השופט: הרשם הבכיר יגאל נמרודי, בית משפט השלום, תל אביב

המועד: יום חמישי, 6.9.12, שעה 15:00

הנושא: תביעות קטנות

שם המשחק בתביעות קטנות הוא יעילות ומהירות. מה שבהליכים אחרים הוא מרכיב חשוב, כאן הוא כמעט המרכיב היחיד, משום שבדיוק לשם כך נוצר המכשיר הזה, ובדיוק מסיבה זו אסור לצדדים להיות מיוצגים בידי עורכי דין שמטבעם מאריכים ומסבכים את הדיונים. כדי לעמוד במשימה הזו, יגאל נמרודי מגיע לדיונים מוכן היטב, לאחר שקרא את כתבי הטענות וביסס עמדה - שהיא לרוב פשרה בין הצדדים, אותם הוא מנסה לשכנע אותה לקבל.

התיק הראשון הוא תביעה של אדם שמזוודתו נעלמה בטיסתו לכרתים וחזרה אליו רק מאוחר יותר. "קראתי את כל כתבי הטענות שהגשתם", אומר נמרודי, "מישהו רוצה להוסיף משהו?" התובע מקבל רשות לדבר ("בקצרה בבקשה") וטוען שהנתבעות - חברת התעופה, חברת שירותי הקרקע ורשות שדות התעופה - מגלגלות את האחריות זו על זו. נמרודי קוטע אותו אחרי שני משפטים, שזה מה שהוא מאפשר לנציג רשות שדות התעופה וכפליים ממה שהוא מעניק לנציג חברת לאופר.

"אני רוצה להציע משהו", אומר נמרודי שלא לפרוטוקול, ומציע שחברת התעופה תשלם עד 2,000 שקל בפסק דין שיינתן על דרך הפשרה ובהתאם למגבלות של אמנת מונטריאול. "קיבלת את המזוודה באיחור לא ארוך, זו מזוודה אחת מתוך חמש, והתכולה שקנית [במקום זו שהייתה במזוודה] נשארה ברשותך", הוא מסביר לתובע. "אין ספק שנגרם לך נזק ואתה זכאי לפיצוי במגבלות האלה. יש קושי להוכיח מה לא הגיע, וההנחה היא שאם יש כבודה מאוד יקרה - לוקחים אותה למטוס". אחרי שכל הצדדים מסכימים, פוסק נמרודי פיצוי של 1,500 שקל ומסיים את התיק בתוך עשר דקות.

פינג-פונג בין הצדדים

כעת מגיע תורם של הצדדים שלמעשה היו בתיק הראשון, אך נמרודי שלח אותם לנסות להתפשר במסדרון משום שהפערים לא נותרו גדולים. מדובר בתביעה נגד ביטוח ישיר, והצדדים חוזרים ומודיעים שלא הצליחו להגיע לפשרה. נמרודי בקיא מאוד בפרטים ובודק מה הם הפערים. כאשר התובע נסער ואף מתפרץ לדברי נציג החברה, נמרודי מרגיע אותו; כאשר התובע טוען שמגיע לו פיצוי גם על שכירת אופנוע במקום זה שנפגע בתאונה, מסביר לו נמרודי באורך רוח שאין הוא יכול להתייחס לטענות שאינן מופיעות בתביעה.

כעת פותח נמרודי בפינג-פונג בין הצדדים. לתובע הוא מסביר, שקשה לפצות אותו על המעיל והמגפיים שלטענתו ניזוקו, משום שהוא השליך אותם. לנציג ביטוח ישיר הוא אומר שהנזק אינו מבוטל ושואל כמה החברה מוכנה לשלם. החברה מציעה 4,000 שקל - 1,000 שקל יותר ממה שכבר הסכימה לשלם עוד לפני המשפט; היא גם תשלם 400 שקל לשמאי ששכר התובע.

לכאורה כאן אפשר לסיים, אבל התובע מנהל מאבק ארוך סביב דרישתו להוצאות ומודיע שבלעדיהן לא יסכים לפשרה. נמרודי מזהיר: "אם אני אפסוק, אולי לא אוכל לתת גם דברים אחרים" - ברמז לפיצוי על המעיל והמגפיים. "אין לנו עכשיו זמן לוויכוחים", הוא ממשיך. "מבחינת ראיות, יש לך בעיה מאוד פשוטה: הבאת שמאי - והוא אמר שלא ראה מעיל ומגפיים". אבל אחרי כל זה, מציע נמרודי שהתובע יקבל הוצאות של 200 שקל - אך נציג ביטוח ישיר מסרב. באורך רוח מופלג, נמרודי ממשיך במסע השכנועים: "האדון מרגיש שהוא מקופח מפני שבא פעמיים. זו ההצעה האחרונה. אל תריבו על 200 שקל". נציג ביטוח ישיר מרים ידיים: "מפאת כבודו של בית המשפט, אנחנו מקבלים את ההצעה".

בתיק הבא - וחשוב לציין שנמרודי הוא הקובע את הסדר - הופיע רק אחד הצדדים, והשני בא בטרוניה: "אדוני, אני מחכה פה כבר שעה". נמרודי מחייך: השעה היא 15:45, הדיון החל ב-15:15, כך ש"אתה לא מחכה פה שעה. החליפו את האולמות ואולי הצד השני הסתבך בחוץ. אני מתנצל".

מבחן קשה ליכולת השליטה

התיק הרביעי מעמיד במבחן קשה את יכולתו של נמרודי לשלוט בצדדים. אישה באה-בימים תובעת חנות רהיטים שלטענתה רימתה אותה במכירת שולחן ולבסוף כפתה עליה לקחת שולחן שרוט שהיא אינה רוצה. נציגת החנות טוענת שלא היו דברים מעולם, וכי התובעת התחרטה רק אחרי שהחליפה את השולחן פעמיים ולקחה שולחן מתצוגה - כאשר מן המפורסמות הוא שרהיטים כאלו נקנים כמות שהם וללא אפשרות החלפה. "אתם מוכנים לבוא לקראתה?" שואל נמרודי, ונציגת החנות משיבה: "אנחנו בכלל לא יודעים למה אנחנו פה, תגידו לנו במה אנחנו לא בסדר".

התובעת מתחילה לספר את כל הסיפור, אבל נמרודי מפסיק אותה: "קראתי. בשורה התחתונה, את השולחן האחרון ראית בעיניים. למה לקחת אותו בכל זאת?" התובעת טוענת שבעל החנות איים עליה שיזמין משטרה, נציגת החנות מתפרצת לעברה, ונמרודי מרגיע מיד: "סבלנות, כל אחד בתורו". התובעת מתעקשת לספר מהתחלה ונמרודי מאפשר לה - אך בתוך כמה דקות יבין שטעה בכך. נמרודי מנסה לכוון אותה: "השולחן האחרון, מה הבעיה איתו?" התובעת: "אני רואה שאתה לא בעניינים איתי. נשמה טובה, תכף אני גומרת". התובעת ממשיכה בסיפורה הבלתי-נגמר, נמרודי מנסה שוב ושוב לקטוע אותה, אך היא בשלה. זוכרים את מערכון חידון התנ"ך של "לול", עם המתמודד הישראלי שהשופטים אינם מצליחים לעצור את שטף לשונו? זה בדיוק מה שקורה כאן.

בשעה טובה הסיפור מסתיים ונמרודי פונה לנציגת החנות: "יש איזה פריט שאפשר לתת לה כפיצוי?" הנציגה מציעה: "כריות, משהו נחמד לחג". נמרודי מתחיל להסביר לתובעת ש"יש בעיה עם התביעה שלך", וכאשר היא נכנסת לדבריו - הוא מפגין תקיפות: "לא לדבר איתי. נניח שרימו אותך בהזמנה הראשונה. את המוצר האחרון את ראית - את הצבע, את השריטות".

התובעת ממשיכה להתווכח, ונמרודי מנסה להסביר לה: "לא היית צריכה לעשות שום עסקות נוספות; עכשיו מאוחר מדי". התובעת מסרבת לקבל את הפיצוי שהציעה נציגת החנות ונמרודי שולח אותן לנסות ולהגיע לפשרה מחוץ לאולם. בסוף מושגת ההסכמה הגואלת: החנות תעניק לתובעת עשר כריות ו"שתי ריפודיות למיטה יהודית" בגדלים שיתואמו בין הצדדים, ותספק אותן עד ערב ראש-השנה.

השורה התחתונה: שופט אנושי המעניק כבוד גם לתביעות זעירות ואיזוטריות, תוך איזון בין יעילות לבין שמירת זכויות הצדדים; במבט מן הצד, אולי הוא מקדיש לעיתים יותר מדי זמן לנסיונות פשרה, אם כי בסופו של דבר זה עובר. אורך הרוח שלו כלפי התובעת בתיק האחרון היה קצת מופרז, אבל חוץ מאשר לשלוח אותה למעצר - לא נראה שהייתה לו דרך של ממש לבלום את שטף דיבורה. עושה עבודת הכנה מצוינת הבאה לידי ביטוי באופן ניהול הדיונים.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 9