כך טענו, "עשה יד אחת עם המדינה לנישול ההקדשות מהבעלות על האתר". לאחר זמן קצר התפטר הרב רבינוביץ' מתפקידו, ובמקומו מונה אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל החברה הלאומית לדרכים לשעבר ויו"ר הדירקטוריון בחברת 'מקורות' בהווה. ויז'ניצר, יהודי שאינו דתי, הוא מאנשיו של אביגדור ליברמן, "בולדוזר לא קטן" כפי שמגדירים אותו מכריו. "החרדים הבינו שעליו לא עובדים כל האיומים והפשקווילים, ועל-אף שהיו גם נגדו הפגנות בהתחלה, זה לא הזיז לו. העבודה באתר המשיכה כרגיל ואפילו התקדמה בקצב משביע רצון מעבר למצופה", מספרים גורמים הקרובים לנעשה בציון רשב"י.

לפני כשנה, בין השאר בעקבות עבודתו הנמרצת של ויז'ניצר, נפל דבר: שר התיירות סטס מיסז'ניקוב הכריע כי מתחם רשב"י יעבור לבעלותה של מדינת ישראל. "אין סיבה שנתחשב בכל גורם קיקיוני, בשעה שאנו מממנים ומתחזקים את המקום בכל שנה במיליוני שקלים", הסבירו במשרד התיירות. לאור מצב העניינים ששרר באתר, רוב עסקני מירון דווקא ראו את הצעד באור חיובי, והביעו סיפוק מהשינויים הדרמטיים. "הגענו למצב שבו כדי להחליף נורה או מרצפת במתחם היינו צריכים לקבל אישור מסיקריקים שהערימו קשיים גדולים. כל שינוי עדיף על המצב שבו כל אחד עשה מה שהוא רוצה". המתנגדים לעומת זאת מתחו ביקורת חריפה על המהלך: "איך ייתכן שגוף חילוני יפקח על המקום הקדוש?"

יוסף שווינגר, מנכ"ל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, הגוף המופקד על ניהול האתר במירון מטעם "ועדת החמישה", מודה שניהול האתר לא מתבצע בדרך הראויה - אך מבקש ללמד זכות: "אמנם היו הרבה הפרעות ועיכובים, אבל צריך לזכור ולהבין שכל מטרתם של ההקדשות או של הציבור החרדי בסיפור היא בסך הכול לשמור על צביונו הקדוש של המקום. גם הגורמים הממשלתיים המעורבים חייבים להבין זאת ולהיות רגישים כלפי העניין".

חששם הגדול של נציגי ההקדשות נוגע להפיכת המקום הקדוש לאתר תיירות. את חששם זה הם העלו בערכאות השונות פעם אחר פעם. המדינה מצִדה לא טרחה מעולם לדחות את החששות הללו על הסף. גורמים בכירים במשרד התיירות מגדירים את פיתוח האתר "אינטרס לאומי". כך אפשר להתרשם גם מהתקציב הגדול שהוקצה לטובת פיתוח האתר וניהולו.

לאחרונה אושרה החלטת ממשלה שעל פיה במהלך שלוש השנים הקרובות יושקעו במתחם רשב"י כ-27 מיליון שקלים על-מנת לבנות תשתיות קבועות ובטיחותיות. באתר כבר החלו בבניית פרויקטים בטיחותיים, ביניהם בניית "גשר הכוהנים", הקמת שתי במות נוספות, פילוס דרכי מילוט והקמת מרפסת נשים. בנוסף, משרד התיירות משקיע באתר מדי שנה כ-13 מיליון שקלים. 6 מיליון מיועדים לתחזוקה שוטפת של המקום, וכ-7 מיליון מוקדשים להילולה השנתית.

לדברי גורמים במשרד התיירות, "מקומות כמו מירון וקברי צדיקים אחרים הם מוקד משיכה לתיירים מחו"ל, במיוחד לאור הפריחה של הקבלה. רבי שמעון בר יוחאי והקבלה הם דבר אחד. אנשים מאמינים שאם הם יעלו ויפקדו את הקבר הדבר יביא להם הצלחה, ומגיעים לשם אפילו תיירים לא יהודים ועושים טקסים קבליים". מכך בדיוק חוששים החרדים.