"אם כך הצבא מתנהג כלפינו ומגרש משפחות שלמות מחבלי ארצנו, אין לי שום חלק בו ואינני רוצה לשרת בו. אני מאוכזב ממנו עד עומק נשמתי. צבא שמכה בי, הוא כבר לא צבא שלי. זה צבא עלוב שבמשך ארבע שנים לא הגן על יהודים מפני פצמ"רים ועתה בא בהמוניו ובכל עוצמתו לגרש אמהות וילדים... מסרנו את נפשנו, אך אם ככה הם מתנהגים כלפינו - גם אנו נתנהג כלפיהם בהתאם", כתב מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון - ע.י.) לרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת-ירושלים ורב היישוב בית אל.
בתשובתו למלש"ב כתב הרב אבינר, כי אינו הולך לשרת בצבא בשביל אלה שהוא מכנה "הם", אלא בשביל עם ישראל, ועם ישראל שלא עשה שום דבר רע אינו אשם: "למה יפסיד העם חייל טוב וקצין טוב, להם הוא זקוק כאוויר לנשימה?" היקשה הרב אבינר. הוא המשיל זאת לאב שמכה את האם ועזיבתה את הבית פוגעת בתינוק. הרב אבינר הסביר לשואל שבלא צבא עלולים האויבים לקום ולהרוג את כולם ביום אחד.
הרב אבינר כתב שיש לדון את הצבא על-פי רוב הפעולות החיוביות שהוא עושה: "צה"ל אינו עסוק רק בגירוש הארור, חס ושלום, הוא מגן על העם ועל הארץ. כל דבר נידון על-פי רובו. רוב עבודתו היא לטוב. יתר על כן, גם באותם ימים חשוכים שבהם יש גיוס כה גדול ומחפיר כדי לזרוק יהודים לרחוב, הוא עדיין נמצא בכוננות מלאה. אם האויב יתקוף, צה"ל יהיה מוצב על משמרתו תוך זמן קצר. עובדה שאויבינו לא ניצלו רגעים אלו כדי לנסות להשמידנו. זהו כוח ההרתעה של צה"ל. גם כאשר הוא אינו עוסק בפועל במלחמה, אלא בביטחון שוטף, ואפילו כאשר סתם נמצא כעתודה, וגם כאשר מתאמן. מסיבה זו גם חייל שנהרג תוך כדי תרגיל, מוגדר כמי שנפל בעת מילוי תפקידו".
הוא אף כינה את השירות הצבאי "מצווה גדולה וטהורה", והוסיף ש"גם אם ראש ממשלתנו טימא אותו, הוא נשאר טהור ביסודו. "השוכן איתם בתוך טומאתם". הצבא אינו המצאה של ראש הממשלה, שאנו שוקלים אם להצטרף אליה או לא. הוא מצווה קדושה של ריבונו של עולם שהכניסו בו קלקולם... אין אומרים: נקים צבא-גירוש-לישראל, כדי שנוכל לנשל יהודים, אלא ראש הממשלה המטורף והמרושע הוא שאמר: אשתמש בצבא הגנה לישראל כדי לגרש יהודים. הוא הבעיה ולא הצבא".
"נכון שיש מגרעות רבות וחמורות בצבאנו: שימושו לגירוש, החדרת בנות, אווירה זולה, יד שאינה תקיפה דיה, אבל יש להתאזר בסבלנות... כך מסביר הרב שלמה בן אדרת, הרשב"א, שאי אפשר לתקן את הכל בבת אחת: "...והעלמת עין מן העובר, לעיתים מצווה, הכל לפי צורך השעה" ו"יש להסיר את המכשלה מן הקלה אל החמורה, ואין נוטלין כל החבילה ביחד" (אם אי אפשר לתקן בבת-אחת, יש לתקן בהדרגה מן הקל אל החמור- ע.י.)".
הרב אבינר גם דחה אמירות המנכסות את הצבא לציבור הדתי לאומי: "לא הלכנו לצבא כדי לעשות רושם חיצוני שגם לציבור שלנו יש חלק ונחלה, ולא לרדוף כבוד. אלא בשביל עצם המצווה, בשביל כלל ישראל, בשביל כבוד השם. וגם עתה, אנו נמשיך".
הוא רמז שמי שבוחר בבחירה הקלה, כהגדרתו, של עזיבת הצבא מהסיבה שאינו טהור לגמרי, עונה להגדרה של יפה-נפש, שאינו רוצה להיות שותף במפעל שאינו טהור לגמרי, ומי שמרוויח מכך הוא הרשע, שיכול להשתולל באין מפריע. "בטווח הקצר אולי עדיף לדפוק על השולחן ולצאת", כתב הרב, "אבל בשביל הטווח הארוך, צריך מסירות-נפש להישאר. כן! צבא זה מסירות נפש. יש כל מיני סוגי מסירות-נפש. ועכשיו יש מסירות-נפש כזו".
בסיכום דבריו כתב הרב אבינר לשואל: "האמן לי, החייל מרגיש סמרטוט אחרי מילוי פקודה זו, שניתנה לו על-ידי רשעי ארץ. לא החייל או הקצין הוא הרשע, אלא ראש הממשלה וחברי כנסת, אשר הרימו אצבע כדי להרוס ערי ישראל וחיי משפחות. יש שמדברים על קרע בעם, אז דע לך שבתוך החייל פנימה יש עתה קרע נורא, אך הוא ממשיך לסחוב בעול למען עמו. אנחנו נמשיך ללכת לצבא, כמו קודם וביתר שאת. שום דבר לא השתנה, יהיה קשה יותר - זה הכל. אנו שמחים על עוצמתו של צה"ל, כואבים שהשתמשו בו לרעה, ונחזיר אותו לטובה ולברכה. נצטרף בגאווה לצבאנו, נלך בדרכם של אבותינו הקדושים אברהם ויעקב, משה ויהושע, דוד ויהודה המכבי, שהיו אנשי מלחמה. נשמח את עם ישראל ואת ריבונו של עולם".
