שורשיו של המרד הסורי העכשווי, המלווה בטבח המוני של עשרות-אלפי אזרחים, נעוצים ב"הכרזת דמשק", שהתפרסמה עוד בשנת 2005 ושקראה, לראשונה, להקמת משטר דמוקרטי במדינה הערבית הדיקטטורית. מסתבר שעל ההצהרה מלפני שבע שנים חתמה שכבה לא-מבוטלת של האינטליגנציה הסורית, שכללה בין היתר כורדים וליברטנים. ההכרזה הסתייגה, במפורש, משימוש כלשהו באלימות, ולמרות שלא נכללה בה קריאה להתפטרותו - התעלם הנשיא אסד מן ההכרזה בעליל.
גילוי סנסציוני זה גלום בספר החדש, "המרד הסורי", פרי-עטו של פואד עג'מי, היסטוריון בעל-שם ופובליציסט אמריקני מוערך, שהתמחה בענייני האיסלאם והמזרח התיכון. לדברי פרשנים, עשוי הספר הזה, השופך לראשונה אור על המרד הסורי, לחולל סערה בעולם הערבי.
ספרו הטרי של עג'מי הגיע בימים אלה, עם הופעתו, לידיו של העיתונאי וההיסטוריון גד נחשון, היושב במנהטן, שהוא מעורכי העיתון היהודי "ג'ואיש פוסט". נחשון נאות לסקר עבור קוראי אתר News1 את צפונותיו של הספר, המתמקד בשורשי המרד ובעיתויו. לדברי נחשון, נזהר עג'מי, במפורש, מלנבא את תוצאותיו של המרד ואת עתידה של סוריה. בכל מקרה אין הוא חוזה אלטרנטיבה ברורה למשטר הנוכחי ומדגיש בתוך כך שאסד מתבסס, בעצם, על מיעוט של 12 אלף עלאווים, על פעילי הבעת', על המפלגה הסוציאליסטית, על הצבא ועל שירותי הביטחון.
היסטוריה בספרו מבליט עג'מי את הפצלים השונים, על-רקע דתי או תרבותי, בתוככי החברה הסורית, בעיקר אלה המתגלעים בין סונים, שיעים, כורדים ונוצרים. הוא רואה בכך מציאות מורכבת לאין ערוך, הגורמת לקשיים של פיתוח מרד וחזית אופוזיציונית מלוכדת במטרותיה. מורכבות זו מתבטאת במערך הייצוג במועצה הלאומית של המרד, היושבת באיסטנבול. מועצה זו כוללת חמישה נציגים של האחים המוסלמים, חמישה עצמאים, ארבעה כורדים, שישה ועדים מקומיים, ארבעה ליברלים ונציג אשורי אחד.
נחשון יודע לספר כי בספרו מתייחס עג'מי לימי המנדט הצרפתי בסוריה הגדולה. באשר לשורשים, לרקע המודרני ולעיתוי המרד, הוא מזכיר שהמצב הכלכלי בסוריה של אסד היה גרוע למדי ושיעור האבטלה בקרב הדור הצעיר התגלה כגבוה מאוד. מסתבר שהמהלומה הכלכלית, שמקורה בסנקציות שהוטלו על סוריה, הייתה קשה ביותר. התגלתה גם השפעה גילאית ודורית: תומכי אסד - עסקני המשטר וותיקיו, חברי הבעת', אנשי הממסד מתקופת האב, חאפז אסד - הזדקנו. לעומתם ניצב מחנה של צעירים, עד גיל 19, המונה 13 מיליונים, שהוא כמחצית מאוכלוסיית-סוריה. ואחרון-אחרון: תהליך חדש, עמוק ומהיר של אורבניזציה, הביא לירידה משמעותית במשקל תושבי הכפרים.
עג'מי חושף בספרו ניגודים, מתחים ופחדים, למשל בקרב המיעוט הנוצרי. לדבריו, קשה להעריך ולנבא את פרצופה הפוליטי של המדינה בעקבות חיסולו של משטר אסד. השאלות, אם תפרוץ מלחמת-אזרחים, או, לחלופין, אם אי-היציבות אכן תתפשט במזרחי התיכון - לוטות בערפל.
יחסים לדברי נחשון נמנע עג'מי בספרו מלהקדיש בו פרק לעתיד יחסי סוריה-ישראל. עם זאת הוא מציין ששני האסדים - האב והבן - סיפקו באופן בולט מצב של שקט בגבולות. עם זאת הוא מעיר שאין להתעלם מהקשר של סוריה עם אויבי ישראל, כמו החיזבאללה, החמאס ואירן. הוא גם מאזכר את
אהוד ברק, שבשעתו הביע תקווה שחיסול משטר אסד ינחית מהלומה קשה על האירנים.
אשר לחיזבאללה, עג'מי מצטט את המטיף, זכריה מאסרי, המביע תמיהה "אם עלינו לתמוך ולאהוב את חסן נסראללה בעיקר בגלל מלחמתו בישראל", ומקשה: "האין זה דומה לכך שאנו נביע אהבה להיטלר משום שהיה אויבם של היהודים?". הוא גם קובע, חד-משמעית, כי "המטרה היחידה של נסראללה היא הגנה על המדינה הפרסית והגברת כוחה של הדוקטרינה השיעית, שהיא כה מסוכנת לערבים".
בסופו של דבר מטעים עג'מי כי הסורים נוטים להציג את עצמם כמגיני הכבוד הערבי והמוסלמי. לדבריו, זה מוליד אצלם חלום שבו הם כובשים מחדש את רמת הגולן ומניפים בה את הדגל הסורי. הוא מסכם ש"האירוניה הגדולה היא בכך שדווקא הדיקטטורים בעולם הערבי, וביניהם האסדים, הם המשטרים היציבים, המסוגלים לנשב בכנפיהם רוח של שלום עם ישראל".
