צפיתי בתשדירי "ארץ חדשה". אתמול (1.1.13) עמדו בפתח ביתו של מו"ל
ידיעות אחרונות, נוני מוזס, חמושים במצלמה. ביקשו לשאול אותו שאלות. הוא נמלט מהמקום, לא לפני שהזעיק את אוהביו ויועציו לטכס עימם עצה כיצד להימלט מהצרה שנחתה עליו.
עד לפני זמן לא רב הייתה האפשרות לצאת נגד נוני מוזס או נגד ידיעות אחרונות בגדר מדע בדיוני. כבר כתבתי בעבר שהסוד השמור ביותר בישראל אינו הכור הגרעיני אלא נוני. האיש המושך בחוטים של כולנו - שמשפיע על הפוליטיקה, על התרבות, על הכלכלה ועל התקשורת בישראל - אינו מוכר. איננו יודעים מה דעתו בנושאים רבים, במה הוא מתעניין, מהי השקפת עולמו, אפילו לא כיצד הוא מדבר, מה רמת השפה שלו, כלום!
לפני כחצי שנה פנה אלי בכיר מאוד באחת ממערכות החדשות, אדם ותיק שמכיר את "ידיעות" היטב. אמר שמוזס הוא האדם שפוחדים ממנו יותר מכולם בתקשורת הישראלית ומחוצה לה. איש אינו רוצה להתעסק איתו או עם עיתונו. הוא תהה אז בפניי מדוע איש אינו מעמיד מצלמה מול פניו של מוזס שחושפת אותו לציבור. "אפילו אם מוזס יבחר לברוח מהמצלמה", אמר, "גם זה יהיה אמירה וסיפוק מידע לצופים".
תמנון רב-זרועות שימו לב כיצד מוזס מחזיק גם בגורמים בחברות החדשות של ערוץ 2 ו-10. הפרשן הבכיר של ערוץ 2,
אמנון אברמוביץ', כותב אצלו דרך קבע; הפרשן הבכיר של ערוץ 10,
עמנואל רוזן, כותב אצלו דרך קבע. סביר להניח שנוני משלם להם תמורת הכתיבה. זה משתלם לשניהם וכמובן משתלם לו. לא תשמעו את אברמוביץ' או את רוזן מבקרים את "ידיעות" או יוצאים נגד נושאים שהם בבת-עינו של העיתון.
סיסמתו של "ידיעות" הייתה "העיתון של המדינה", אבל כולנו יודעים שהמדינה הייתה של העיתון. וגם המשטרה. וגם שאר התקשורת האמיצה שששה על כל בדל התקפה על נתניהו אבל לא העזה לצייץ מול נוני מוזס או מול קונגלומרט התקשורת שלו.
בחסות המטרייה האלימה של "ידיעות" הובלו אזרחי ישראל בכיוונים שהיו מנוגדים לדעת רוב הציבור. כך סומנו ה"רעים" - המתנחלים, הדתיים, הימין, הליכוד וכמובן נתניהו. הדמוניזציה שנעשתה להם השפיעה על הציבור לקבל מעשי נבלה שנעשו להם. יתרה מזו, כל ביקורת בונה הושתקה, גם אם הייתה חשובה לעתיד כולנו. גם כעת, אחרי 20 שנה של דם ואש וטרור מתמשך, מוסיף "ידיעות" לקדם ולפמפם ולשטוף את השיח הציבורי עם אותם רעיונות מסוכנים שהובילו את ישראל אל עברי פי פחת; כשכל בר-דעת מבין את התהום שאליה הובלנו בעשורים האחרונים, "ידיעות" מפטיר כדאשתקד. מבחינתו הרעים נותרו אותם רעים: רובנו.
משפיעים על המציאות אמש צוטט עיסאם אל-עריאן, מיועציו של נשיא מצרים
מוחמד מורסי,
באומרו כי "מי שקורא את העתיד, רואה שלמדינת ישראל לא נותרו יותר מעשר שנות חיים". עפר לפיו. אבל מה רוצים ממנו? פיתחו ידיעות אחרונות או הארץ מדי יום, וקיראו דברים דומים. כמו לא עברו פה ארבע שנים טובות יחסית לאזור ולעולם, מבחינתם, אם נתניהו ימשיך בכהונתו, יהיה עוד יותר רע וקץ המדינה מובטח.
חמאס? פת"ח? נסראללה? אירן? הצחקתם את נוני. מה שחשוב עכשיו זה להילחם בנתניהו. לשם כך הוא מוכן גם לחבק את אויביו - ציבור החלוצים ביהודה ושומרון - אלה שבמשך שנים ספגו בעיתונו את הגרועות שבכתבות, שהוצגו כסכנה הגדולה ביותר לעתיד ישראל, שדמותם הושחרה ועוותה וסולפה פעם אחר פעם בידי בכירי "ידיעות" וגם זוטריו. כעת הוא מחבק את הבית היהודי בתקווה שיפגעו בסיכויי הליכוד לייצר גרעין מפלגתי גדול בדרך להקמת הממשלה הבאה. החיבוק הזה הוא, כמובן, על תנאי. יום אחרי הבחירות ישובו ב"ידיעות" לבזות את ציבור החלוצים ולהציג את בנט ואת חבורתו כ"קיצונים", "הזויים", "סכנה לדמוקרטיה" ושאר כינויים מטעם מיניסטריון האמת שבחמ"ל של נוני. ממש כפי שמציגים שם את הליכוד היום. זוכרים את הכותרות האדומות אחרי הבחירות המוקדמות בליכוד?
"ידיעות" ולווייניו אינם עוסקים בדיווח על המציאות. זה מעולם לא עמד במוקד העבודה העיתונאית שלהם, לטעמי גם לא של
נחום ברנע. הגרעין העמוק של התקשורת הישראלית ובראשה "ידיעות" נמצא ברצון להשפיע על המציאות, לקדם את רעיונותיו של חוג חברתי ואידיאולוגי מצומצם ביותר. בקיצור, לשלוט על התודעה הציבורית. החומה הזאת הולכת ונסדקת. אמש נבע בה סדק נוסף, בדרך לדמוקרטיזציה של התקשורת הישראלית.
