|
הפגנת ניצולי שואה. עוד מעט לא יהיה למי לתת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לניצולי השואה החיים איתנו מחוגי הזמן השאול אינם מטיבים עמם. מיותר להרחיב את הדיבור , כיצד קיבלו ניצולי השואה שעדיין איתנו את הודעת הנהלת הקרן לרווחת ניצולי שואה: " כי בשל מחסור בתקציב מפסיקה הקרן לקבל פניות מניצולים...".
הקרן, שבשנת 2011 העניקה שכר של כחצי מיליון שקל לשנה למנכ"ל (למעלה מ-40.000 שקל לחודש), נועלת על בריח ומסגר מתן מענה לטיפולי שיניים , רכישת מכשירי שמיעה והוצאות רפואיות דחופות לניצול שואה נזקקים, המגישים בימים אלו את בקשותיהם.
הקרן, שמימנה בשנת 2011 מיליון וחצי שקל לשנה לחמישה מנהלים בכירים , פונה לשר האוצר, שייחלץ אותה מגירעון של קרוב ל-20 מיליון שקל, המשתק את פעולתה.
קרן לניצולי שואה, שמפרסמת דוח כספי על הוצאות הנהלה והוצאות כלליות בשנת 2010 בסך 10.5 מיליון שקל, זו קרן שעלת מזמן על שרטון של העדר רגישות חברתית והעדר הפנמת הייעוד שלמענו היא הוקמה.
מצערת העובדה, שמחויבות מדינת היהודים כלפי הניצולים אשר חיים איתנו הועברה מידי המדינה לטיפולן של עמותות, כשמשרד האוצר הוא למעשה אחד מזרועות המימון.
מצערת העובדה, שמחויבות המדינה נתונה בידי אוקיינוס של עמותות, כשהקרן לרווחת ניצולי השואה , היא הגדולה מכל עמותות הסיוע לניצולים.
מצערת העובדה, שמערכת יותר מדי גדולה של משרדי עורכי דין בישראל עשו קופון יותר מדי גדול מכל תביעה של ניצולי שואה, שזכתה לעבור את כל ייסורי הביורוקרטיה הישראלית ולזכות בקבלת האישורים המבוקשים.
משרד האוצר, שמעביר כל שנה יותר מ-150 מיליון שקל לקרן בתוספת למיליונים שמעניקה וועדת התביעות, היה חייב לקחת את מלוא האחריות לטיפולו הבלעדי בלי עמותות ובלי עורכי דין מתווכים.
אין מקום לאפשר את המשך חרפת המערכות המנופחות של עמותות. אין הצדקה לפעילות של משרדי עורכי דין פרטיים, שבמרוצת השנים גבו סכומי עתק מכל "קליינט".
הסיוע הכספי לניצולי השואה הוא בדין ובזכות. את ביצוע הדין ומימוש הזכויות הייתה צריכה ליטול המדינה אך ורק באמצעות מוסדותיה.
מצערת העובדה, שהזכות הזו ממומשת בתיווך של עורכי דין פרטיים ואוקיינוס של עמותות, שרשמו פרק של חרפה בהיסטוריה של מדינת ישראל. את כתם החרפה הזו חובה עלינו להסיר מתוכנו.
לא נשאר זמן רב. מחוגי הזמן השאול מתקתקים. עוד מעט לא יהיה למי לתת.