תבחרו ביבי. תבחרו לפיד. תבחרו יחימוביץ'.
תבחרו בעוד מלחמה. עוד שחיתות. עוד בועה כלכלית.
תבחרו באוויר מזוהם, מפלצות בטון וקשרי הון ושלטון.
תבחרו מפלגה עם מצע נהדר שלא תקיים אף הבטחה.
תבחרו משכורת רעב, תשלומי משכנתה ופקקי תנועה.
תבחרו לחכות כל השבוע ליום חמישי כדי להרגיש שאתם חיים.
תבחרו שוק עבודה עם מודעות דרושים שנראות כמו מודעות אבל.
תבחרו לעשות שופינג בקניון עם הילדים שלכם, שיום אחד יעבדו באותן חנויות בשביל 10 שקלים לשעה, בלי תנאים או ביטוח, בלי עתיד.
תבחרו ראש ממשלה שיחליט בשבילכם איך לחיות עד לבחירות הבאות.
תבחרו להרים ידיים.
חשוב להצביע, אבל... פעם בכמה שנים מרשים לנו לבחור מנהיג חדש מתוך מבחר פרצופים דל ומאכזב שלא משתנה כמעט לעולם. בשאר הזמן אנחנו בדרך כלל אדישים ומשועממים מפוליטיקה. שלשול פתק בקלפי לא רק שלא ממש משפיע, הוא מדכא את הדחף לנקוט בפעולה ישירה לשינוי חברתי שאינה מבוססת על היררכיה.
אמנם חשוב להצביע, ואמנם לכנסת יש משקל במנגנוני הכוח החברתיים, אבל השינוי האמיתי לא יבוא משם. השינוי האמיתי יכול לבוא רק מלמטה. לא מהקואליציות שנבנות בכנסת אלא מאלו שנוצרות ברחוב, בשכונה ואל מול חומת המפעל או גדר הגבול. לא מתשדירי הבחירות הנרקחים במשרדי יחסי ציבור אלא מהפלייר שכותבת נערה בת 14 ומשכפלת בסתר במכונת הצילום במזכירות בית הספר. לא מספר החוקים, שתמיד יהיה מוטה נגד החלשים, אלא מאותם נשים ואנשים שמתריסים על כללי המשחק, ששוברים את חוקי המדינה ושתובעים את מה שהכנסת לעולם לא תיתן.
לסיכום - קצת חשבון: מתוך כ-12 מיליון בני אדם החיים בין הירדן לים, למעלה מ-50% אינם בעלי
זכות הצבעה בבחירות לכנסת מכיוון שהם ילדים,
עובדים זרים, או פלשתינים בגדה ובעזה.
30% מבעלי זכות ההצבעה אינם טורחים ללכת לקלפי, ומתוך אלו שכן יצביעו בבחירות, רק כרבע (כ-7% מכלל האוכלוסיה) יצביעו עבור ראש הממשלה הבא, אשר ישלוט ב-100% מהאוכלוסיה עד לבחירות הבאות.
רק בארץ הפלאות של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אפשר לקרוא למצב כזה "שלטון הרוב".
