התקלה הטכנית אינה סיבה ללעוג לליכוד. מערכות טכניות כאלה נופלות כל הזמן. מטבען של מערכות טכנולוגיות שכאשר הן נופלות, הפגיעה שלהן בתפקוד השוטף קשה יותר, משום שהן ממלאות תפקיד של עשרות אנשים. אדם אחד חולה, יימצא לו מחליף. עשרות חולים באותו יום - זו מכה קשה. ההיטפלות של התקשורת למכה הזו בליכוד היא לא יותר מאנקדוטה במקרה הטוב, וסתם ניסיון לרכוב על הגל הזה במקרה הפחות טוב.
חשדות קונספירטיביים, נו באמת. מערכת המבוססת על פריסה ארעית, בעשרות אתרים ברחבי הארץ, עם עמדות מחשב מקומיות המחוברות דרך הרשת למרכז עיבוד נתונים אחד - זו מערכת שהעמידות שלה מוטלת בספק מלכתחילה, ואם עוסקים בחברה ישראלית ושיטת "סמוך" - זה מתכון בטוח לצרות. אם הייתה "פריצה", אזי היא לא נועדה כדי למוטט את המערכת, אלא כדי להטות את התוצאות. "וירוס
חיים כץ" פעל מהשטח, לא מלוח הבקרה.
וירוס חיים כץ חיים כץ בסך-הכל לקח את המודל של "מרכז הליכוד", עם רשימות של דילים, מתפקדי-ברזל ומיני מרעין-בישין שהכרנו ממנגנון הבחירות בליכוד מימים ימימה. לשיטת חיים כץ יש מסורת ארוכה של ביזוי הדמוקרטיה (ולא רק בליכוד). הפייגליניזם עושה בדיוק את אותו הדבר ואף אחד לא מתקומם.
אז בכל זאת, מה פסול בכך?
1. המתפקדים: וירוס כץ, כמו וירוס פייגלין וכמו וירוסים רבים אחרים בליכוד (הקבוצה התימנית, וכו'), פוקדים אלפי אנשים למפלגה מסוימת (במקרה זה "הליכוד"), ואז מכתיבים את תוצאות הפריימריז. אין בכך כל פסול אילולא העובדה שאין קשר בין ההצבעה בפריימריז להצבעה בבחירות. חיים כץ פוקד אלפי אנשים שבבוא יום הבחירות הכלליות לכנסת - רשאים להצביע לכל מפלגה כפי שיחפצו.
2. השיטה: המשמעות היא שהם מכתיבים את הרשימה לכנסת של הליכוד, ממליכים לעצמם שגריר פרטי בכנסת, ואז בוחרים בבחירות הכלליות בהתאם להשקפת עולמם האמיתית. מרוויחים משני העולמות. נציג אישי בכנסת שאחראי לסדר לי "קומבינות", ומצביעים למפלגה אחרת בנוסף.
3. התוצאה: לא זו בלבד שחיים כץ עובד עם המתפקדים שלו בשיטת "חיים יסדר", והוא אחראי כלפיהם בענייני קומבינות, אלא שבעזרת הכוח הזה הוא משפיע על הרכב הרשימה של מפלגה גדולה. ממליך מלכים ומתעלל באחרים, והכל, על-מנת להעצים את כוחו הרבה מעבר לכמות המתפקדים שהביא. כך הוא מייצר כוח במכפלות של המון חברי-כנסת החייבים לו את בחירתם, ומתגמלים אותו ואת הקהל שלו במהלך הקדנציה כדי להיבחר שוב.
וירוס פייגלין משה פייגלין היה קורבן של השיטה הזו במשך למעלה מעשר שנים. החיסולים בתוך הליכוד. למרות שהביא המוני מתפקדים, והצליח ליצור את אפקט הווירוס, כוחו של הווירוס הזה היה חלש בהשוואה לכוחם של כל יתר הווירוסים גם יחד. נתניהו פעל במשך כל הזמן הזה לחיסול הווירוס של פייגלין, והפעיל תשלובת של וירוסים אחרים כדי לסלק את וירוס הפייגלין.
אבל לא עוד. בחירותיו של
בנימין נתניהו תמיד מבוססות על בחירת הרע הפחות גרוע מבחינתו. הבחירות אינן מחפשות את מה שטוב ונכון אלא את מה שפחות גרוע. מבחינת נתניהו, האיום של
נפתלי בנט במסגרת הבית היהודי, גרוע יותר מאשר האיום של פייגלין מתוך הבית הליכודי.
זה לא שמשהו השתנה בתפישת העולם של נתניהו ולכן הוא הפסיק להפעיל את כל יתר הווירוסים כנגד פייגלין, אלא בדיוק להפך. דבר לא השתנה. נתניהו הוא אותו נתניהו, פייגלין הוא אותו פייגלין, אבל נפתלי בנט הפך לאיום החדש. נתניהו משתלב היטב במשחק הווירוסים הזה.
וירוס נתניהו כמיטב המסורת של בנימין נתניהו, הוא התייצב ראשון בקלפי הסמוכה למקום מגוריו, בכניסה ממלכתית ומתוקשרת (כלי התקשורת כמובן הוזעקו מראש), מלווה בגברת הראשונה לבית נתניהו, כולו זורח חיוכים ומלא חשיבות עצמית. "חגיגה לדמוקרטיה" הוא פלט כלאחר יד. שלל המנטרות והסיסמאות הריקות שהוא מפריח לאוויר כבלוני הטעיה של הציבור די מוגבל בהיקפו אך תמיד מתאים לנסיבות. מי לא מזדהה עם הביטוי "חגיגה לדמוקרטיה"?
אז זהו, שחגיגה יש כאן, בטוח. דמוקרטיה, אפעס, אין ומעולם לא היתה. כמות הווירוסים בסגנון חיים כץ, משה פייגלין, הקבוצה התימנית וכיוצא באלה מיני מתפקדים גושיים, "מצביעי ברזל" (כאלה שמגיעים ומצביעים בדיוק מה שאומר להם הראיס), ושיטות שונות ומשונות אחרות - הם כל מה שדמוקרטיה רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב.
אבל הווירוס האמיתי שעליו מופקד נתניהו אינו השקר הגדול של הפריימריז כדמוקרטיה. הווירוס הגדול של הדמוקרטיה הליכודית נמצא במקום אחר לגמרי. שני פילטרים הרכיב נתניהו מעל תוצאות הפריימריז האלה, שתוצאתם תשפיע על הרכב הליכוד בלי קשר להחלטות המצביעים בפריימריז.
1. האיחוד עם ליברמן, והמודל שלפיו בוחר ליברמן את הרשימה שלו, יצור מצב שבו לא משנה מה יחליט הבוחר הליכודי, ליברמן יהיה זה שיקבע את מראה הרשימה, איכותה ומיקומם של חברי הליכוד בה. ליברמן ונתניהו יערכו תיקונים ברשימה לאחר שהמצביעים בפריימריז יקבעו את בחירתם.
2. נתניהו הכריז מזמן, ולזכותו ייאמר שגם פעל כפי שהכריז, והמיקום של הנבחרים ברשימה אינו מחייב אותו לצרכי הקמת הממשלה ובחירת השרים. לנתניהו יש רשימות חיסול משל עצמו, והוא עושה בהן שימוש הרחק מעין הזרקורים. כך הוא מוודא שהדיקטטורה שלו נשמרת. אף שר מעולם לא העז להביע את דעתו האמיתית בגלוי, אם היא סותרת את דעתו של ממליך המלכים האולטימטיבי. בליכוד אין דיון אידיאולוגי, או ענייני - הדיונים הם ברצון המלך נתניהו ובדרך הביצוע של רצונו, או בזהות הנרצעים הנרתמים למילוי הצו המלכותי. "חגיגה לדמוקרטיה" - במרוקאית אומרים "פקעליק"!
יום נוסף של ביזיון לדמוקרטיה לקח כמה שעות אתמול עד שהכריזו על כך שיום הבחירות המקורי יוארך עד חצות. עברו כמה שעות נוספות, ואז הוכרז שיהיה סבב נוסף למחרת היום (היום! 26.11.12).
העובדה שהבחירות הללו נערכות על גבי מחשבים, ובלחיצת כפתור ניתן לדעת מיד מה הן תוצאות ההצבעה, יצרה אצל חברי-הכנסת והפריימריזטים תחושה קשה מאוד. הם הבינו שמשך הזמן שיעבור על-מנת שוועדת הבחירות תחליט האם להאריך או להוסיף יום, קשור גם לעובדה שהתוצאות הרצויות עדיין לא הושגו. להרגשתם, אם לא די בכך שהם נאלצים להתמודד עם רשימות דילים, חיסולים, וירוס כץ, וירוס פייגלין, וירוס נתניהו, ואם לא די בכך שהם נאלצים לפזז בחתונות, ברי-מצווה, בריתות וסתם אירועים משפחתיים, חאפלות, ביקורים בסוכה, מופלטות במימונה וכיוצא באלה מסחטות רגשיות - הם עוד צריכים להתמודד גם מול החלטות של ועדת-בחירות שמחליטה אם להאריך את הבחירות על בסיס התוצאות שהתקבלו בסיום ההצבעה?
אפשר היה לשמוע מרוב חברי הכנסת והמתמודדים החדשים אתמול את האמת שעל ליבם. הם סולדים מהבוחרים, סולדים מהווירוסים, סולדים מהשיטה, סולדים מעצמם כשהם מביטים במראה בסוף המירוץ, וחלק מהם הביעו הערצה לדיקטטורים אחרים שבוחרים לא להעלות את ההצגה של "חגיגה לדמוקרטיה" ולקבוע בהתאם לאינטרס האישי שלהם את אופי הרשימה.
אם
יאיר לפיד לא היה מכריז שאצלו לא יכהנו חברי-כנסת ותיקים, הוא היה יכול לגייס אתמול את כל חברי הכנסת של הליכוד, כולל את דמי מימון המפלגות שלהם, את זמן השידור של תשדירי התעמולה, ואת אחותם הצולעת כמשגיחת-קלפיות בבחירות לכנסת, והעיקר - שיחלץ אותם מההצגה של נתניהו: "חגיגה לדמוקרטיה".
פקעליק!
