זהו יום הבוחר

דומה שמאז שירו של צביקה פיק המתחיל בשורה "מת אב ומת אלול" לא היה שיר כה ישראלי, כה יפה וכה חודר ללב כמו השיר "זהו יום הבוחר" של להקת "זקני צפת". כה מתאים לשידורים הרבים שלו בימים שלפני הבחירות, כאילו הומצא עבורם ועבורנו.

כי המסר שלו הוא איזכור העובדה, שביום שלישי הקרוב שומה על כל אזרח בישראל להטריח עצמו לקלפי השכונתי, ולשים את הפתק שלו בתיבה. כי רק כך ייתן ביטוי מעשי לרצונו כיצד המדינה צריכה להתנהל. האם הוא רוצה ביציבות שלטונית, או בפיצולה לעשרות מפלגות זעירות והזויות, שכל רצונן להיטיב עם העומדים בראשן, ומכאן - הדרך פתוחה לסחיטה מצידן ולאנרכיה?

מה צריך כל אזרח לזכור

הכי חשוב לאזרח ההולך לקלפי לזכור, שבחוקה בבלגיה, המדינה הראשונה שחוקקה חוקת יסוד במאה התשע עשרה, היה החוק הראשון: לכל אזרח הזכות לבחור לפרלמנט. והחוק השני אמר: "על כל אדם חובה לבחור”.

התירוץ של התלבטות - אינו סיבה להשתמטות. על אדם לדעת לגבש לעצמו דעה, ולחדול להיות חסר דעה. כל אדם ניחן בשכל ישר, ואין עליו להיות תלוי בסיסמאות של כל בר בי רב. האדם צריך לחשוב מה ייטיב עם המדינה בה הוא חי, מה יבטיח את המשך קיומה. לעומת הכרזות של יפי נפש הדוגלים בהטבת מצב שונאינו. וכבר ראינו מה קרה כשהם מימשו את רעיונותיהם האשלייתיים, שאם נפנה שטחי אדמה מיושבים יהודים - השקט ישרור כאן.

ניוון מוסרי עמוק בישראל

אבל כל זה בטל בשישים, לעומת עניין המוסר. אנו מצויים כבר שנים בתהליך של ניוון מוסרי עמוק, הפושה בכל חלקה טובה. אנשים שעמדו לדין כעבריינים, סולקו ממשרותיהם הנעלות, ישבו בבית סוהר, או סתם יצאו בזול ללא מאסר מההאשמות, השד יודע איך, אנשים אלה לא מתביישים לחזור לזירה הפוליטית עם הכרזה בגלוי של רצונם לחזור למוסרות השלטון.

מה זה? האם השתגענו? האם ראויים אנו שפושעים ישלטו בנו? הזהו המוסר הגבוה בעטיו נבחרנו על-ידי בורא עולם להיות העם הנבחר? והאם שכחנו שיחד עם הבחירה הזו הוטל עלינו לעולם להיות עם מבודד בקרב כל העמים, משום ייחודנו? ואם כן, אז מדוע כה חשוב לנו מה יגידו עלינו בגויים?

האם יש שמץ של סיכוי בעתיד, ולא משנה כיצד ננהג, האם יש סיכוי שנהפוך למקובלים על עמי העולם? הרי בעיני הנוצרים תמיד נישאר האשמים בצליבת ישו. ובעיני המוסלמים עוד יותר גרוע - הרי נביאם מוחמד עשה כל שביכולתו להשמיד את היהודים בחצי האי ערב, כי לא שעו לדרישתו להתאסלם!!! הוא גם גרס וכך עשה, שהסכמים נחתמים כדי שיפרו אותם!!! ובל נשכח, מעל כל זה - שאנו, כידידי אמריקה, הסמל לנאורות בעולם המערב, נחשבים למטרה מספר אחת לחיסול טוטאלי. מכאן המסקנה, שבבואנו להחליט בין קיומנו או למצוא חן בעיני הגויים - עלינו לחשוב היטב מה עדיף.

צריך שניים להסכם שלום

כך שכל הרעיונות על "שלום" שיגיע רק אם אנחנו נסכים לשבת לשולחן השלום - כאילו שאנו מתנגדים והם השואפים לכך, כי הרי הם מכירים בזכותנו לחיות כאן כמדינה יהודית, הלא כן? כל הרעיונות הללו הם חלומות באספמיה. שום דיונים דמיוניים בין הצדדים, שבדורנו ודאי לא יקרמו עור וגידים. לא יביאו בכנפיהם שלום כלשהו. כי אין שלום רק מצד אחד. לשלום זקוקים - כמו בנישואים - לשני צדדים המעוניינים בו.

ונשאלת השאלה: לאן נעלמה להקת "זקני צפת" והסולן הנהדר שלה, ומדוע אנו לא יכולים להמשיך ליהנות ממוזיקה כה משובחת, ולעומת זאת - אנו נידונו לשמיעה של "שירים" ללא פיוט, וללא מוזיקה שיש בה איזה טעם? האם זו השלכה לכל מה שקורה כאן?