אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה,
ראשית, ברצוני לשלוח תנחומי לחבר הכנסת ראובן ריבלין במות אחיו.
שמי מאיר כהן, הייתי ראש עיריית דימונה עד לפני כשבועיים. לפני שש שנים לערך נפגשתי לראשונה עם סופר ועיתונאי מוכשר וידוע, נעים הליכות וחדור להט, שאמר לי בזו הלשון: "מאיר, מוכרחים לעשות משהו, חייבים לשנות". היום אני יכול להשיב לך, חבר הכנסת
יאיר לפיד, כאן, מעל בימת הכנסת המכובדת, כי הקבוצה הנהדרת שהקמת כבר כאן, והיא ניצבת כולה לצדך, כדי לשנות.
הכנסת ה-19 מביאה עמה אופטימיות רבה בקרב מיליוני אזרחי ישראל. כנסת זו ניצבת בנקודת פתיחה טובה ומבטיחה; יש בה יותר נשים, יותר צעירים, יותר אנשי חינוך, יותר אנשי חוק, ובעיקר ח"כים חדשים חדורי מוטיבציה ורצון לשנות.
על הכנסת הזאת, כמו על קודמותיה, מוטלות משימות רבות וחשובות הנוגעות בעתידה של מדינת ישראל, שהפכה בזמן קצר לאחת המדינות המצליחות בעולם. ואולם, חברים, המשימה החשובה ביותר המוטלת על כתפינו היא השבת אמון הציבור, שאבד, ונבחריו. זהו לבה של הדמוקרטיה, זוהי בעצם כל מהותה. עלינו מוטלת החובה לשנות את פניה של הפוליטיקה הישנה, שבה מאסו אזרחי ישראל, ולהציג בפני הציבור פוליטיקה חדשה, סובלנית, הוגנת וטובה יותר.
בטור שפרסמתי לפני כשנתיים, בהיותי יושב-ראש מטה המאבק של מרכז השלטון המקומי, אמרתי כי העם בישראל מבקש סדר-יום אזרחי. אמרתי את הדברים מתוך ידיעה ברורה ומתוך הכרת האמת שעלתה מהשטח. הייתי שם כראש עיר במשך תשע השנים החולפות. נגעתי באנשים, הובלתי הצלחות, אך גם פגשתי, כמו כל חברי ראשי הערים, את המצוקה והתסכול הגדולים, בגוף ראשון וללא מתווכים.
הבחירה שלי לעבור מכורסת ראש העיר לחברות בכנסת לא הייתה קלה. מי שעשה זאת יבין אותי ואת תחושותי. עם זאת, אני שמח וגאה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחד מ-120 נציגי העם בכנסת.
חברים, חלק גדול מחברי הכנסת הוותיקים והשרים מכירים אותי כראש עיריית דימונה. לרובכם היה חלק בעשייה ובהתפתחות שעברה דימונה בתשע השנים האחרונות. ואולם, המשימה לא הייתה קלה. לצערי הרב, את מרבית השינויים המשמעותיים שהצלחתי לחולל עשיתי - לא תאמינו - באמצעות פילנתרופיה. בניתי חדר מיון לתושבי דימונה ולפזורה הבדואית באמצעות פילנתרופיה, הקמתי תיאטרון, מרכז לגיל הרך, סינמטק ופארקים ברחבי העיר באמצעות פילנתרופיה; דאגתי לחמם בתי קשישים בחורף ודאגתי לטיפולי שיניים למשפחות קשות יום באמצעות פילנתרופיה; הקמתי מכון לטיפול בחולי דיאליזה באמצעות פילנתרופיה, וחוללתי מהפכה בחינוך עליו מופקדת המדינה בעזרתה של פילנתרופיה.
ואני שואל אתכם, חברי חברי הכנסת, האם שכחנו את תפקידה של המדינה? האם ראוי שהממשלה תמשוך ידה ממתן שירותים בסיסיים לאזרח, ואת מקומה יתפסו נדבנים מרחבי העולם, שלעתים ובערים מסוימות הם הופכים מבעלי המאה לבעלי הדעה? זהו מצב בלתי נסבל. זוהי פשיטת רגל חברתית, ואנחנו, חברי הכנסת, חייבים לעמוד על המשמר ולוודא שממשלת ישראל אינה מתנערת מחובותיה הבסיסיות לאזרחים שאותם אנחנו מייצגים.
אני מתחיל היום את מסעי החדש כנציגם של האנשים החיים בגליל, בנגב ובפריפריה החברתית, חבלי ארץ שבהם חיים מיליוני אנשים מתוך בחירה ומתוך אהבת הארץ. אנשים אלה, ובתוכם הורי, שעלו ממרוקו, עולים ותיקים ועולים חדשים כאחד, הם בעיני נושאי דגל הציונות המתחדשת של המאה ה-21. אני מתכוון להיאבק את מאבקם בצורה נחושה ובלתי מתפשרת, כפי שעשיתי זאת כמנהיגה של העיר דימונה.
נכון, זהו זמן של נאומים טקסיים ולא של הצהרות, אך אני מודיע שאני וחברי, אנשי יש עתיד, לא ניתן לבטל את הטבות המס לנגב ולגליל. אנחנו כאן, ושידע זה שרוחש את המזימה הזאת, שאנחנו נילחם בכל דרך לא לפגוע בהטבות המס - לא לגליל, לא לנגב ולא לעוטף עזה. אנחנו כאן להילחם את מלחמתם של מיליוני האזרחים המלינים, ובצדק, על מחירי המים המטורפים, שלצערי הכנסת היוצאת לא מצאה מקום להוביל תיקון צודק ונכון זה. אנחנו כאן כדי לתת תקווה למאות-אלפי משפחות המבקשות לרכוש לעצמן בית במחיר שפוי ואפשרי. אסור למדינה לספסר בקרקעותיה, ואוי לה למדינה שבניה ובנותיה העמלים והנושאים בנטל אינם יכולים לרכוש קורת גג בלי להיות עבדים לבנקים ולמשכנתאות.
כחלק מהתפישה של מפלגתי יש עתיד אני כאן כדי לפעול ולקדם משימה שהתחלתי בתפקידי כראש עיריית דימונה, והיא חלוקת הקרקעות ותיקון הגבולות המוניציפליים במדינת ישראל. יהיה זה תיקון עוול היסטורי שראשיתו בשנות ה-50 ואחריתו במציאות שבה מועצות אזוריות מקבלות ארנונה של עשרות-מיליוני שקלים ממפעלים ושטחי תעשיה שבהם עובדים ועמלים גם תושבי ערים, מקריית-שמונה ועד אילת. אני כאן כדי לדאוג שבכל יישוב בישראל יקבלו התושבים בישראל שירות רפואי מציל חיים, ולהפסיק את החרפה שבשעות הלילה ביישובים רבים בפריפריה, מושבים, קיבוצים, עיירות ויישובים בדואיים, תלויים התושבים בחסדי שמים. היעלה על הדעת שחוק הבריאות הממלכתי לא מכיר בשירותי רפואת חירום בשעות הלילה? אנחנו כאן כדי לשנות את המציאות הזאת.
אדוני היושב-ראש, נסעתי לאורכה ולרוחבה של המדינה הזאת ופגשתי בגליל ובנגב צעירים הכמהים להיאחז ביישוביהם, ובפיהם בקשה אחת: תעסוקה. לצערי, ממשלת ישראל נהגה במדיניות של הסתר פנים, ולא הבינה שכדי להביא יזמים לאזורים אלה, במיוחד בתחומי ההיי-טק, יש לייצר סל הטבות ייחודי. יזמים ומשקיעים לא יגיעו למצפה-רמון, לא למעלות, לא לירוחם ולא לקריית-שמונה אם לא ננקוט מדיניות של העדפה מתקנת וברורה, מדיניות שבה ידע כל יזם כי הקמת מפעל בנגב ובגליל אינה רק מעשה ציוני אלא גם השקעה כלכלית טובה ומשתלמת.
כמחנך ומנהל בית-ספר במשך שלושה עשורים נשביתי בקסם המיוחד הכרוך בלהיות איש חינוך בפריפריה. הדיאלוג עם התלמידים הנפלאים ותחושת השליחות של אנשי החינוך, שלעתים עושים יש מאין, הבהירו לי שהדבר החשוב ביותר בשיח החינוכי הוא איכות המורים. כדי שמורים טובים ואיכותיים יגיעו למערכות החינוך בפריפריה וירצו להישאר בה צריך לדאוג לתגמל אותם באופן משמעותי ודיפרנציאלי. צריך לדאוג לשמור את המורים הטובים שבפריפריה ולחזקם באנשי חינוך שכאמור יתוגמלו ביד נדיבה.
כראש עיר דאגתי לחבר בין החינוך לרווחה, ובכך הצלחנו ליצור שוויון מקסימלי ולהעניק מענה והזדמנות שווים לתלמידים ממשפחות קשות יום. אחוזי הבגרות הגבוהים שהשגנו, וחשוב מכך - אחוזי הגיוס הגבוהים עוד יותר, יעידו כי עשינו זאת בהצלחה.
אדוני היושב-ראש, בשעה שאני נואם כאן יושבים חברי ראשי הערים בנגב לישיבת חרום, ועל הפרק: מכירת כי"ל וים המלח ליזמים סינים וקנדים. לא די שהמדינה מכרה את משאביה בנזיד עדשים; כעת מרחפת סכנה אמיתית על ראשיהם של עשרות-אלפי עובדים, המהווים את עמוד השדרה הכלכלי של הנגב כולו. הייתכן שמדינה תמכור את מחצביה העיקריים לגורמים זרים? אני קורא לכל חברי הכנסת להצטרף למפלגת יש עתיד בהתנגדותה הנחרצת למהלך הזה.
לחברי ראשי הערים, אתם הנמצאים בחזית השירות הציבורי, אתם הנאלצים להתמודד יום-יום עם מיליוני התושבים בכל תחומי החיים - חינוך, בריאות, איכות חיים, רווחה, תעסוקה, תרבות ומה לא: הגיע הזמן שממשלת ישראל וכנסת ישראל יבינו שאתם הזרוע המבצעת של השלטון המרכזי, אתם אלה שבידיכם להפוך את מחוזותינו לטובים יותר. צר לי לראות את הטובים שבכם פושטים יד לשולחן הממשלה, כי שר זה או אחר החליט שאתם הבעיה, ולכן יש לקצץ בתקציביכם. לכל שומעי אני מבהיר: השלטון המקומי הוא הפתרון, ולא הבעיה. אני כאן כדי להבטיח שלא יקצצו את תקציבי האיזון. אנחנו כאן כדי להבטיח שלא יפגעו בתקציבי הרווחה והחינוך, ושכבודכם כראשי הערים וכשליחי הציבור יהיה לנגד עינינו תמיד. הגיעה העת שממשלת ישראל תקבע סל שירות בסיסי לכל אזרח במדינה שימנע אחת ולתמיד את חוסר השוויון בין רשויות מבוססות לאלה הנאבקות על חייהן שעה-שעה.
חברי חברי הכנסת, אומר לכל אחד ואחת מאתנו: אנא, בהולכנו במסדרונות הכנסת הממורקים והנעימים, השקטים והממוזגים, בדרכנו לחדרינו הנוחים והמרווחים, נזכור את אלה ששלחו אותנו לכאן, נשמע את קולם של אלה שתולים בנו את תקוותם שנעשה ונפעל ליצירת חברה המכבדת את אזרחיה, לחברה שוויונית הנותנת שכם וכתף לחלש ובמה לצדק ושוויון חברתי לכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים כאחד.
לסיום, הרשו לי לקרוא בפניכם מכתב ששלח דוד בן-גוריון לדב יוסף באוקטובר 1960 - הוא סייר בדימונה, והוא כתב כך: "חזרתי עכשיו מביקורי הראשון בדימונה - ואני שיכור מהתפעלות על מה שראיתי. ישראל מלאה פלאים, דימונה היא פלא-הפלאים. הצמחייה המהירה, היציבות של העולים, הסידורים הנאים - - - מיזוג גלויות זה, מפעל מוצלח באופן שלא ייאמן, ונזכרתי מייד בך, שהנחת יסוד למפעל פלאי זה, ותבוא עליך הברכה. צריך" - ממשיך בן-גוריון ואומר, ותשימו לב - "להביא כל תייר לדימונה, לראות מה עשו יהודי מרוקו ויהודים ישראלים במדבר השומם. אשריך שזכית לייסד מפעל מבורך זה. שלך, דוד בן-גוריון".
כדי שכולנו נמשיך את דרכו של המנהיג הדגול הזה ראוי שכל אחד ואחת מאתנו ישימו על לוח לבם את הפריפריה על הצלחותיה וקשייה. אני מקווה שחזונו של בן-גוריון יהיה נר לרגלי הממשלה החדשה שעתידה לקום. היו מאושרים ושנראה ברכה בשליחותנו הפרלמנטרית. תודה רבה.
