מחלקה ראשונה <span style='font-weight:normal;'>[8.2.02]</span>: תאבונה של גלאון; <br>קריסת בגיר; ומי מממן את שכרו של ביילין

בתחילת פברואר, לאחר שנודע על קריסת מפעל בגיר, גילו משרדי הממשלה שוב, עד כמה כפויית טובה היא התעשיה המקומית, וליתר דיוק - בעלי השליטה בחברות. הפעם מדובר בקבוצת אי.די.בי., שהינה בעלת השליטה בחברת בגיר, באמצעות תשלובת פולגת.

כמו במקרים קודמים, עם היוודע הדבר, פנו עובדי החברה בזעקות שבר ובבקשות סיוע אל משרד העבודה והרווחה וגם אל משרד התעשיה והמסחר. ראש הממשלה עצמו התבקש לסייע. אחרי הכל, מדובר בפיטורי 750 עובדים, מתוך כ-1080 עובדי מפעל בגיר.

והנה, לאחר בדיקה קצרה התברר, כי בגיר ביקשה וקיבלה עד היום סיוע כספים בהיקף של כ-10 מיליון דולר. מי שנהנה מהסיוע, במשך שנים רבות. הם התשלובת ובעליה. העובדים הועסקו בשכר מינימום, ועם היקלעות המפעל לקשיים, הונף עליהם גרזן הקיצוצים.

ובמילים פשוטות: ההצלחה והרווחים, במידה והם מושגים, זורמים לבעלים; את חשבון הכישלון - גם אם מדובר במשבר עולמי - משלמים קודם כל העובדים.

המצב הזה - ובגיר הינו רק אחד המפעלים שקרסו באחרונה - מוכר היטב במשרד התעשיה והמסחר. שם שוקלים באחרונה, האם לא הגיעה העת להימנע מהעברת מענקים וסיוע למפעלים ו/או לבעלי השליטה בהם. כמו כן שוקלים במשרד המדען הראשי, האם יש מקום להמשיך ולתת לחברות גדולים מענקי פיתוח. שכן עולה ספק, מדוע יש להמשיך ולתת מענקים והטבות לחברות גדולות, מבלי שאלה יוכיחו אחריות ציבורית בתקופות של משבר.

יוזמה זו הולכת באחרונה ומתחדדת, במיוחד נוכח מה שנראה כגל ענק של העברת קווי ייצור מישראל למדינות שכנות, ובהן, בעיקר: ירדן, מצרים וקפריסין. נמצא, כי אנשי עסקים בכירים מאוד, כדוגמת דב לאוטמן, מפטרים עובדים בישראל ומוסרים את העבודה בירדן, לדוגמא, לשמחתו של המלך עבדאללה.

מי שמוביל קו חדש, של סינון גבוה יותר במתן מענקים והלוואות על-חשבון המדינה לבעלי השליטה, היא שרת התעשיה והמסחר, דליה איציק. השרה איציק התבטאה כמה פעמים בנושא זה, והסבירה כי הסיוע מביא להתעשרות הבעלים, אך בשעת קשות הוא אינו עומד במבחן השוק, והעובדים, גורלם נחרץ והם נזרקים לשוק האבטלה. באשר לבגיר, אמרה: אם תעמוד הנהלת החברה על פיטורי העובדים הנ"ל, לא יהא מנוס מנקיטת הליכים משפטיים, שיחייבו את הנהגת בגיר להחזיר את הסיוע שקיבל המפעל מהמדינה.

פעמים רבות כתבנו כאן, על מעורבותו של האיחוד האירופי במימון פעילות פוליטית וציבורית של גופים ואישים ישראליים. בעקבות החשיפה, קיימה הכנסת דיון בנושא. גם מבקר המדינה נדרש לבדוק מעורבותם של חברי כנסת, בקבלת כספים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חוק מימון מפלגות.

והנה, בימים אלה מתברר לנו, כי האיחוד האירופי, שסייע בעבר לביילין [פרטים ראשונים מסרנו כאן באוקטובר 2001], הפך באחרונה לגורם שתומך ומממן את פעילותו של ח"כ יוסי ביילין.

הדבר נעשה באמצעות עמותה ששמה: הקרן לשיתוף פעולה כלכלי. האיחוד האירופי, הוא, כידוע, אחד הגורמים הגדולים שעשה לעצמו מנהג של קבע, לממן גורמי שמאל מובהקים, במטרה להעצים את כוחם בישראל. בקיצור: האיחוד האירופי דורך בישראל, ברגל גסה, בניסיון להשפיע לא רק על סדר היום הלאומי-הציבורי, אלא גם, ובמיוחד, להשפיע על דפוסי החשיבה וההצבעה בישראל.

ביילין מנהל את פעילותו הפוליטית ממשרד השוכן בבית אסיה בתל אביב, שהינו אחד המקומות היקרים בתל אביב. משרד זה הוא אחד מאלה הנמצאים ברשותה של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי, שהינה עמותה לכל דבר ועניין.

נודע לי, כי ביילין מקבל מעמותה זו - שפעילותה ממומנת רובה ככולה מהקצבות/תמיכות של האיחוד האירופי - שכר בהיקף הנאמד בכ-400-350 אלף ש"ח לשנה. יתירה מכך: מתברר, כי הוצאותיו של ביילין ונסיעותיו לחו"ל, הנוגעות לפעילותו הפוליטית העניפה, לרבות נסיעותיו לפגישות עם גורמים פלשתיניים ברחבי הגלובוס, ממומנות, בסופו של דבר, על-ידי האיחוד האירופי.

בועז קרני, שהינו אחד מבכירי ומנהלי העמותה, אישר כי אכן: ביילין מקבל שכר, הוצאות ומשרד מהעמותה. יחד עם זאת, הוא סירב להתייחס לגובה שכרו של ביילין. תגובת ביילין לא ניתנה.