לא בכדי זכה
רפי איתן, איש "המוסד", לכינוי "רפי המסריח" בקרב קהילת המודיעין הישראלית. הכינוי הזה אומנם דבק בו עוד מאז שזחל במנהרה של ביוב במבצע "ליל הגשרים" של הפלמ"ח, אבל קיבל משמעות מיוחדת שנים רבות לאחר מכן, כשהפקיר את שלוחו, המרגל הישראלי יונתן
פולארד, לידיהם של האמריקנים. בעקבות הפשלה הזו אולץ איתן לפרוש מקהילת המודיעין.
מאז הפך רפי איתן לאיש של כישלונות רצופים. למרות היותו איש-סודו של אריק שרון, הוא הודח מתפקידו החדש כיו"ר מועצת המנהלים של חברת
כימיקלים לישראל. לאחר מכן הוא ניסה לנהל שטחי חקלאות גדולים בקובה, תוך שהוא מתחבר שם עם שליטה המפוקפק,
פידל קסטרו. לפני שש שנים הוא ניסה לשלוח את ידיו בפוליטיקה כשכיהן כשר לענייני גמלאים במסגרת מפלגת "גיל" שהקים, אלא שמהר מאוד התברר שזו לא עמדה במטרות שהציבה לעצמה.
טרמפ מחודש אחר רצף עתיר כישלונות מנסה רפי איתן לחזור ולהשתחל לפוליטיקה הישראלית. הבשורה העכשווית של מי שלא למד בעיתו את הלקח היא "מפלגת הגמלאים החברתית החדשה", שבראשה הוא עומד בבחירות הקרובות. הצרה היא שבתור שכזה הוא מנסה לתפוס טרמפ מחודש על פרשת פולארד, לאחר שתיקה בת 27 שנים.
איתן, כדרכו, מבקש לעשות הפוך על הפוך|: פתאום הוא מוכן להודות בפשלה שלו, רק שהוא לא זה שאשם באי שחרורו של המרגל הישראלי. אשמים, לדבריו...הפוליטיקאים הישראלים, המנדנדים השכם והערב לממשל האמריקני והמעכבים בשל כך את השחרור.
חצי האמת אז נכון, אומנם, שכל פנייה לשחרורו של פולארד רק מוציאה את ראשי הממשל האמריקני מן הכלים, אלא שזוהי רק חצי האמת. את חצייה השני מעדיף, כמובן, רפי המסריח להסתיר מעיני הציבור. לא יעזור בית-דין, אבל
פולארד לא ישוחרר לעולם, כפי שציינתי בכותרת ארבע המלים המודגשות האלה במאמרי באתר זה מה-21.11.2010.
פולארד לא ישוחרר מן הטעם הפשוט שהמילה האחרונה בעניינו נתונה בידיה של סוכנות הביון האמריקנית וזו סירבה, מסרבת ותסרב לשחררו אי פעם. החלטה זו, צריך להטעים, נאמנה על כל נשיא אמריקני שהוא.
רפי איתן יכול להמשיך ולשפוך את דמעות התנין שלו, להכות על חטא-טעותו ולהסיט את התפל מן העיקר. בשורה התחתונה הוא זה שנושא באחריות הכבדה לעובדה המרה שרשויות הביטחון האמריקניות אינן מוכות לסלוח למה שעולל שלוחו.
