בפרשת משפטים, מדובר על אחריותו של מי שכורה בור הגורם נזק, והרמב"ם מרחיב נושא זה בהלכות נזקי ממון, ספר נזיקין מסדרת "היד החזקה" :
"הבור - מאבות נזיקין הוא, ותולדותיו כמוהו מועדין מתחילתן. וכל המניח תקלה - הרי זו תולדת הבור, ואם הוזק בה אדם או בהמה משלם זה שהניח התקלה נזק שלם, בין הפקיר התקלה בין לא הפקירה".
משמעות הדברים היא שכפי שכורה הבור יוצר מכשול ולכן הוא אחראי בנזיקין כלפי כל מי שנפגע מהבור, כך גם לגבי מי שיוצר תקלה אחרת, ובהמשך מובאות דוגמאות. אחת הדוגמאות היא אדם שהניח כד ברשות הרבים, ואדם אחר הולך לתומו, נתקל בכד ושובר אותו, הרי במקרה זה השובר את הכד פטור, "לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרך כשהם מהלכין".
בהמשך מתאר הרמב"ם שני קדרים ההולכים זה אחר זה, הראשון נתקל ונופל, ובעקבותיו נתקל בו השני ונופל, הרי אם הראשון לא יכל לקום ולעמוד מפאת הנפילה - אינו חייב בנזקי השני, אך אם יכל לקום ולא קם, ובכך יצר מכשול בו נתקל השני ונפל - הרי הראשון יהיה חייב בנזקו של השני. וכך גם הלאה, לגבי שורה של קדרים (ו/או זגגים וכיוצא בזה), שאחד נופל ובעקבותיו נופל השני וגם השלישי: אם הראשון יכל לקום ולא קם - וגם השני יכל לקום ולא קם - הרי הראשון חייב לשני והשני חייב לשלישי.
הרמב"ם מבדיל בין מכשול שיש בו כדי להמית, לבין מכשול שיש בו רק כדי לגרום לנזק, ואמת המידה היא - בור שעומקו עשרה טפחים [כ- 90 ס"מ - ראה דברי השופט צבי טל בת"א 469/88 זעפרני ואחרים נגד רמ"ט בע"מ], זהו בור העלול להמית, לעומת בור שמידתו פחותה מעשרה טפחים - בור זה עלול רק להזיק. ומהו שיעורה של המידה הפחותה?
התשובה ניתנת להלן, ביחס לתל, המהווה מכשול:
"עשה תל גבוה ברשות הרבים ונחבטה בו הבהמה ומתה, אם היה גבוה עשרה טפחים - חייב לשלם. ואם היה פחות מעשרה - פטור על מיתת הבהמה, אבל אם הוזקה בלבד - חייב לשלם נזק שלם, ואפילו בתל גבוה כלשהו, או בחפירה כלשהי, שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע, ואין המיתה בכל שהוא מצויה".
טעם הדברים ברור: אם הבור עמוק, הרי בהמה שנופלת לתוכו - צפוי שתמות ולכן בעל הבור חייב לשלם הנזק גם במקרה של מות הבהמה הנופלת לתוך הבור. לא כן אם הבור [או התל] במידה פחותה, כי אז מיתתה של הבהמה הוא אירוע חריג ולא צריך לצפותו, וממילא לא צריך לפצות בגללו. אך גם לגבי בור שעומקו פחות מעשרה טפחים, כמו גם לגבי תל [שיכול להיות כמדרגה בודדה] שגובהה פחות מעשרה טפחים - ובכל מידה שהיא, ידוע שהם מהווים מכשול, ולפיכך מי שיצר את הבור או את התל, ישלם לפי הנזק שנגרם.
ואסיים פרק זה בדברי כב' השופט המחוזי (חיפה) י' מרגלית בע"א 90/ 25-38 א' אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח בע"מ :
"אדם ההולך במשטח מישורי, קשה לו להבחין במדרגה בודדת, ועלול לכן להיכשל בה".
_________
מתוך הספר "דבר תורה על-פי הרמב"ם" מאת ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא בהוצאת "קרטוב".
המחבר הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.
