השר והסטטוס

"הוא אדם רציני ביותר", אומר אחד מחמשת חברי הפורום של יועציו הכלכליים הקרובים, "הוא מקשיב, הוא לומד, הוא מכיר את המשק. נכון, הוא אינו כלכלן כמו יתר האנשים שסביבו, אבל הוא מבין את צורכי המשק, מקדיש שעות רבות ללימוד ואני מאמין שיֵדע לקבל החלטות נכונות שיַקנו אמינות ויציבות למשק לאורך זמן וישנו את סדרי העדיפויות במדינה".

לפיד הצהיר לא אחת שאינו מבין בכלכלה. שר שאינו מבין גדול בתחום שעליו הוא מופקד פתוח יותר לרעיונות ולחידושים ממי שמחזיק מעצמו בקי ומומחה. מאידך-גיסא, יש סכנה שהשר הבכיר יתומרן בידי בעלי אינטרסים שונים הנמצאים בעמדות מפתח, כולל בין פקידי משרדו.

ירום אריאב, שהיה מנכ"ל משרד האוצר בתקופת כהונתם של לא פחות מארבעה שרי אוצר, בשנים 2009–2007, אומר שהדרך הנכונה לעקוף את המכשלה הזאת היא לבקש מהפקידים להציג כמה חלופות לכל תוכנית. "בסופו של דבר ההחלטה על סדר העדיפויות היא החלטה פוליטית, והתקציב נבנה על-פי מערכת ערכים פוליטית לחלוטין. הדרג המקצועי נותן לשר כלים להביט על התקציב בפריזמה מקצועית. אם המלצותיי לשר יתנגשו במערכת הערכים שלו או בהעדפותיו הפוליטיות, מחובתי להעמיד את הדברים כראות עיניי, להסביר את המשמעויות של ההחלטות הפוליטיות שהוא עומד לקבל, ואילו הוא מצדו יצטרך לשקלל אותם מול ערכיו והעדפותיו".

גם ההערכות המקצועיות שלך ינבעו מהשקפת העולם הכלכלית שלך, ואולי אף מהאידיאולוגיה שלך, לא כן?

"השאלה היא אילו משרתי ציבור אתה רוצה שיהיו. אם אתה מעוניין שמשרתי הציבור יהיו בעלי יושרה, אתה צריך לסמוך עליהם שיבינו את יחסי הגומלין הללו. אם אתה אומר שפקיד הוא פוליטיקאי בתחפושת שרוצה לכפות את ערכיו, זה לא תקין. אני עצמי שירתי תחת ארבעה שרי אוצר ומעולם לא הסתרתי את דעותיי, שלא תמיד תאמו את הדעות הפוליטיות של השר. הדברים צריכים להיות ברורים על השולחן. יש סטיות ופוליטיקאים לא תמיד מקבלים את הפתרון האידיאלי, אך הם אינם יכולים לעבוד ללא משרתי הציבור המקצועיים".

בראש פורום יועציו של לפיד עומד מישאל וקנין, איש עסקים ששימש בעבר יועץ לשר האוצר סילבן שלום. בצוות חבר גם פרופ' צבי אקשטיין, ראש בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה ומי שהיה המשנה לנגיד בנק ישראל. לדברי אקשטיין בראיון שנתן, לפיד מתכוון לכל מילה שכתב בפייסבוק. תשומת הלב צריכה להינתן לאנשים שמעבר לטבלאות האקסל של פקידי האוצר. "השימוש ב'ריקי כהן' אינו משהו חריג בין כלכלנים", אומר אקשטיין. "מדובר במנגנון מקובל הנקרא 'צרכן מייצג', ואכן המדיניות צריכה להיות תוך הסתכלות אל אותו צרכן מייצג כמודל לאנשים שבהם צריך לטפל. חייבים להסתכל על הפרט. עיקרי המדיניות הם הגדלת הצמיחה והקטנת אי-השוויון, ואת זה עושים באמצעות מתן עדיפויות לשכבות הביניים שקל להגדירן: שני בני זוג עובדים, רובם ככולם שירתו בצבא או בשירות אזרחי. זו האוכלוסיה שנושאת בנטל והיא זו שתומכת בצמיחת המשק וביכולתו להעניק שירותים לכלל האוכלוסיה. אחד היעדים המרכזיים הוא להגדיל את האוכלוסיה הזאת, לתת לה יכולות להתמודד עם משק מודרני ולהקטין את אי-השוויון".

בין התוקפים חזיתית את לפיד אפשר למנות את יועציו של השר הקודם יובל שטייניץ. אחד מהם אומר לנו שאם הצהרה מעין זו הייתה יוצאת מפיו של שטייניץ, כבר היו "עושים ממנו קציצות", כלשונו. "אני תמה על אנשי האוצר. כיצד הם ישבו באותו דיון ולא אמרו ללפיד: אדוני השר, 20 אלף שקל זה העשירון העשירי. או שאתה מנותק לגמרי, או שאתה מתכוון לדאוג רק לאותם עשרה אחוזים שהצביעו עבורך. מאז שהדברים נאמרו במשרד ועד שעלו לפייסבוק עברו שלושה ימים. איך זה שאיש לא תהה האם מי שמרוויח עשרת אלפים עובד פחות קשה ממי שמרוויח 20 אלף? הכלכלה לא תלויה בו באותה מידה? אם לא היו כאלה שמרוויחים 7,000 שקל בחודש, לא היה מי שיקנה את מה שמייצרים אותם שמרוויחים 20 אלף. כולנו תלויים זה בזה, וצריך להסביר את זה לשר. בזה הוא נפל לגמרי".

ובכל זאת, אתה לא חושב שיש משהו מרענן בכך ששר אוצר לא נותן לפקידיו לבלבל לו את המוח עם מאקרו כלכלה, ומציג גישה שאומרת להביט אל הפרט?

"זה נכון. גישה של שר האומר לפקידיו שהוא רוצה לדעת איך הם משפיעים על רווחת האזרחים היא גישה נכונה ורעננה, וחבל ששר האוצר הקודם, ולא רק הוא, לא נקט אותה קודם".

הדיון על ריקי כהן התקיים אגב הדיון בחלופות השונות לקיצוץ המתוכנן לקראת תקציב השנה הבאה, או שמא השנתיים הבאות. עוד לא יבשה הדיו מצילומי הממשלה החדשה בבית הנשיא, והעיסוק בגזרות הכלכליות הצפויות תפס את מרכז השיח הציבורי.

את הכותרת הראשונה נתן לפיד בעצמו. בפייסבוק כמובן. הערותיו על הזעזוע שפקד אותו עת נכנס למשרד וגילה את עומק ה"אוברדראפט", את ההלוואות שלקחו קודמיו למימון "החגיגות", הרגיזו אנשים לא מעטים. בחוגי שר האוצר הקודם פוטרים את הדברים כ"שטות מוחלטת". אחד מיועצי השר אומר לנו: "סליחה, על איזו חגיגה הוא בדיוק מדבר? חילקנו כסף לעשירים? הכסף הלך למימון חינוך חינם מגיל שלוש, למימוש מסקנות ועדת טרכטנברג. אני לא זוכר שלפיד התנגד לזה בטורים האישיים שכתב. אם איני טועה הוא היה בין תומכי המחאה החברתית. למי נתַנו? העלינו במקצת את שכר העובדים הסוציאליים, הרופאים, זו חגיגה?! מה שאירוני פה הוא שלפיד, שתמך במחאה, יצטרך עכשיו לשלם את ההטבות שבאו בגינה".

"שתי החלטות של הממשלה גרמו לכך שהקיצוץ השנה יהיה גדול במיוחד", אומר גורם בכיר לשעבר במשרד האוצר. "החינוך חינם והצהרונים עולים כמעט חמישה מיליארד שקל בשנה. בנוסף לכך הממשלה ביטלה את הקיצוץ שתוכנן בשנה שעברה בתקציב הביטחון בשלושה מיליארד שקל, כך שכעת, במקום לקצץ קיצוץ רגיל ושגרתי של שבעה עד עשרה מיליארד, כמו שמקצצים מדי שנה, גם כשהמצב טוב ואין בור תקציבי, צריכים כעת לקצץ 28 או 30 מיליארד".

"לפיד צודק כשהוא מדבר על אוברדראפט גדול ממה שתוכנן, ויש כעת צורך להחזירו", אומר ירום אריאב. "זה תנאי הכרחי להצלחת המשק, אך אין זה תנאי מספיק. ללא רפורמות משמעותיות, שיחדשו את מנועי הצמיחה, לא נצליח להתאושש. הרי המשק מצוי היום במה שנקרא בכלכלה גירעון מבני. זהו גירעון שנוצר לא בעקבות מיתון או האטה אלא דווקא בעתות של תעסוקה כמעט מלאה. ממשלות ישראל בשבע או שמונה השנים האחרונות אימצו קו של תקציב אחראי כדרך חיים. בשנתיים האחרונות הייתה בריחה מהמדיניות הזאת והמשימה הראשונה היא להחזיר את המדיניות לפסים של הפחתת הגירעון. במקביל נדרשות רפורמות כלכליות שיביאו לכך שהמשק ימצה את הפוטנציאל שלו ויגבש מצב של חלוקת הכנסות נכונה יותר".

ראשי האוצר, בראשם השר הקודם יובל שטייניץ, אמרו לנו שמצב המשק טוב מאוד. הצמיחה בישראל מזה שלוש שנים היא הגבוהה בין כל מדינות המערב וכך יהיה גם ב-2013, ככל הנראה. ישראל היא היחידה בין מדינות אלה שרושמת גידול בהשקעות ואנו גם המדינה היחידה מבין 40 מדינות שדירוג האשראי שלה עלה.

"אסור לבלבל בין מצב המשק למצב התקציב. נכון שיש צמיחה, אך היא במגמה של ירידה. צמיחה המבוססת על גירעון ממשלתי גדול אינה בריאה ועלולה להביא לחוסר יציבות. זה מתכון בטוח להתרסקות חברתית. נצטרך לשלם שיעורי ריבית גבוהים במקום להשקיע בחינוך, בבריאות, ברווחה או בביטחון. גירעון גדול הוא בעצם הלוואה על חשבון הדורות הבאים. לפיד צודק כשהוא אומר שהממשלה פיזרה צ'קים והוא צריך לכסות אותם".

הכניעה למחאה החברתית או קבלת המלצות ועדת טרכטנברג היו שגיאה?

"הבסיס של המלצות טרכטנברג היה לשמור על איזון תקציבי, אבל הממשלה לא ביצעה זאת. חלק גדול מההוצאות, למשל חינוך חינם מגיל 3, צריך היה להיות ממומן מקיצוץ בתקציב הביטחון, אך הקיצוץ בוטל. טרכטנברג כתב בצורה ברורה בפתח הדוח שאסור שהדברים יהיו מלווים בהגדלת הגירעון".

במה יהיה נכון לקצץ כעת? איך מממשים את יעדי השר שלא לפגוע בריקי כהן?

"השיח הציבורי מדבר בצורה די סטנדרטית על קיצוצים והכנסות ואני מניח שזה מה שייעשה, אבל יהיה זה פספוס גדול של שר האוצר החדש אם הוא יתמקד רק בזה. הוא יירשם כהצלחה גדולה אם במקביל יבצע כמה צעדים משמעותיים לקידום רפורמות מבניות, וחבל שהשיח לא מתמקד בהן. זאת מבלי להמעיט בחשיבותו של התקציב, במיוחד אם הוא בונה תקציב אחראי".

השיח מתמקד בקיצוצים כי זה נוגע בכיס של כל אחד ואחד מאיתנו.

"גם הרפורמות נוגעות בכל אחד. כך למשל הרפורמות במשק החשמל, וכעת נוסף נושא הגז שהתברכנו בו. צריך לראות שמבנה משק הגז נכון למציאות החדשה ומאפשר למשק לצמוח. עוד רפורמות חשובות שנוגעות לכל אחד מאיתנו הן שינויים בתחום הנמֵלים, הגברת יעילות הסקטור הציבורי, רגולציה טובה ואחידה בשוק ההון, יישום מסקנות ועדת הריכוזיות, עידוד עסקים קטנים ובינוניים, שיפור תשתיות פיזיות וכמובן תחום הקרקעות. מה שהחל בהצלחה חלקית בהפשרת קרקעות לבנייה צריך להימשך. דבר הכרחי נוסף הוא הגברת ההשתתפות בשוק העבודה. מדברים על זה הרבה אבל עושים מעט מאוד".

איך עושים זאת?

"בשילוב של מקל וגזר. הקטנת הקצבאות לאנשים בגיל העבודה, הקשחת התנאים לקבלת הבטחת הכנסה, הכשרות מקצועיות, לימודי ליבה בכל מערכות החינוך, השכלה גבוהה".

החרדים יראו בכך עוד גזרות שבאות לנתק אותם מדף הגמרא.

"לא מדובר רק בחרדים. יש כאן שורה של דברים ששר האוצר חייב להתמקד בהם תוך כדי הצבת יעדים לצמצום הגירעון. אם רק הגירעון יהיה מול פניו הוא ישגה, כי הגירעון אינו חזות הכול".

דיברת על רפורמה בקרקעות. אם הממשלה רוצה למשל להפשיר קרקעות בפריפריה, היא חייבת להניח תשתיות, כבישים, מסילות ברזל, כדי שאנשים ירצו לגור שם. אם היא תקצץ בתשתיות לא תועיל כל הבנייה שם.

"לא דיברתי רק על בנייה בפריפריה. מדוע לא לבנות בתל אביב? אם לא יבנו שם, מחירי הדירות בתל אביב יעלו עוד מעלה מעלה. הממשלה צריכה לאפשר תנאים כלכליים נכונים. אם היא תפעל למשל לכך שכסף מוסדי ילך להשקעה בדירות זולות, להענקת רשת ביטחון בדירות להשכרה, זה לא יעמוד בסתירה לתקציב אחראי. גם את נושא התשתיות צריך לתכנן בצורה אחראית".

קיצוצים אחרים שעל הפרק, כמו בקצבאות או בשכר במגזר הציבורי, ייתקלו במלחמה עזה מצד גורמים כמו ההסתדרות, עובדי חברת החשמל, עובדי הרווחה, הבריאות, המשטרה ומי לא. בדרך כלל הלחצים הכבירים גורמים לממשלה להתקפל, להתפשר וללכת על הקיצוץ "הקל" בתשתיות.

"לא יהיה נכון לרדת ב'כאסח' על התשתיות. צריך לדחות פרויקטים או להאריך את זמן ביצועם. אני לא אומר שזה קל, אך זה בדיוק מבחנו של שר האוצר".

גם יועציו של שר האוצר הקודם שטייניץ ממליצים לדחות פרויקטים תחבורתיים. "אין צורך ברכבת לבית-שאן או לכרמיאל. אין לכך כל הצדקה. איש לא ייסע בקווים אלה ואין צורך לשפוך מיליארדים על כלום", הם אומרים, ומוסיפים שאפשר לממש פרויקטים תחבורתיים לא מעטים במימון גורמי חוץ דוגמת כביש 6. במכלול נושאים שעל הפרק שטייניץ ושר התחבורה ישראל כ"ץ לא ראו את הדברים עין בעין; שטייניץ נאלץ לעזוב את משרד האוצר בעוד כ"ץ נשאר במשרד התחבורה.

אריאב סבור שלפיד ופקידי האוצר חייבים לבחון לעומק כל סעיף תקציבי ולמצוא את הדברים הפחות רלוונטיים ובהם לקצץ. לכל משרד יש נטייה אוטומטית להגדיל את תקציבו. זה מבחנו של לפיד. עליו לעמוד גם בלחץ שיופעל נגד קיצוץ הקצבאות שגדלו בשל לחצים פוליטיים. אלה נותנות פתרון לטווח הקצר לאנשים בגיל העבודה אך מגדילות את העוני בטווח הארוך. "הן לא נותנות תמריץ לצאת לעבודה. טיפול נכון בעוני חייב לעבור דרך שוק העבודה. לעומת זאת, אין לגעת בקצבאות לקשישים או לאנשים בעלי מוגבלויות. גם כיום אנו סובלים מתחולת עוני גבוהה במגזרים האלה".

אלא שכאן עלולה להיווצר מול לפיד חזית בלתי צפויה, דווקא מכיוון בעל הברית החזק ביותר. בין שורות הבית היהודי כבר נשמעים קולות הקוראים למתן את הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים, מחשש שתמיכה בקיצוץ מסיבי תביא להעמקת הקרע עם הציבור החרדי. לעמדת הבית היהודי יש השלכות מרחיקות לכת, שכן בראש ועדת הכספים, שאמורה לדון בהצעת התקציב ולאשרה, עומד איש המפלגה ניסן סלומינסקי.

ירום אריאב זכה כאמור לנהל את משרד האוצר במשך שלוש שנים שבהן התחלפו ארבעה שרי אוצר בשתי ממשלות. הוא חווה את המשבר הכלכלי של 2008 ואת תחילת ההתאוששות. את תפיסתו הגדיר מאז ומתמיד "חברתית". כבר בביקורו במאהל המחאה בקיץ לפני שנתיים, שאותה הגדיר "ממש נס", סיפר לפעילים שהממשלה מבקשת להעלות את שיעור התעסוקה בקרב החרדים והערבים ולצמצם את שיעורי העוני. גם היום הוא סבור שקיצוץ בתקציב הביטחון הוא המפתח להצלחה. בלעדיו, חבל על הזמן.

הקיצוץ הזה הוא בלוף. מודיעים על קיצוץ ובסופו של דבר מוסיפים לתקציב אחרי ששר הביטחון דופק על השולחן ואומר שהמדינה נתונה לאתגרים ביטחוניים כמו נשק קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי מצפון, מדרום וממזרח.

"האיומים עלינו השתנו באופן דרמטי. האיום הקונבנציונלי של צבא סדיר כמעט לא קיים, לא מסוריה, לא ממצרים ולא משום מקום אחר. מבחינה זו מצבנו טוב לאין ערוך מבעבר. יש איומים חדשים של טילים, סייבר ואירן. תקציב הביטחון חייב להתאים את עצמו לאיומים האלה. אפשר לצמצם כוחות, לבנות את הצבא אחרת, ולחסוך הרבה כסף".

אבל אם יש איום טילים וצריך כיפת ברזל בכל 50 קילומטרים, איך בדיוק הצבא יתאים את עצמו על-ידי קיצוץ תקציבי?

"במשך השנים מערכת הביטחון יצרה שכבת שומן משמעותית מאוד. גם פה יש הרבה מה לתקן. יש אגפים כפולים בצבא ובמשרד הביטחון ויש מין אינרציה פנימית להגדלה אוטומטית של תקציבים. כשיש לחץ תקציבי מחויב המציאות למערכת לא תהיה ברירה אלא להתאים את עצמה. היא צריכה לעבור טלטול משמעותי".

אתה תומך בהעלאת שיעור המע"מ ובהחלתו גם על פירות וירקות, דבר שעליו מחליטים מדי פעם ומבטלים בלחץ השותפות הקואליציוניות?

"צריך לסגור את הפער בהכנסות בגלל הגירעון המבני בשיעור של חמישה על עשרה מיליארד שקל. צריך לבטל כל מיני פטורים כמו המע"מ על פירות וירקות או הפטור שניתן לאילת. לא ברור למה בכלל יש פטור כזה. אני יודע שמדובר במס פחות צודק כי הוא מס על צריכה, מס רגרסיבי, אבל אם אין מנוס חייבים לעשות זאת. נראה אם לפיד יצליח להפגין נחישות הולמת. יש לזה ערך רב גם מבחינה ציבורית. אם הציבור יֵדע שההגה נמצא בידיים אחראיות שאינן פועלות כמו שבשבת לרוח הלחצים הפוליטיים, יגבר האמון. זה גורם חשוב מאוד בצמיחתה של הכלכלה".

יועציו של השר שטייניץ סבורים דווקא שאין מקום להעלאת מסים. "זו פנטזיה של אנשי אגף התקציבים", אומר אחד מהם. "התקבולים ממסים יעלו גם בלי העלאת שיעורם. כשהכלכלה צומחת התקבולים עולים, ואני צופה שהם יעלו בשבעה אחוזים בשנה הקרובה". כשאני מפנה אותו לדבריו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר שאמר השבוע שלא יהיה מנוס מהעלאת מסים, אומר היועץ ש"מוטב שפישר ידאג להפסדי המיליארדים שייצר עקב תמיכתו בדולר ולא למסים שהממשלה צריכה לגבות".

לפיד טרם החליט אם יגיש לראש הממשלה תקציב לשנת 2013, או יעשה כמעשה קודמו ויגיש תקציב לשנתיים הקרובות. הדעות בעניין חלוקות. שטייניץ, כמובן, מונה את שבחי השיטה ומביא כתנא דמסייע את הבנק העולמי, כמו גם שרי אוצר מכל העולם ששיבחו אותה.

אריאב דווקא סבור שהיה כאן ניסוי די כואב. הממשלה קיבלה על עצמה התחייבויות למשך שנתיים, "כאילו אין מחר", כלשונו. "אם לפיד יגיש תקציב לשנה וחצי, הוא נועל את עצמו מבחינת המדיניות הכלכלית בעוד הוא מצוי עדיין בתהליכי הלמידה ואינו מכיר די על מה בעצם מדובר. אני הייתי מציע לו להגיש תקציב עד סוף השנה, ואז, בעוד ארבעה או חמישה חודשים, להגיש תקציב ל-2014. כך יוכל להטביע את חותמו על הכלכלה בצורה טובה יותר".