"הספינה עוגנת לבטח, המסע הושלם"

ידענו שהוא על ערש דווי. כדי שלא לומר בדיעבד איך החמצנו, החלטנו כאן במערכת 'יומן' להעניק לרון נחמן את 'פרס ישראל האלטרנטיבי'. מדי שנה אנו מוקירים את הראויים ביותר לטעמנו. נחמן, בזכות ולא בחסד, נבחר על ידינו ביום העצמאות האחרון לקבל את הפרס על מפעל חיים. כי במקרה שלו, לא ניתן היה להפריד בין המפעל לבין החיים.

"כשהיה חבר כנסת והחוק החדש אילץ אותו לבחור אריאל לבין כהונה בכנסת, הוא בחר באריאל. היו לו כאבי בטן. הוא רצה קריירה פוליטית וחשב שהחוק לא הוגן ולא צודק. אבל בבחירה, או או, הוא בחר באריאל", מספר יגאל כהן-אורגד, נגיד האוניברסיטה באריאל, שהלך עם נחמן יד ביד במשך שלושה עשורים.

לפני כל דבר אחר, רון נחמן היה סיפור של כוח רצון ושל יכולת לתרגם את הרצון לעשייה. לא תמיד כלואות שתי התכונות האלה אצל אדם אחד. נחמן זכה בהן ומיצה אותן עד תום. איתן הפך את אריאל ממאחז אוהלים לעיר ואם בישראל. על המסירות המוחלטת שלו לעיר ולבניינה סיפרו השבוע רבים. לא מוגזם לומר שכוח הרצון שלו שינה באופן בלתי הפיך את מפת ארץ ישראל. נחמן, צאצא למייסדי נס ציונה, הותיר חותם משמעותי לא פחות בסיפור חזרת עם ישראל לארצו.

מעבר לבניין העיר עצמה, היו לנחמן צדדים אחרים, פחות מוכרים, שהפכו אותו לראש עיר ולאיש התיישבות ייחודי שיש מה ללמוד ממנו. נחמן מעולם לא הצטמצם לעניין יישוב הארץ בלבד. כבר בראשית הדרך, יד ביד עם שותפיו, ראה את אריאל קודם כול כעיר נורמלית שתספק לתושביה את כל השירותים המתחייבים. הרוח המתנחלית עמדה ברקע אבל לא באה על חשבון תכנון חיי עיר שגרתיים.

מתוך אותה גישה, ייעד את אריאל להיות עיר אוניברסיטאית. כמו העיר עצמה, גם הפרויקט הזה נמשך שלושה עשורים והיה כרוך במאבקים אינסופיים. לנחמן, איש החזון והגשמתו, היה אורך נשימה מספיק כדי ללוות את מה שהתחיל כשלוחה קטנה של אוניברסיטת בר-אילן עד שהפך לאוניברסיטה כדת וכדין. נחמן בנה את בירת השומרון, אבל נפשית לא חצה את הקו הירוק. הוא מעולם לא התנצל או התפתל על היותו מתנחל. בניית העיר הייתה בשבילו המשך העשייה הציונית הקלאסית, כי אריאל באמת הייתה בשבילו חלק בלתי נפרד מישראל.

דוגמה קטנה אך חדה כדי להמחיש זאת, הייתה מאבקו להכנסת אריאל למפת מזג האוויר בסיום מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה. באקט הקטן הזה הכניס את עירו - אף שעוד הייתה יישוב בינוני - ללב הקונצנזוס, והראה שהוא חי בלב לִבה של ההוויה הישראלית. בשלב מאוחר יותר, כחלק מאותה הבנה שהחיים הם לא רק עוד דונם ועוד עז, צירף את אריאל לפרויקט 'עיר חכמה'. כך היה הראשון לאפשר תקשורת מקוונת בין מוסדות החינוך לתלמידים. ההבנה הזו היא שעמדה בבסיס החלטתו להקים את היכל התרבות שהקים בעיר, את הקניון שעל הקמתו עמל בשנים האחרונות ולשפע תוכניות אחרות שעיריית אריאל מריצה.

לכל אורך הדרך הבין שהמפתח למניעת מדינה פלשתינית ולהותרת שטחי יו"ש בידי ישראל הוא המשך החיבור עם כלל הציבור. בכך הלך נחמן בדרך שונה מזו של רוב עמיתיו ביו"ש. הוא האמין ביישוביים עירוניים גדולים, מתוך הנחה שההתנחלויות האידיאולוגיות הקטנות אומנם חשובות, אך אין בהן די. בעיניים כלות ראה כיצד רבים מהיישובים ביו"ש מערימים מכשולים על המתדפקים בשעריהם. הוא חשב שההסתגרות הזו תהיה בכייה לדורות. באיחור רב הבינו רבים עד כמה צדק. לו היו ביו"ש עוד שניים או שלושה כמוהו אין ספק שהמפעל כולו היה היום במקום אחר.

נחמן פעל בדיוק להפך. ל'גרעין תל אביב' האיכותי של מייסדי העיר צירף את כל מי שהיה מוכן לבוא. רק שיבוא. הוא הסתער על העלייה מברית המועצות כמוצא שלל רב. גם אוכלוסיות חלשות הביא לאריאל, על אפם וחמתם של חלק מחבריו. "זו רק דוגמה אחת שבה רון קיבל החלטה למען העיר אריאל, הגם שהייתה שנויה במחלוקת על-ידי חבריו. זו אפיין אותו", אומר כהן אורגד. גם כריתת הברית עם הזרם האוונגיליסטי בארה"ב, הייתה מהלך שנוי במחלוקת. "רון ראה בכך ראש גשר לדעת הקהל בארה"ב", מספר כהן אורגד.

כבר בשלבים הראשונים גם חשב על מודלים לחיים משותפים בין היהודים לערבים בשומרון. "אריאל מהווה כבר עתה מודל לאינטגרציה חברתית ותרבותית במדינה, וגם מודל לדו קיום בשלום עם השכנים הערבים", אמר בראיון עיתונאי ב-85'. בתפיסתו, דווקא עיר כמו אריאל קידמה את השלום.

בערב יום העצמאות, כשהרמתי אליו טלפון לעדכן אותו על הבחירה, סיפר לי בקצרה ממיטת חוליו על ציוני דרך עיקריים בדרכו. "אני מודה על הכבוד שנתתם לי. מאז 1972 אני מגויס לגרעין אריאל והדרך שעברנו מאז עד היום היא אכן מפעל חיים. בשנת 1978 כתבתי לראש הממשלה בגין חזון ליישוב יהודה ושומרון בחמש ערים גדולות ויישובים קהילתיים סביבן. חלק מהחזון הזה מומש אבל עדיין צריך להמשיך ולהיאבק, כדי למנוע מדינה פלשתינית", אמר. עם זאת, לא הסתיר את נקודות המחלוקת שהיו לו עם אחרים בהתיישבות. בשלבים שונים היה מוכן לפשרות מדיניות. הוא הגיע לעמדות האלה מתוך אמונה שעדיף להציל את מה שניתן מאשר לאבד את הכול. גם הגישה הנון-קונפורמיסטית הזו הרחיקה מעליו את המילייה המתנחלי.

מעבר לכל אלה, נחמן היה מנהל בחסד. איש שראשו בשמים אבל רגליו באדמה. הוא ידע לקרוא מפה, פיזית או מדינית, אבל גם לגייס מיליונים לעירו. הייתה לו היכולת להבין מה יתרום כביש מהיר לעירו, ולדרוש את סלילתו. באותה מידה עמד על בניית מרכזי ספורט או על הקמת מערכת חינוך משובחת. תעודות הוקרה על אופן הניהול של העירייה היו אצלו דבר שבשגרה. לא במקרה נבחר שוב ושוב לנהל את אריאל, ולא שלא היו לו בני פלוגתא.

כשנשאל בחודשי מחלתו כיצד העיר מתפקדת בלעדיו, השיב שהצוות שבנה במשך השנים יודע כיצד לנהל את העיר. "וחוץ מזה, ראש עיר עובד עם הראש, לא עם טורייה". את הראש המשיך להפעיל גם ממיטת חוליו. בעודו מטופל, שמע על אשרור המרכז האקדמי כאוניברסיטה. "עוגנת הספינה לבטח. המסע הושלם".