אחד הכללים הבסיסיים במימון פעילות של כל חברה או גוף, הוא להפריד בין יעדי גיוס הכספים: לחברה יש הכנסות שוטפות כדי לממן את הפעילות השוטפת, ויש לה הכנסות מיוחדות - הלוואות לזמן ארוך, אגרות חוב וכדומה - המממנות השקעות. זוהי ההפרדה בין "תקציב שוטף" ל"תקציב פיתוח".
לדוגמא, הרשויות המקומיות גובות ארנונות, אגרות וקנסות כדי לממן את הפעילות השוטפת שלהן. אם הן מבקשות להשקיע בפיתוח, עליהן לגייס כספים באגרות חוב , בהלוואות בנקאיות לטווח ארוך או ידי מכירת נכסים. הפיתוח יוצר הכנסות, שמהן פורעים את האג"ח. אסור לערבב בין שני התחומים. אם העירייה תנפיק אגרות חוב ל-5 שנים, ותשתמש בכסף כדי לשלם משכורות , מהיכן יהיה לה כסף לפרוע את הקרן והרבית של האג"ח?!
חברת החשמל נהגה בשנה האחרונה בניגוד מוחלט לכלל בסיסי זה. היא גייסה אשתקד 12 מיליארד שקל, בהנפקת אגרות חוב, חלק גדול מזה לטווח של 3 עד 5 שנים. היא השתמשה בכסף כדי לממן צריכה שוטפת, בעיקר רכישת סולר להפעלת תחנות הכוח. השנה תגייס עוד 9 מיליארד שקל למטרה זו. מהיכן תפרע את האג"ח והרבית עליהן?
שאלתי היום (12.2.13) את יו"ר ועדת הביקורת של החברה, עו"ד
יצחק לקס, איך קורה דבר כזה.
הוא השיב: "נכון, זה בניגוד לכללים המקובלים. אבל לא הייתה לנו ברירה. הדלק התייקר מאוד, כי הגז המצרי הזול הפסיק להגיע. היינו זקוקים לעוד מיליארדי שקלים כדי לקנות את הסולר היקר".
ההיגיון הכלכלי אמר, שהפתרון הוא אחר לגמרי: אם הוצאות היצור של החשמל התייקרו, יש להעלות את מחיר החשמל. ואכן, לפי תחשיבי החברה, היה צורך לייקר את החשמל ב-46%. אז מדוע הוא לא התייקר?
לקס: "היו"ר שלנו, יפתח רון-טל, דרש מהממשלה, שהיא בעלת החברה, לאשר העלאת התעריפים ב-46%. אבל זה היה בשיא תנועת המחאה, ולא היה מצב שהממשלה תאשר לנו את ההתייקרות. במקום זאת, אישרה לנו רשות החשמל, שהיא הגורם הקובע, העלאה הדרגתית במשך שלש שנים".
האם הצרכנים הרוויחו מהתרגיל הזה? לא בטוח. החשמל התייקר, אם כי לא ב-46%. חברת החשמל מגייסת, אשתקד והשנה, 21 מיליארד שקל, באגרות חוב לכמה שנים, כדי לממן את הדלק היקר. את ההלוואה הזו צריך לפרוע, וכמובן גם את הרבית עליה, מאות מיליוני שקלים, אם לא יותר. מהיכן יפרעו את ההלוואה והרבית? כמובן, ממחיר החשמל. חסכנו אולי כסף לטווח הקצר, אבל בעתיד נשלם את ההפרש, כי בחיים הכלכליים, כספים אינם נעלמים. הם רק יכולים לעבור משנה אחת לשנייה.
נקודה נוספת: הגופים המוסדיים והאחרים סירבו, ברגע מסוים, לקנות את האג"ח של חברת החשמל, וזו נאלצה לבקש מהאוצר ערבות מדינה. האוצר הסדיר ערבות מדינה על 11 מיליארד שקל, וזה עזר להפחית מאוד את הרבית. אבל אין ארוחות חינם. משקיעים בארץ ובחו"ל רשמו לפניהם, שחברת החשמל אינה יכולה להחזיק מעמד באופן עצמאי, והיא נזקקת לעזרת המדינה. הדבר עלול לפגוע בשם הטוב שלה בשוקי ההון.
