את "הטרילוגיה הבלגרדית ראינו בהפקת הסטודיו של יורם לוינשטיין לפני כשנתיים. מטורפת ומטריפה, עם רעיונות בלתי רגילים. הפעם - ההפקה עוד יותר משודרגת, מהוקצעת, וכל שניה בה - סוחפת ומאתגרת. הכל, הודות לבימויו הקצבי והכה מושלם של גור קורן, ולמשחק של כמה שעוד תשמעו עליהם רבות בעתיד הקרוב.
ההצגה מתחילה עם דיילת (לורין מוסרי החמודה) שלוקחת אותנו במטוס (מוקטן) לטיסה
סביב העולם בשעה וארבעים. הסיפור הראשון והארוך מכולם, הוא גם המרתק בהם. שני אחים ישראלים, הנמצאים במוסקבה לרגל עסקיו של הבכור - סוחר באיברים להשתלה, ואחיו הקטן והמטורלל קמעה, לוני, שכדי להרחיקו מצרות, אמא ביקשה שמוני יקח אותו לשם עמו.
עידן סמדג'ה יפה התואר ובעל האנרגיות הבלתי נדלות, (הזכור מדמות "מאמא"- סוחר הסמים הטרנסווסטיט ב"כובע מלא גשם" ומ”מראה מעל הגשר”) מרשים מאד בפתיחה במראה גופו החשוף המעוצב להפליא, בתנועות החושניות ומלאות ההורמונים, כשהוא מתארגן לפגישה עם שתי חתיכות רוסיות שהזמין לשניהם. האח הקטן, לוני (ישראל גולדרט, הבלתי נשכח כ"תנארדייה" במחזמר עלובי החיים בשנה שעברה, הן בקולו והן במשחקו), כאן הוא עלוב חיים וחסר ביטחון עצמי. כל מאמצי האח שופע הגבריות לגרום לו להתחבר עם הרוסיה - נידונים לכשלון. כי הצעיר מאוהב בארוסתו בישראל. טלפון מהאם מהארץ מקלקל את תחילת הקשר בינו לרוסיה, שהתחיל להתרקם בעוד הם מתקשרים בעזרת מילון.
מדגדג את הזכרון
הסצינה הזאת מדליקה ותוססת במיוחד, גם בזכות שתי הנערות דוברות הרוסית, כשעידן סמדג'ה מדבר עמם אף הוא ברוסית שוטפת באוצר המילים שלו. עבודה מושלמת של הבימאי, ומדריכות השפה לא רק בקטע זה, אלא בשימוש בשפות הזרות השונות בסיפורים האחרים, גם הם באתרים שונים.
כך זה בסידני, אוסטרליה, שם שני זוגות נשואים בוגדים איש ברעהו. הקטע הפותח סיפור זה, כשאת קולות והבעות התינוקת, הבובה במקרה זה, עושה לורין מוסרי עם עושר הבעות פנומנלי - מצחיק, ומדגדג את הזכרון של מי שחווה זאת, ומזהיר מפני מי שמתכוון להקים משפחה עם ילדים. דור עמנואל מצוין כאב הצעיר, ואביתר אברהם הוא חברו הטוב המזדווג עם אשת רעהו בעוד אשתו וחברו נמצאים בחדר השני. מיכל כהן ונקטר גפן הם הנשים המרשימות בסיפור. ההורמונים בהצגה שופעים, והיא טובלת כולה בסקס המעניק מתח נוסף לסיפורים רווי ההומור.
בסיפור השלישי המתרחש בלוס אנג'לס, שני יורדים מתאהבים זה בזה, אך חדירתו למפגש, של בחור פוחז עם אקדח מאיים בידו, מקלקלת את כל השמחה. נואית קדם ואביתר אברהם הם הצמד, ואילו ישראל גולדרט עושה תפקיד כה שונה בתכלית מזה שעשה בסיפור הראשון - מה שמעיד על שמץ מהמיגוון העצום של יכולותיו, ועושר הבעותיו. מעניין, שככל שהדמויות בהצגה מחכות ל-12 הצלצולים כדי להתנשק - השעון של כולם חדל לעבוד. כמו הזמן נעצר בכל ארבעת המיקומים, ומאחד אותם יחדיו, בנוסף לקשרי הדמויות הנעים בין כמה מהסיפורים.
הסיפור הרביעי מתרחש בברלין, עם קטעי גרמנית מפי השחקנים, שלבסוף מסתבר שכולם ישראלים. אשה מזמינה עבור בעלה לשעבר מיצג-הופעת סקס של שתי "שחקניות", אותן מביא הסרסור דור עמנואל. גם דור עמנואל (שהיה הבעל המסכן והאומלל בסיפור השני) פושט ולובש כאן צורה, ונותן כאן "שואו" לא רגיל. כשמופיע הבעל, עם משקפים כהים ומעיל בית כהה ארוך, לרגע נעתקת הנשימה. נדמה כאילו ג'וליאנו מר המנוח חזר מהמתים לבימה. יופיו המצודד של עידן סמדג'ה, הביטחון העצמי והכוחניות שהוא מקרין, מעניקים לסצינה את הטאץ' המרשים האחרון, לאחר ההתרחשויות הקומיות, בהן ה"בימאי" דור מנואל מנחה את הנערות כיצד להיראות כפרפורמריות, ולא כסתם זונות.
נזכיר גם שאת עיצוב הבמה הפונציונלית עשה סלבה מלצב, את התלבושות הסקסיות, הנוצצות והצבעוניות עיצבה יסמין ניזרי, את התאורה עיצב אפרים אוגד ואת העריכה המוסיקלית הנאותה נעם הרטמן ואולפני mushroom. על הדרכת השפות והמיבטאים אחראיות שרה פון שוורצה לגרמנית וגניה סטוס לרוסית - עבודה ראויה לשבח.
אין ספק שעידן סמדג'ה, ישראל גולדראט ודור עמנואל יעשו חייל לכשייסימו הקיץ את לימודיהם. ויפה יעשו מנהלי התיאטרונים שיקטפו אותם כבר כעת אל חיקם, בטרם יעשו זאת המתחרים.
וראוי לו לבית צבי להמשיך את ההצגות של "לך לך מארצך" כדי שעוד אנשים מלבד אלה שגדשו את האולם אמש, ולבטח יגדשו אותו הערב, מוצ"ש, בהצגה האחרונה - יוכלו גם הם להינות מההרפתקאה התיאטרלית הכה בלתי רגילה, מלאת דימיון ותעוזה, ועשויה כה היטב.
