התפיסה המדעית השולטת בכל הדורות האנושיים קובעת שהעולם הוא סופי. היקום ללא ספק גדול עד מאוד - כמעט אין סופי, אבל לא לא אל תטעו: הוא גדול מאוד אך סופי, היינו בעל ערכים מוגבלים ומוגדרים. ההערכה הרווחת היום היא שישנן מאות מיליארדי גלקסיות ביקום, ובהתחשב בגודל כל גלקסיה וגלקסיה מדובר לכל הדעות בהערכה דמיונית בלתי נתפסת וכמעט אין סופית. אבל שוב, אל תטעו: המדובר במאות מיליארדים של גלקסיות - לא באלפי ולא במליוני מיליארדים; המדובר במספר מוגדר ומוגבל של גלקסיות וזהו למעשה היקום.
היום בבוקר התבשרנו על לידת תאוריה חלופית ליצירת היקום. קבוצת מדענים מאוסטרליה הציגה
גרסה חלופית למפץ הגדול: "היקום לא נוצר מהתפרצות אנרגיה אדירה אלא מנוזל שקפא והפך לגבישים". ומבלי להיכנס לעובי הקורה - גם התאוריה הזו מצביעה בעצם על יקום בעל ערך סופי, כי היא מתיימרת להתחקות אחר תהליך היווצרותו.
וכאמור, לא רק התפיסה המדעית בימינו מצביעה על יקום בעל ערכים סופיים, כי אם התפיסה האנושית באשר היא בכל דור ודור יוצאת מנקודת ההנחה הזאת שהפכה על פני הזמן לקביעה מן השורה. וגם כאשר האדם קבע שכדור הארץ הוא מרכז היקום - רצה להגיד שהיקום בעל ערך מוגבל וסופי, אחרת לא יכול להיות לו מרכז... וגם כאשר קבעו שהארץ היא חלק ממערכת השמש ונעה סביבה - רצו לומר שהעולם בעל ערך מוגדר. וגם היהדות קבעה שהעולם הוא סופי ואף ציינה את מימדיו ביחס למימדי הקב"ה ונקבה בערך מספרי של ממש. ניתן לראות את הערך הזה בגמרא מסכת עירובין דף כא' עמוד ראשון.
אי השלמה עם המציאות
למעשה כל המציאות שלנו עומדת על הקביעה הזאת. רוצה להגיד שאילולא המשפט המגדיר את היקום הפיזיקלי לא היינו יכולים להשלים עם המציאות הנקלטת בחושינו כמידע, כלומר לא היינו יכולים לקלוט ולעבד את המידע הזה, כי בניגוד ליצורים אחרים האדם אינו יכול לעבד במוחו מידע שאינו רציף - היינו מידע נטול שורשים, וזו בעצם משמעות "הסיבה" הממלאת כל משבצת בחיינו. אם יום בהיר אחד תתעורר אילת למי ים שהפכו למתוקים - המידע המפתיע לא ישנה כהוא זה מסדר היום של כלבי אילת וחתוליה אך תושבי אילת לא ינוחו עד שיעמדו על הסיבה... היינו עד שיקשרו את המידע הזה לשורשיו.
אם כן, האדם היה זקוק לגדר את היקום שלו בשביל שיוכל להגדיר את סביבתו ואת התופעות והמופעים המשפיעים עליה, כמו מופע הקיץ והחורף, היום והלילה, תופעת הגאות והשפל, החום והקור, האור והחושך... ובכלל זאת בשביל להגדיר את המציאות שלו, את החומר, את המים, האוויר, הזמן, החלקיק.
אין ספק שישנה הקבלה יחסית בין התפתחות ההגדרה המרחבית להגדרה המדעית הכללית, דהיינו ככל והגדרת האדם למרחב התקדמה והשתכללה כך התחדדו הגדרותיו המדעיות בכל התחומים. עמדנו למשל על תופעת הגאות והשפל כאשר הרחקנו לכת באמצעות הטלסקופ עד הירח ועמדנו על הקשר שלו לתופעה. לפני דור הטלסקופ וכאשר השתמשנו בעדשתינו הטבעית שייכנו כמעט את כל המופעים והתופעות לשמש ולירח, וגם תפיסתינו המרחבית ליקום לא התרחקה מהם. היום כאשר הרחקנו שנות אור במרחב וראינו בתמונה המורחבת את המטאורים והעצמים השונים קרצה לנו שאלת מקור המים-חיים ושאלנו מהיכן הגיעו? מי הוביל אלינו את המים ומתי...
הגדרת המרחב
השאלה היסודית של מקור החומר קרצה לנו אחרונה כאשר שמנו יד על התמונה המרחבית הגדולה מכל – היא תמונת קרינת הרקע הקוסמית ורוחבה 13.7 מיליארד שנות אור, ומכאן הקביעה כי מוצא החומר הוא בנקודה סינגולרית כבידתית בודדת, או במילים פשוטות יותר - בנקודה אחת היה דחוס כל החומר של היקום עם האנרגיה שלו והנקודה הזו התפוצצה לפני 13.7 מיליארד שנה והחומר שהיה דחוס בה השתחרר והתפשט; כך נוצר היקום וממדי המרחב וזהו אגב גם מקור ממד הזמן. זו תמצית תאורית המפץ הגדול המקובלת כיום בעולם המדע.
באופן הזה הגדיר האדם בעת האחרונה את המרחב ומתוך ההגדרה הזאת נוצרו משפטי המציאות על כל תכולתה: מופעיה, תופעותיה, כוחותיה... וכפי שציינתי לעיל-כל המציאות שלנו עומדת על הגדרת המרחב וגידורו, כי אילולא המשפט שהגדיר את עולמינו הפיזיקלי לא היינו יכולים להשלים עם המציאות הנקלטת בחושינו כמידע, ולא היינו יכולים לקלוט ולעבד את המידע הזה מפני שאיננו מסוגלים לקלוט במוחנו מידע נטול שורשים שאינו רציף, ולעולם אנו זקוקים "לסיבה"- לחוליה אשר תקשר את המידע שבידינו עם חוליה אחרת בשרשרת רצופה וסופית, שאם לא כן ייבצר מאיתנו להגיע לשום הגדרה בעליל, וכל משפט שנבקש להגדיר יהא תלוי לעולם בחולית מידע הקשורה אי שם בשרשרת נוספת... מהסיבה הזו מיסגר האדם לדורותיו את היקום שלו, הגדיר את מידותיו והתבצר בתוכן בשביל להגדיר את המציאות ולנסח את משפטיה.
ובכן הפטנט של השימוש בשרשרת מידע מוגבלת וסופית הוא פטנט עתיק יומין וגילו כגיל האדם. רוצה להגיד שהשימוש ברעיון היקום המוגבל והסופי במטרה להגדיר את המציאות-הוא פעלול אנושי לכל דבר ועיקר, ופעלול ככל פעלול נועד ליצור אשליה שעוצמתה תלך ותגדל ככל ומימדי הפעלול יתרחבו וישתכללו; זו המסקנה הנחרצת שאנסחה להלן במשפטים ברורים.
מקור החיים
אני מדבר על תפיסת המציאות של המין האנושי, ולתפיסה הזו קראתי אשליה שמקורה בפעלול בלתי חוקי בעליל. "המציאות" היא היש, היא החומר ברמתו הפשוטה עד המורכבת, וכידוע ההבדל בין האדם לחיה הוא בתפיסת המציאות: החיה מקבלת את המציאות כהיא זו בעוד האדם מחפש את הסיבה לקיום המציאות, דהיינו מחפש את הסיבה לקיום החומר על כל רמותיו, מהרמה הפשוטה ביותר כמו החלקיק היסודי ועד לרמה המורכבת ביותר כמו גוף האדם. אולם ולפני שיתמודד האדם עם מורכבות החומר היה עליו להתמודד עם השאלה היסודית: מהיכן מקור החומר.
למעשה שאלת "מקור החומר" עלתה לדיון מדעי רק בעת האחרונה. לפני כן התמודד האדם עם השאלה החלופית של "מקור החיים" דהיינו "מקור מורכבות החומר", ואת שאלת החיים תלה באותו מקור האחראי ליצירת היקום... וכידוע שתי אסכולות היו: האסכולה המדעית צידדה ביקום הקיים מאז ומתמיד שהתפתח בהדרגה, ואף החומר המורכב ביותר – כיצור החי למינהו – התפתח באופן הדרגתי-אבולוציוני; בעוד האסכולה האמונתית צידדה ביקום שנברא יש מאין אשר האדם נולד אליו, ואת שאלת "מורכבות החומר" תלתה האסכולה הזו באמונות למיניהן.
מטבע הדברים האסכולה המדעית נותרה עם הרבה שאלות פתוחות ובראשן שאלת "מקור החומר" – שאלה שפערה משבצת ריקה בשרשרת החשיבה האנושית שאיימה על הרצף שלה, ואילצה את האדם לחקור אותה ולמלא את המשבצת הריקה בהקדם האפשרי; בעוד האסכולה השניה הצליחה בכוח האמונה לשמור על רצף החשיבה ללא שום משבצת ריקה. וכידוע, האסכולה המדעית הצליחה במאה האחרונה להדביק את המתחרה שלה ולמלא את המשבצת הריקה שתשמור על הרצף בשרשרת המידע בכלל ובשרשרת החשיבה האנושית בפרט. כל התאוריות המדעיות בעת החדשה מצביעות על "מקור החומר" וסיבת מיקומו במרחב.
