בתוך כל הרעש שנוצר בין שיגור ה'תמוז' לבין הקרבות המתנהלים בין המורדים לצבא הסורי הלכה לאיבוד הדרמה האמיתית - דרמת גורלם של תושבי הכפרים.
ביר-עג'אם ובאריק הפכו לכפרי רפאים. עם השתלטות המורדים על הכפרים, לא נותרה בידי התושבים ברירה. הם עזבו, ככל הנראה לבלי שוב. זוהי טרגדיה קשה, מכיוון שביר-עג'אם ובאריק אינם כפרים רגילים -- אלה כפרים צ'רקסיים שנוסדו ב-1876 בידי גל ההגירה ההיסטורית מקווקז למזרח התיכון, גל שבעקבותיו קמו גם כפר-קמא וריחאניה שבגליל.
זוהיר תחאוחא, מנהל מרכז המורשת הצ'רקסית בכפר-קמא, מסביר: "בביר-עג'אם ובכפר באריק השתמרה התרבות הצ'רקסית בצורתה המקורית ביותר. שני הכפרים הללו הם אולי אתר המורשת הצ'רקסית העיקרי במזרח התיכון. כעת, ייתכן שאבד לבלי שוב".
סבתו ואמו של זוהיר נולדו וגדלו בגולן הסורי. הן מכירות היטב את שני הכפרים, הוא אומר, ומתרחשת שם פשוט טרגדיה. "כבר יותר משבועיים אנחנו צופים במה שמתרחש בגולן. חוסר האונים מטריף אותנו. פנינו למשרד החוץ וביקשנו שלא יעמוד מנגד, הרי אלה האחים שלנו", הוא אומר. "הייעוץ שקיבלנו היה לפנות לשגרירות הרוסית כדי שתתערב בצד הסורי ותרגיע את הרוחות".
הגם שההצעה לפנות לשגרירות הרוסית נראית, על פניה, צינית ומקוממת, היא אינה נטולת היגיון. בסוריה חי מיעוט צ'רקסי קטן. כמו שאר המיעוטים בסוריה, גם הצ'רקסים נמנעו מבחירת צד בהתקוממות נגד אסד ומשטרו. עניין של הישרדות. אולם הטקטיקה הזו לא ממש עזרה להם. בחודשים האחרונים, עם התגברות האלימות, מצאו עצמם הצ'רקסים חשודים הן בעיני המורדים, שרואים בהם באופן מסורתי חלק משדרת הפיקוד של הצבא הסורי, והן בעיני הממשל הסורי עצמו, שפירש את חוסר ההתלהבות הבולט שלהם להתייצב לצדו כבוגדנות.
וכך, למרות שאדמת הקווקז, מולדתם ההיסטורית של הצ'רקסים, רוויה בדמם, החלו בשנה האחרונה להגיע לרוסיה בקשות מקרב בני המיעוט הצ'רקסי בסוריה לסייע להם לשוב למולדתם ההיסטורית. במוסקבה הופתעו, אך מיהרו להרים את הכפפה. בין השאר, כדי לשמר את השקט הדרוש בקווקז כדי לא לחבל בפרויקט הדגל של נשיא רוסיה - אולימפיאדת החורף בסוצ'י.
הרוסים יודעים שדרכם לפתיחת האולימפיאדה רווית מכשולים. בין השאר בשל העובדה המקאברית שאצטדיון אולימפיאדת החורף בסוצ'י בנוי על קבר המונים של בני העם הצ'רקסי. הרוסים אינם רוצים למצוא את עצמם, ערב המשחקים העתידים להתקיים בשנת 2014, מתמודדים עם התקוממות צ'רקסית שתציג את משחקי החורף באורח נלעג.
מנתונים שמסרו ארגוני הגולים הצ'רקסים עולה שהרוסים הנפיקו עד כה כאלף אישורי כניסה לבני המיעוט הצ'רקסי בסוריה, אולם דווקא בשבועות האחרונים התייבש מעיין הנדיבות הרוסית.
טיהור אתני בכפרי הצ'רקסים
משיחות שקיימתי עם ארגוני הגולים הצ'רקסים, מתברר שהדרמה ברמת הגולן החלה כבר בסוף אוקטובר. לדבריהם, תושבי ביר-עג'אם וברייקה ניסו בכל כוחם להישאר מחוץ למשחק הדמים, וכאמור, זה לא ממש עזר להם. לאחר חילופי אש ממושכים בין צבא סוריה לבין המורדים, נסוג הצבא ב-31 באוקטובר מהאזור הסמוך לכפרים הצ'רקסיים. יומיים לאחר מכן חדר לכפרים כוח של כמה מאות מורדים, והתמקם בתוכם, בניגוד מוחלט לרצון התושבים.
בשלב הבא הקיף את הכפרים כוח טנקים של צבא סוריה, שהחל לירות לתוכם ללא כל אבחנה. במאבק בין הצבא לבין המורדים, הפכו תושבי ביר-עג'אם וברייקה לבשר תותחים, פשוטו כמשמעו. את עשרת הימים הבאים בילו אנשי הכפר במקלטים. מלאי המזון, המים והתרופות אזל. האש הייתה כה עזה, עד שכאשר אחד הנערים יצא מן המקלט בניסיון לחדש אספקה, הוא נורה בו-במקום. שם הוא גם נקבר, מפני שלא הייתה שום אפשרות אחרת.
על-פי נתוני ארגוני הגולים הצ'רקסים, 400 תושבים מביר-עג'אם ו-500 איש מברייקה מצאו את עצמם לכודים באש תופת, אולם המספר גדול יותר. בשבועות האחרונים הצטרפו אל תושבי הכפרים גם בני המיעוט הצ'רקסי שברחו מחומס ומדמשק בחיפוש אחר קרקע יציבה יותר. בארגוני הגולים הצ'רקסים מעריכים שכמעט כל הצ'רקסים שעוד נותרו בסוריה התרכזו בשני הכפרים האלה. אם ההערכה הזו מבוססת, הרי שהגלייתם משם היא בהגדרה סוג של טיהור אתני במשמעותו הבסיסית ביותר.
בחסות האו"ם והסהר האדום, בעשרת הימים הבאים נעשו שני ניסיונות לפנות את התושבים. הניסיונות הללו כשלו. האש שבה ופרצה בעת הפינוי. הסיפור הגיע לאחרונה לסיומו הטרגי, בעקבות מנוסה המונית משני הכפרים באישון לילה. למעט שתי נשים מבוגרות מאוד שסירבו לעזוב, לא נותר עתה בכפרים אף צ'רקסי אחד.
חלק מתושבי ביר-עג'אם וברייקה נמצא עדיין באזור, בכפר ערבי סמוך. חלקם כבר עזב. הרבה סימפטיה הם כבר לא יקבלו מתושבי הגולן הסורי. בכל אופן, מה שהיה כנראה לא יהיה עוד. בשני הכפרים הצ'רקסיים שולטים כעת המורדים, ומה שהיה מרכז תרבות ומורשת במשך יותר מ-130 שנה הגיע כנראה לקִצו.
זה הסיפור האמיתי מאחורי תשומת הלב שהתרכזה כל כולה בירי ה'תמוז'. השאלה שעומדת על הפרק היא כמובן אם היה צריך להתערב או לא; אם מחיר ההתערבות עלול היה להיות כבד מדי; ואם כן, מה צריכה להיות התגובה בפעם הבאה שהאש תשוב לאזור המפורז. זה הרי יכול להיות כבר מחר.
עד לא מזמן, רמת הגולן נחשבה לאזור הבטוח ביותר בסוריה. בטוח כל כך, עד שבשנה שעברה, עם התגברות הקרבות בחמה ובחומס, הרשה לעצמו
בשאר אסד לרוקן כליל את רמת הגולן מכוחות צבא. הסיפור הזה כנראה נגמר. הגולן הסורי הפך לזירת קרב לכל דבר ועניין.
בפיקוד צפון כבר מבינים שחורף 2013 ברמת הגולן יהיה קר ולוהט.
