|   15:07:40
דלג
  הרצל חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
ערב ההשקה. מימין לשמאל: כרמית רינצלר, הרצל חקק, פנינה רינצלר [צילום: תפארת חקק]

כתם של אור, צלילות של שיר

הרצל חקק התרשם מטקס ההשקה לספרה של כרמית רינצלר אלה הדברים שנשא כיושב-ראש אגודת הסופרים העברים בערב ההשקה בקפה "תמול שלשום" בירושלים קראו משיריה בערב המיוחד המשורר יוסף עוזר והשחקן-שדר יהודה עצבה את הערב הנחתה בתה של כרמית, פנינה רינצלר
16/11/2012  |   הרצל חקק   |   ספרים   |   תגובות
השירה היא דרך לזקק את העולם

השיר הראשון הפותח את הספר מנסה לבדוק את כוחה של ההשתנות, את היכולת של השירה לתת לחוויות ולחיים להתכבס ולהיטהר.

כותבת כרמית:

"בילדותי
את שיריי כתבתי
עם כתם של אור
וכתם של עלה".


הכתמים ליוו את ילדותה, והלב ניסה להבין מה משמעות אותם כתמים, מדוע הצמיחה והאור אינם כה טהורים וצלולים.

השיר מעיד על השתנות - ולרגע אתה נזכר במסה של ביאליק "גילוי וכיסוי בלשון". נכון, גם אז טען ביאליק, כי המלים משתנות, כי המלים אינן קבועות, ויש תמורות שעוברות על המלים במשך הזמן.
ננסה לראות מה עלה בגורל המלים בשירה של כרמית.

"מעולם לא ידעתי
יום יבוא
צללים ואורות
בשירתי הרועמת
יהפכו ההשקפות
הרגשות
לאוויר צלול
לאורות זהרוריים
בין עלוות העלים
ולכתמים נטולי צל".


הלב לא ידע, אבל השיר נכתב ממרחק שבו דברים מתבררים, ממרחק שבו יש פרספקטיבה. מאותה ראייה מרוחקת יש תחושה שמשהו יצטלל, שהרגשות יספגו אוויר צלול, שאותם כתמים ייתקלו באורות זהרוריים. הציפייה שנרמזה הופכת למטמורפוזה, וכאן מגיע שלב 'הרגע הגדול':

"והנה
בא הרגע הגדול
עולם חדש נפרש
ושיריי גם הם
נשטפו באור, באושר
נוסך בהם
רחצה מחדש
טהרה!".


הביטוי טהרה מעניק לתהליך שאותו עוברות המלים, משמעות מקודשת, השירה היא המקווה של המלים, ובתהליך היצירה, בתהליך ההתבגרות, בחלוף הזמן - יש למלים דרך להיטהר, להתכבס.

השירה היא המרפא

אצל ביאליק מצאנו תהליך דומה, ולרגע נדמה שהוא הפוך: שם המלים עוברות תהליך של מעבר מטהרה ויופי לתהליך של בלייה ואובדן דרך: ביאליק טען במסתו המפורסמת, כי המלים דוהות וסופגות כיעור ושחיקה: על-פי המסה שלו, המשמעות שלהן משתנה במשך הזמן, וכל זאת בשל חלוף זמן, השימוש שעושים בהן, שפת היומיום המעכירה אותם. השפה הצלולה סופגת חבטות ומי שלולית של השגרה הנוראה.

אצל ביאליק יש הבדל בין פרוזה לשירה, ודווקא בשירה יש נפילה - שם הלשון סופגת מכות חזקות יותר. לדבריו "בעלי הפרוזה" משתמשים ברובד השווה שבלשון, ובשל הרצון להשתמש במלים במשמעותן המקובלת, השפה מאבדת מהחיוניות שלה. שם אין מנסים לשנות את השפה ולהעיר אותה מתרדמתה. ביאליק האמין, שדווקא השירה יכולה לסייע במאבק נגד השחיקה והבלייה של המלים. השירה יכולה להציל את המלים מתהליך ההרס והכיעור. היא יכולה להניע את המלים ואת המשמעויות באופן בראשיתי יותר, דינמי יותר, להשיב למלים משמעויות היוליות, קמאיות. להעיר את השפה מתרדמתה.

מכאן, אנו מבינים את המשאלה של כרמית, לשוב לאותה בראשית, לאותו טוהר. היא קיבלה את השירים במצב של אוויר עכור, במצב של כתמים על האור, על העלים, והיא מצפה לרגע הגדול. לרגע השיבה למצב הקדום והטהור ביותר שנתכסה בשכבות של שחיקה ועכירות. שירתה של כרמית אכן חותרת למחוז החפץ הקדום, למלים הקדושות, לטהרה של המלים.

מעניין שאצל כרמית מדובר על עולם שנשטף באור, ואנו רגילים לקבל שטיפה כפעולה הקשורה במים. בהמשך היא מדברת על רחצה מחדש של המלים, על טהרה.

ושימו לב, כיצד ביאליק מדבר על התמורות שעוברות המלים. אנשי הפרוזה בעיניו נדמים, להולכים על נהר קפוא, ולהם לאנשי הפרוזה אין יכולת להסתגל לתמורות, ליצור תסיסה ושינויים. הם חוששים מהחלקה, חוששים להיפגע מכל שינוי, והם כהולכים על קרקע מוצקה. הם מתעלמים ממשמעויות לוואי, ומנציחים את הקיבעון, את השפה הסדורה והקבועה.

השירה היא, אפוא, המרפא, ההצלה. כך אצל ביאליק, ומתברר שגם בשירת כרמית: כפי שהוא חש, גם בשירתה חשים, יש שינויים, ואי-אפשר לברוח מהם. יש תסיסה והשירה יכולה לספוג ולחוש ולזרום איתה.

שאיפה לגעת בטוהר ובצלילות

מתחת לאותו נהר קפוא, יש מים גועשים וסוערים. כאן בא חלקם של המשוררים, ואותם מדמה ביאליק, למי שהולכים על נהר קפוא, ובתוכו קרחונים נשברים, והם המשוררים אינם חוששים, והם מדלגים מקרחון לקרחון. השירה יודעת לחוש את הרטט, את השינויים, לנסות להציל את הצלילות האמיתית.

אנו מוצאים אצל כרמית שאיפה לחוש את השינויים, שאיפה לגעת בטוהר ובצלילות.

כך בשיר "ברעבוני" , עמוד 11, היא כותבת:

"ברעבוני לדעת
כיליתי כל הקצין,
דליתי מנאד
קטן
שריד יתום
של קיום".


מתוך אותו כד מים, היא מבקשת לקחת צלילות אמיתית, אותו שריד בודד ויתום של הקיום האמיתי. כמשוררת היא חשה, שזו השליחות שלה לשאוף לאותו מקור חיוני ונצחי, אותו שריד צלול ונסתר, כדי להגיע לאור, לתקווה.

וכך היא מסיימת את השיר:

"מזוהר זהבו
לקח תקווה
בנהרת האור,
שטף של יום
ועוד יום
בחביוני חייו
במסתור".


וכך בשירה "עצב" בעמוד 16 היא מנסה לשאוב מן המציאות כוח חיים, זרימה מקורית, והיא כותבת:

"אני דולה באר תבונה"

ובהמשך:

"השליטה בעצם
ניטלת חיות
זרימתם והוויתם
של החיים
כוח עליון".


הרצון הוא לשוב לאותו טוהר ובשירה 'זריחה' היא כותבת - בעמוד 30:

"ללטף מכחול
בניבים
ולשורר בהם
שירים
למלא דפים
לבנים טהורים"


השירה בעיניה היא דרך לזקק את העולם, את החיים ובשירה 'כלכלה מפילה מוט' בעמוד 48 היא כותבת:

"תחיית החיים.
כי על הבינה
הרוח, השירה
נושע הגוף
מכליה".


לשון השירה וכוחה של השירה - יש בהם אומץ לעמוד מול השינויים, דרך להפיק מהם טוהר וצלילות. כוחו של המשורר מעיד על שליחותו, והשליחות היא לצאת מן העכירות ומן השגרה, לעמוד בניסיון הקשה הזה.

וכאן יפה לסיים בדבריו של ביאליק:

"וזהו סוד השפעתה הגדולה של לשון השירה. יש בה...מן האימה המתוקה של העמידה בניסיון. ולמה הללו דומים? למי שעובר את הנהר בשעת הפשרה על פני גלידין מתנדנדים וצפים. חלילה לו להשהות את הרגל על גבי גליד אחד יותר מהרף עין...".

המשוררת כותבת באותה אימה מתוקה, עוברת מקרחון לקרחון, מזרימה לזרימה, מנסה לשרטט את ההשתנות ולהגיע לאותה צלילות, לאותו רגע של טהרה.

על שירתה של כרמית רינצלר, ספר השירים שלה "עם כתם של אור וכתם של עלה", הוצאת טרקלין, 2012, 76 עמודים.

תאריך:  16/11/2012   |   עודכן:  16/11/2012
הרצל חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ראשית, מראה פוקו עד כמה שברירית ונזילה מבחינה תיאורטית וטכנית היא הקטגוריה של "מחבר" בתרבות המערבית; למי אנו מתכוונים, הוא שואל, כאשר אנו מדברים על "מחבר" כמרקס, פרויד או דרווין, למשל? לאדם? ליצירתו? ומהו היחס בין סיפור חייהם של "מחברים" ובין "יצירתם"? וכיצד נגדיר את יצירתם?
14/11/2012  |  משה ניסנבוים  |   ספרים
הפרדס של עקיבא הוא אגדה מודרנית שמשקפת אופנה ספרותית חילונית של ימינו: לקחת מסורות דתיות ולהלביש אותן במחלצות פרשנות חופשית. אולי כדי לחבר את היהדות החילונית המודרנית למקורות תרבות היהודית שהייתה בעיקרה דתית.
14/11/2012  |  גד גזית  |   ספרים
אין כאן האנשה, אלא ריאליזם טהור שבתת ההכרה של הכלבים. לֵפִי היא יצור חי, נושם וחושב, המעביר את מחשבותיו אלינו לא באמצעות גלי קול, אלא מוח אלי מוח. אילו יכולנו לצלם את מוחה היינו ודאי רואים זאת.
14/11/2012  |  אברהם גלברשטט  |   ספרים
מרדכי נאור עשה עבודה מצוינת בספרו על יעקב דורי. הביוגרפיה על יעקב דורי הרמטכ"ל הראשון של צה"ל מלמדת ונותנת מידע רחב על התקופה שלפני מלחמת העצמאות, במהלכה ולאחריה. לצד המידע הרחב יש בספר דבר נוסף והוא הבאת סיפורו של דורי שהפך למעין "הרמטכ"ל שנשכח". גם בגלל אישיותו שלא הייתה מוחצנת, גם בגלל תקופות מחלתו במהלך המלחמה בה נאלץ לשהות בבית הבראה בחיפה וגם בגלל הסובבים אותו אשר ידעו להעצים את מעשיהם אל מול חסרונו.
10/11/2012  |  עפר דרורי  |   ספרים
קשה קצת לעקוב אחרי שירתו של אָלָגֶ'ם, קשה קצת לצוד אותה וכאילו צריך לארוב לה. זאת בשל היותה וירטואוזית, מקפצת, זורמת, לא פעם סוריאליסטית. קשה לעקוב אחריה משום שאתה מתחיל במקום מסוים ומוצא עצמך במקום אחר; מתחיל בגוון אחד ומוצא עצמך בגוון שונה; נכנס לספֵרה אחת ויוצא מאחרת מבלי שיהיה בידך הזמן לעבור ממֵמַד אחד לאחר, מה שהוא עושה כדבר המובן מאליו. התחושה היא שנפשו מטיילת, מדלגת ומרחפת באותו סוריאליזם נוזלי שמצוי בגופו, בלי עכבות ובלי שׁחוֹק הכבידה יכבול אותה למקום שבו הייתה מצויה ברגע החולף. כל זה מאפשר לו לראות ולחוש דברים שהוא רואה וחש לבדו.
05/11/2012  |  יוסף כהן אלרן  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
עדנה ויג
עדנה ויג
בשבת נקום ונגיד: 'אנחנו גאים להיות יהודים!" זִרמו איתי, בואו נביא מאה אלף יהודים לשמור שבָּת פעם ראשונה, כמוני    נראה לאויבים שלנו איזה עם אנחנו
הרצל ובלפור חקק עם הפרופ' נורית גוברין 2024 [צילום: יאיר בן-חיים]
נורית גברון
אין אלה "שירי תשבץ" המורכבים מפסוקים כלשונם המונחים זה ליד זה, אלא התכה חדשה, והרכבה חדשה של שירים שחומרי הגלם שלהם לקוחים מספרות הדורות, ויוצרים יצירה עצמאית ומקורית, אם כי לא פעם...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il