בכל פעם שרשימת הגמלאים התמודדה בבחירות לכנסת בראשותו של רפי איתן שהיה בעבר אחד מראשי המוסד, הוא דאג לשחרר מידע חדש בראיונות שהעניק לכלי התקשורת על מבצעים חסויים שבהם היה מעורב כדי לרומם את עצמו לקראת ההצבעה בקלפי. ערב הבחירות הקרובות, פנה איתן בדרישה פומבית לשחרר מכלאו את המרגל היהודי-אמריקני יונתן פולארד, המרצה עונש מאסר ממושך ביותר.

איתן סבור משום מה, שלציבור הישראלי יש זיכרון קצר. כאילו שכחנו שאיתן, שהיה המפעיל של פולארד, התנכר לו לאורך כל השנים ובהזדמנות מסוימת אף התבטא ברוב חוצפתו ש"חבל שפולארד נותר בחיים". לרוע מזלו של איתן, הסיוע המלאכותי לפולארד בניסיון לקושש קולות היה מיותר, מאחר שאיתן החליט ברגע האחרון שלא לעמוד בראש רשימת הגמלאים.

פשוט מאוד התברר שכל מאמציו של איתן להתחבר לאחת הרשימות האחרות לא הבשילו, אולי משום ש"הסחורה" שהציע לא נראתה אטרקטיבית במיוחד. מאז שאיתן פרש מהחיים הפוליטיים, פולארד חדל לעניין אותו, ולא במקרה.

אהוד אולמרט הצליח לתעתע במערכת הפוליטית כאשר ביקש להציב את עצמו כאלטרנטיבה יחידה לראש הממשלה בנימין נתניהו. רק אזרחים תמימים לא הבינו את התרגיל המסריח של אולמרט התחמן, שביקש לאותת לפרקליטות המדינה שלא לערער על שני זיכוייו המפוקפקים מסעיפי האישום הפליליים בפרשות טלנסקי וראשונטורס.

אולמרט ביקש ללחוץ במקביל על השופט שדן בימים אלה בפרשת הולילנד, שבה הוא מואשם בקבלת שוחד. אחרי שהתרגיל המסריח הכפול של אולמרט נכשל, הוא לא הפסיק לתחמן את כל מי שנקרה בדרכו. בדרך תקף אולמרט בפומבי בוושינגטון את נתניהו בגין החלטתו לבנות בשטחים הפנויים שבין מעלה אדומים לירושלים ושכח שהוא הכריז בשעתו שיש לזרז את הבנייה באזור זה.

הבשורה הטובה היא שאולמרט לא ישתתף בבחירות אלה ויימנע ממנו להשחית את יתרת החלקות הטובות בבחירות. הבשורה הרעה היא שאולמרט לא יניח לנו וימשיך לשגע את המערכת הפוליטית במדינה ולא יפסיק להטריד את מנוחתנו ולהזכיר לנו שהוא עדיין על הגלגל. יש רק בעיה אחת - אולמרט שכח לקיים את הבטחתו ולהודיע שהוא לא מתמודד, אולי משום שהיה טרוד בראשות הוועדה המסדרת של קדימה שהכשירה את תפילת האשכבה למפלגה.

עיניה של דליה איציק הקומבינאטורית כלו בשבועות האחרונים אחרי שנכחה לדעת שחלק ניכר מחברי סיעתה נושרים למפלגות אחרות וממוקמים במקומות ריאליים, ואילו היא תקועה בקדימה עם חברי הכנסת שאול מופז ורוני בר-און, שמעולם לא היו "כוס התה" שלה. למען האמת, ניסתה איציק להקדים אותם וחיזרה באחרונה אחר כל הפתחים הפוליטיים האפשריים, אך נדחתה בבוז גלוי על-ידי שלי יחימוביץ', יאיר לפיד וציפי לבני.

אף אחד מהם לא העלה על דעתו לצרף לרשימתו בוגדנית סדרתית ומושחתת מקצועית, שרק יכולה לגרום נזק ולהמשיך בתהליך זה. אל "תעודת היושר" שהיא קיבלה בשעתו מאלוף עוזי דיין, נשיא כנס שדרות, בגין יושרה המפוקפק, מתייחסים כאל בדיחה לא מוצלחת. חלום חייה של איציק להיות הנשיאה הראשונה של המדינה התפוגג סופית. למרבה הצער, עדיין אי-אפשר לברך על המוגמר ולומר: "ברוך שפטרנו מעונשה של זו". בסוף השבוע אמרה איציק שהיא נטלה רק פסק-זמן מהחיים הפוליטיים והבטיחה שעוד תחזור. תיק המעללים שלה נותר פתוח.

נמר לא מחליף חברבורותיו. גם אריה דרעי, בעל רעמה עטורת קלון, לא ישנה את עורו ויתחיל לצעוד באיחור רב בדרך הישר כיאה לאדם מאמין. קרוב לוודאי שבמוקדם או במאוחר יחזור דרעי לסורו כאשר יהיה בקרבת הכסף הציבורי בקופת שס והתרומות הגלויות והסמויות לשס.

בתקופה הקצרה שבה שוחה דרעי מחדש בביצה הפוליטית המצחינה, הוא הוכיח שהוא חוזר בהדרגה אל עצמו ואל מעלליו במהלך הניסיונות שלו להשתלט מחדש על המפלגה. דרעי-מגלגל-עיניים-לשמיים-יש-אלוהים, אבל אין לו מעצורים, ונראה שלמפלגה המתחדשת חדרה גם האלימות הפיסית ולא רק המילולית. הדוגמה האחרונה שאירעה השבוע הינה תקיפת אחד מבני משפחתו של שנוא-נפשו אלי ישי על-ידי אחד מחסידיו השוטים בכינוס של שס. דבר אחד מובטח - דרעי ימשיך להשחית את סביבתו הקרובה בממשלה, בכנסת ובכל תפקיד ציבורי שבו יכהן. ניתן לקבל אחריות לארבע שנים.

חבר הכנסת חיים כץ מצויד - בלי כנראה - במידה גדושה של חוצפה ועזות מצח, כאשר לא התבייש להכריז בראיון תקשורתי אחרי הפריימריז בליכוד, שהוא לא הכין כלל רשימת חיסול וגם לא אירגן את אלפי עובדי התעשיה האוירית שפקד לליכוד להצביע בשעות עבודתם עבור מועמדים שסומנו בפתקים. בעקבות הדילים המפוקפקים שכץ רקח, עלה בידיו - אולי לא בכוונה - לסלק מהרשימה שלושה שרים בעלי רקורד חיובי: בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן.

אבל המציאות העגומה טפחה הפעם על פניו של הדילר הכוחני בעל פני המלאך המעונה. הוא עצמו נדחק למקום ה-20 ברשימה המשותפת "הליכוד-ביתנו". כמה מהמומלצים שלו לא נבחרו, ואילו שנוא-נפשו, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, לא חוסל בסיכול הממוקד של כץ ונבחר במקום ריאלי.

צריך להזכיר מחדש מדוע חברי הכנסת כץ ושאמה-הכהן, החברים באותה מפלגה, צהובים זה לזה. כץ לא יכול לסלוח לשאמה-הכהן על שלא נענה ללחציו להתחשב בדיוני ועדת הכלכלה באינטרסים של חברו הקרוב, איל ההון קובי מימון, שהוא בעל אינטרסים בענף הנפט במדינה. כץ וחלק מראשי ארגון עובדי התעשיה האוירית מחזיקים במניות של אחת מחברותיו של מימון.

חלומו של כץ הוא לכהן בכנסת החדשה כשר התמ"ת, בתפקיד זה הוא מצפה להכיר אילי הון נוספים ולחברם לשלטון.

הצביעות של שלי יחימוביץ' החלה בכנסת, כאשר סיכלה במהלך תקופת כהונתה הצעות חוק להגנה על חושפי שחיתויות בארגוני עובדים בכלל ובהסתדרות בפרט. השבוע קיבלה עמדה זו חיזוק נוסף בעת הצגת המצע הכלכלי והחברתי של המפלגה, שבו לא הוזכרה כלל פעילותם הכוחנית של ועדי העובדים הגדולים במשק שמחזיקים את המדינה בגרונה. המושג "סוציאל-דמוקרטי" השגור בפיה של יחימוביץ' קיבל אצלה משמעות ייחודית בכל הנוגע לארגונים שתומכים בה.

זו הייתה אולי אחת הסיבות לכך שכאשר כיהנה יחימוביץ' בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, איפשרה לחברה הקרוב, חבר הכנסת חיים כץ, לכהן בעת ובעונה אחת כיו"ר ועדה פרלמנטארית ויו"ר ארגון עובדים גדול. זאת ועוד: זמן קצר לפני הפריימריז בעבודה עשתה יחימוביץ' מעשה שלא ייעשה, כאשר פעלה בגפה כשופטת יחידה בבית דין שדה והדיחה מרשימת המועמדים לכנסת את אלוף (במיל.) אורי שגיא על יסוד תלונה אנונימית מבלי שניתנה לו הזכות להגן על עצמו. פרשה חמורה זו עלולה לרדוף את יחימוביץ'. המבחן האמיתי של יחימוביץ' יהיה אם תצליח לקטוע את התהליך הקבוע של הדחת יושבי הראש של המפלגה כמה חודשים אחרי מערכת הבחירות.

הרכב רשימת המועמדים לכנסת של "ישראל ביתנו" שישובצו ברשימה המשותפת עם הליכוד הוכן, כביכול, על-ידי ועדה מסדרת, אבל בפועל הייתה זו הצגה של איש אחד - אביגדור ליברמן, שהוכיח פעם נוספת שגם לאדם חסר עקרונות מסוגו יש לפחות עיקרון של נקמה. ליברמן הוא גם ואולי במקרה חברו הטוב של נשיא רוסיה, הדיקטטור ולדימיר פוטין, ולשניהם יש תכונות שליליות דומות. לעג הגורל שליברמן הדיח מרשימת הנבחרים שר וחברת-כנסת שפעלו לטעמו בניגוד לכללי המינהל התקין, כאשר הוא עצמו חשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות.

רק בגלל חולשתו ורפיסותו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין עשוי ליברמן להיחלץ מישיבה ממושכת מאחורי סורג ובריח, והוא יעמוד לדין על עבירה פלילית אחת, שספק אם יקבל בגינה קלון. היועץ המשפטי לממשלה יפרסם את החלטתו באורח רשמי בשבוע הבא. ליברמן לא נראה מודאג במיוחד. כתב האישום שיוגש נגדו בעבירה לא ימנע את התמודדותו ברשימת הליכוד-ביתנו, וייתכן מאוד שיביא לו אפילו מצבור של קולות בקרב יוצאי ברית המועצות שיתייחסו בקלפי אל ליברמן הקוזק הגוזל כאל אדם נרדף רחמנא לצלן.

יאיר לפיד נכנס לחיים הפוליטיים כאשר הוא גורר אחריו שורה של עבירות אתיות בתחום עיסוקו הקודם בתקשורת. העבירה האתית החמורה ביותר לטעמי, הייתה המשדרים המוטים והמגמתיים נגד הממשלה שהוא ערך ושידר. לפיד הוסיף חטא על פשע כאשר החל בפעילות פוליטית סמויה כשהיה עדיין איש תקשורת. חשוב לציין עובדה זו נוכח התנהלותו של לפיד אחרי שהחל לטבול ב"מקווה". הוא מחזיק בידו שרץ המכונה "כסף". "איפה הכסף?" - זו סיסמת הבחירות הראשונה שקבע יאיר לפיד למפלגתו "יש עתיד", כנראה שאת השאלה הזו צריך להפנות אל לפיד עצמו.

כבר מתחילת דרכו הפוליטית הייתה סברה שכמה אילי הון שמקפידים על אנונימיות מוחלטת עומדים מאחורי מפלגתו של לפיד, והוא משמש בידיהם כמריונטה למימוש אינטרסים שונים. חיזוק עקיף לכך ניתן באחרונה, כאשר נודע שעשרות אנשי עסקים ואילי הון ששמם נשמר בסוד כמוס חתמו ללפיד על ערבויות כספיות לקראת הבחירות. לפיד מסר באופן פורמאלי את השמות החסויים למבקר המדינה אך מונע מציבור הבוחרים לדעת באלו ערבים מדובר ואולי יש לו סיבות לא טובות לכך.

נאמנות אישית למנהיגים שטרחו ועמלו כדי שיהיה על המפה הפוליטית ולא יידחק שוליים לא הייתה מעולם למאיר שטרית האופורטוניסט. כך נהג כאשר התחנן בעבר הרחוק בפני שר החוץ לשעבר דוד לוי, כדי שיכניס אותו לרשימת השביעיות של הליכוד ואחר-כך ערק.

כך התנהל שטרית כלפי בנימין נתניהו שמינה אותו לצידו כשר במשרד האוצר אחרי שראש הממשלה אריאל שרון התעלם ממנו ואחר בעט בנתניהו. כך הוא פעל בימים האחרונים כלפי מנהיג קדימה שאול מופז כאשר נטש אותו לטובת ציפי לבני תמורת כיסא בכנסת הבאה. שטרית הוכיח ללא ספק שהוא לוליין פוליטי מיומן.

למעשה, התואר של חבר-כנסת לא מעניין את שטרית, אלא החיבורים שהוא עשה בשנות פעילותו הציבורית בין ההון לשלטון. אולי לא במקרה דורג שטרית באחרונה כאחד האישים הפוליטיים עתירי הממון במדינה. כאשר התברר לו שמופז תקוע עם שרידי חברי הכנסת של קדימה מול שוקת פוליטית שבורה, החליט שטרית לחבור מחדש אל עטיני השלטון.

אין ספק ששמחון היה האיש הפוליטי היחיד ששר הביטחון אהוד ברק גילה לו את כוונתו לנטוש את החיים הפוליטיים. מהלך זה גרם לכך שספינת מפלגת העצמאות שעמדה לטבוע וניצלה בזכות מבצע "עמוד ענן" עלתה מחדש על שרטון ושמחון, שמשמש עתה כקברניטה, מתקשה לחלצה. שמחון דחף את ברק בעתו לפלג את מפלגת העבודה ולהקים את מפלגת העצמאות, שהצטרפה לקואליציה וקיבלה כמה תיקים, והוא מנסה עתה לתמרן בכמה כיוונים.

שמחון הוא אחד האישים הפוליטיים הערמומיים במדינה ומוקדם עדיין להספידו. בימים האחרונים הוא ניסה לכפות את העצמאות על מפלגת העבודה בנימוק שהיא מייצגת את ההתיישבות העובדת, אך המהלך לא צלח. אין ספק שקשריו הטובים עם יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', שהוא משמש כחונך הפוליטי שלה, יביאו לו אולי תפקיד של שר בממשלה הבאה, מבלי שיהיה חבר-כנסת. יש כאלה שטוענים שגם ברק עשוי לחזור בדרך דומה באמצעות דיל סודי עם נתניהו.

בפרפראזה ניתן לומר: "פוליטיקאים ותיקים אינם נעלמים מהכנסת אלא חוזרים כל פעם מחדש אבל במפלגה אחרת".