בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
כמה שיקולים חשובים שנעלמו מהשיח לקראת הבחירות ● מי הראשון במעריב שצריך להיות מפוטר ● ביהמ"ש העליון מעדיף את היעילות על פני הצדק ● כיצד מחליטים היכן ייבנה בית משפט? ● אגד והרכבת שכחו שהשירות לנוסע עומד במקום הראשון ● בבית היהודי קבעו פריימריז בלי לבדוק מה עוד מתרחש באותו יום
|
האם פיתחנו עור של פיל? [צילום: AP]
|
|
|
|
20,000 איש באו לעצרת לזכרו של יצחק רבין. 70,000 איש פקדו את קבר רחל. שני האירועים התרחשו במקביל (מוצ"ש, 27.10.12). נחשו איזה אירוע קיבל את העדיפות בתקשורת.
|
|
|
|
|
|
שכחו את הטלת האחריות [צילום: AP]
|
|
|
נושאים חברתיים, הירי בדרום, הגרעין האירני, המצב הכלכלי, המו"מ המדיני – אלו הנושאים שיעמדו במרכז מערכת הבחירות לכנסת ה-19. נושאים חשובים וראויים, ללא ספק. אבל לי מפריעה העובדה, שכמה וכמה אמירות חשובות מאוד של בית המשפט ושל מבקר המדינה, כלל אינן משחקות תפקיד. מטרידה אותי השאלה, מה זה אומר על סדרי העדיפויות שלנו כחברה מתוקנת וכמדינה מתקדמת. מבקר המדינה הטיל אחריות אישית על אלי ישי ו יובל שטייניץ באסון הכרמל, אחריות פיקודית על יצחק אהרונוביץ' ואחריות כוללת על בנימין נתניהו. אפשר להתווכח עם הקביעות הללו, אך איש כלל אינו חושב שיש לדון בהן. למשל: לא היה להן שום משקל בהכרעתו של הרב עובדיה יוסף לגבי הנהגת שס, ואין להן שום משקל בשיבוץ מועמדי ישראל ביתנו לכנסת הבאה. מבקר המדינה גם מתח ביקורת חריפה על נתניהו ו אהוד ברק בנוגע להכנה (או למעשה לחוסר ההכנה) למשט הטורקי – ושוב: איש אינו מזכיר זאת. ואילו קביעותיו (להבדיל מהכרעותיו) של בית המשפט המחוזי בירושלים על מעשיו של אהוד אולמרט, אינן ממלאות שום תפקיד בדיון על חזרתו האפשרית לפוליטיקה. האם זה אומר שאיבדנו את המצפון המוסרי והערכי? האם זה אומר שכבר התייאשנו מלקבל מנהיגים ראויים, מוכשרים ונקיי כפיים? או שמא פשוט נדבקנו מהפוליטיקאים שלנו ופיתחנו עור של פיל? תהא אשר תהא התשובה – היא מטרידה עוד יותר מן השאלה.
|
|
האיש שקרן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
"יום ראשון, 21 באוקטובר, 21:00, בית גיבור ספורט, קומה 24. פגישה עם אלי עזור, במשרדים של עורכי הדין שלו. הוועדים (מינהלה, עיתונאים, דפוס והפצה) מציגים את הדרישות שלהם. עזור אומר שישאיר 400 עובדים. למחרת רואים חברי הוועדים, שבהצעה שהגיש לנאמן דיבר על 500 עובדים, כולל מאה עובדי דפוס... בנושא של זכויות עובדים – [הוא מגלה] פחות [אמפטיה]. הוא טוען שהנושא של הסכם קיבוצי לא מתאים לתחום התקשורת. בכל הנוגע לתנאי ההעסקה של העובדים וגרירת זכויות – עזור מבטיח לחזור ולעדכן. העידכון מעולם לא הגיע". חן קוסט-בר, מעריב, 26.10.12. זה מה שקרה בזמן אמת. וזה מה שבכלל לא הפריע ל בן כספית לקרוא לשופטת ורדה אלשיך למכור את מעריב לאלי עזור. והקריאה של כספית – המועסק בתחנת הרדיו של עזור – התפרסמה ביום שלישי, 23.10. כלומר: כאשר כבר היה ברור שעזור מציע הרבה פחות מאשר שלמה בן-צבי ועמוס מימון, שהוא יעסיק לכל היותר שליש מהעובדים שיעסיקו בן-צבי ומימון, שהוא מסתייג מחתימה על הסכם קיבוצי עימם, ולאחר שניתק את המגע עם העובדים. אבל לכספית יש סדרי עדיפויות משלו. הצעה לבן-צבי: כספית צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות שלך כאשר תחליט את מי מהעיתונאים במעריב לפטר. מסיבה אחת פשוטה: האיש שקרן.
|
|
הערעור הוא מאוחר מדי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
כאשר עתרו הסניגורים במשפט הולילנד לבג"ץ נגד החלטותיו של דוד רוזן בנוגע לזימון עדים במקביל לעדותו של ש"ד ולקיום דיונים מרתוניים, חזר השופט עוזי פוגלמן על ההלכה הידועה: אין כמעט התערבות בהחלטות ביניים בהליכים פליליים, ויש לשמור את הטענות נגדן לשלב הערעור. כמו בהחלטותיו של רוזן, גם בהחלטתו של בג"ץ ניתנת העדיפות ליעילות, וכמו במחוזי – גם כאן התוצאה עלולה להיות פגומה. נניח שבית המשפט העליון יקבע בערעור, ששופט טעה בכך שניהל משפט חמישה ימים בשבוע. מה זה יעזור לנאשם? הרי לא יתחילו את המשפט מחדש. נניח שייקבע שהיה צורך לזמן עד מסוים; האם מישהו חושב שיפתחו מחדש את כל התיק, יזמנו שוב עדים רלוונטיים, ישמעו שוב את הנאשם ויעברו שוב את שלבי הסיכומים וההכרעה? ב-99% מהמקרים, שלב הערעור הוא מאוחר מדי. מצד שני, צודק בית המשפט העליון בכך שאי-אפשר לפתוח לערעור כל החלטה על מועדי דיון ועל זימון עדים ועל קבלת ראיות, שהרי לא יהיה לדבר סוף. הפתרון, כמו בכל דבר בחיים, הוא איזון. יש לאפשר ערעור ברשות על החלטות ביניים בהליכים פליליים, כלומר: בית המשפט (המחוזי או העליון) יצטרך להשתכנע שיש עילה לכאורה לפני שישמע את הערעור. כדי למנוע הצפה, אפשר לקבוע למשל שרשות ערעור תינתן רק במשפטים בעבירות פשע. דרך אחרת היא להגביל את מספר הערעורים בכל תיק, נניח: פעם בשלושה חודשים או פעם ב-15 דיונים. אפשרות נוספת, במקרים קיצוניים, היא להטיל הוצאות אישיות על עורך דין שיגיש ערעור סרק. מה שברור הוא, שיש לשנות את המצב הקיים, בו החלטה דיונית היא למעשה סוף פסוק שיכול לחרוץ גורלות.
|
|
לקהל לא נותר אלא להידחק
|
|
|
בית משפט השלום בטבריה שוכן באגף המזרחי של מצודת הטיגרט, תחנת המשטרה שהוקמה בידי הבריטים בסוף שנות ה-30 כחלק ממערך של תחנות זהות ברחבי הארץ. אין שם מספיק מקום, אז השופטים מחולקים לשני אגפים עם שתי כניסות שונות, אין אפילו מכונת שתייה, ולקהל לא נותר אלא להידחק בספסלים הבודדים שניתן להציב במסדרונות הצרים. בית משפט השלום בצפת שוכן גם הוא במצודת הטיגרט המקומית, ושם המצב גרוע עוד יותר: לשופטים אין אולמות והדיונים מתקיימים בלשכותיהם, והפרוזדור צר עד כי בקושי ניתן לעבור בו. בבית המשפט בחדרה כה חם (בחודש אוקטובר), עד כי השופטים מוותרים על גלימותיהם. ועל מצבו של בית משפט השלום בירושלים כבר הרחבתי את הדיבור בעבר. בה בעת, הוקם היכל משפט ענק ומנקר עיניים בחיפה, והולך ונבנה בניין חדש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. וזה אומר, שמשהו בסדרי העדיפויות של הנהלת בתי המשפט עקום. הפריפריה בהחלט אינה מוזנחת: יש למשל בית משפט חדש ומוצלח בקריית גת ונבנים בניינים חדשים באשדוד ובאשקלון. אבל כאשר רואים את הפאר המוגזם של חיפה וכאשר יודעים שבתל אביב אפשר עדיין להשתמש בבניין הקיים, בהחלט עולה המחשבה שלא תמיד השיקולים המעשיים הם המכריעים, וכי ההחלטות מתקבלות גם בהתאם לפוליטיקה פנימית ולכוחם של נשיאי בתי המשפט.
|
|
עדיף שקו 480 ייצא בזמן [צילום: יח"צ]
|
|
|
אגד מבטיח לנוסעים אינטרנט סלולרי חופשי בחלק מהאוטובוסים שלו, ובתחנה המרכזית בירושלים התקין צגים ממוחשבים חדשים ללוחות הזמנים. אבל מה זה שווה, אם קו 480 לתל אביב יוצא כמעט תמיד באיחור? רכבת ישראל מספרת לנו בלי סוף על שיפורים והרחבות, אבל מה זה שווה אם הרכבת בה נסעתי השבוע מתל אביב ללהבים-רהט הגיעה ליעדה באיחור של 12, שהן 20% מזמן הנסיעה? כדאי שתתעסקו פחות במה שמסביב ותתעסקו יותר בעיקר: השירות לנוסעים.
|
|
איכשהו נדמה שהם יותר מעניינים [צילום: AP]
|
|
|
מי הגאון שקבע את הפריימריז לבחירת יו"ר הבית היהודי ל-6.11.12? באותו יום יתרחש עוד אירוע שעלול, כך נדמה, לגזול למחרת את תשומת הלב התקשורתית מהמאבק המותח בין זבולון אורלב לנפתלי בנט: הבחירות לנשיאות ארה"ב. וזה לא שהבחירות בארה"ב היו צריכות להפתיע, כי לא זו בלבד שהמועד שלהן ידוע שנים מראש – אפשר לחזות אותו לעוד מאות שנים קדימה, כי הן תמיד מתקיימות ב"יום שלישי הראשון לאחר יום שני הראשון בחודש נובמבר". ייבחר מי שייבחר בבית היהודי – הוא יקבל לכל היותר ידיעה קטנה בשוליו של עמוד פנימי. אתם יודעים, עניין קטן של סדרי עדיפויות בתקשורת.
|
|
תאריך:
|
01/11/2012
|
|
|
עודכן:
|
02/11/2012
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קוביkobi
|
2/11/12 12:28
|
|
2
|
|
יוא"ב
|
2/11/12 12:50
|
|
3
|
|
דנילושקה
|
2/11/12 15:23
|
|
4
|
|
שוקי 26
|
4/11/12 13:04
|
|
בשעה שמתרחש אסון כבד בעולם, לא עלינו, ועולה שאלת הסולידריות הבינלאומית ועזרה למקומות הזקוקים לכך - נשמע לא אחת מנגנון הגנה, הפוטר אותנו מלהיות שותפים בכך. נימוקים רבים מובאים להצדקת עמדה זו:
|
|
|
אני רוצה לשתף את הקורא בחוויית פגישה עם ידידים אורחים, שבאו לביקור קצר בישראל מהעיר חניה בכרתים, בה ביקרתי לראשונה פני מספר שנים. הייתה זו פגישה עם אורחים, שכל הוויית חייהם מצביעה על גשרים לשלום בין עמים, גשרים לשלום בין דתות. שני ידידים, יהודי ונוצרי, אזרחים יוון, החברים בקהילה "חפץ חיים" בבית הכנסת בעיר חניה.
|
|
|
יש כמה תעשיות שבהן מקובל שהתשלום עובר לפני קבלת המוצר או השירות. בפורנו-פוליטיקה, אנחנו קודם שמים את הפתק בקלפי ורק אז מתעוררים להבין ששוב רכשנו סקס רגעי ומשפיל במקום אהבה. ביבימט הוא לא מקום למצוא אהבה, מקסימום סקס מזדמן, ובו האזרח הוא האובייקט והמרוויח הוא המפיק. וכחלון? תפגשי אותו בבחירות הבאות, כשהוא זקוק לך, ולפתע תקבלי סימוס: "ערה"?
|
|
|
אני מקבל הרבה מיילים, מחייך וממשיך הלאה, אבל לעיתים ישנם כאלו שלמרות החיוך יש בהם המון אמת. ולכן החלטתי שהפעם אשנה ממנהגי ואביא לכם מייל. תקראו ותשפטו אתם:
|
|
|
ילדים היינו בשנות החמישים, ילדי תהילים.
|
|
|
|