קוריאה הצפונית כמשל

כתבתי פעם ופעמיים כי אירן החמושה בפצצות אטום גרועה למצב קיומה של מדינת ישראל פי עשר מתוצאות מלחמת מנע כנגד אירן החותרת לייצר פצצת אטום. בין אם תוצאת המלחמה היא התחייבות אירנית לא לייצר פצצה כזו בהווה ובעתיד או רק דחיית הייצור לתקופה כזו או אחרת.

בחודשיים האחרונים אנו עדים אילמים ונפעמים מהטוויסט שקוריאה הצפונית מרקידה את המזרח הרחוק ואת הפטרון של האזור: ארצות-הברית.

אין ספק שלקוריאה הצפונית יש פצצות אטום. היא כבר הספיקה לערוך שני ניסויים בפצצות אלו. אין ספק שלצפון קוריאה יש מגוון רחב של טילים. למרחקים קצרים, בינוניים ואולי גם רחוקים (עד אלסקה לפחות). ספק אם יש לה את הטכנולוגיה להפוך את הפצצות שבידיה לראשי נפץ גרעיניים. יתכן שכן ויתכן שלא ובמרווח הזה העלובה שבמדינות העולם מרקידה את המזרח הרחוק לפי חלילה.

קוריאה הצפונית נחשבת למדינה ענייה מאוד. רמת חייהם של תושביה מהנמוכים בעולם. היא נשלטת על-ידי שושלת משפחתית בעלת השקפת עולם קומוניסטית. מלבד אירן אין לה ידידי אמת. גם הידידות עם אירן היא אינטרסנטית. זו ידידותם של המתפלשים בעפר העולם. אך בזכות יריבותה עם ארה"ב ובעלות בריתה היא זוכה לגיבוי מסוים מסין ורוסיה שגם הן, כמו ארה"ב נאבקות על הגמוניה אזורית ועולמית. מפליא איך מדינה כה ענייה ומבודדת מגיעה לרמת ידע טכנולוגית כה גבוהה של פיתוח פצצות אטום וטילים לטווחים כה ארוכים.

הסגירות שבו נתונה קוריאה הצפונית, מרצון או מאונס, אינה מאפשרת למדינות אחרות להבין את דרכה ואת מטרותיה. ההנחה המקובלת היא שהיא מבקשת לקבל "פרוטקשן":דמי חסות או דמי שתיקה. היו תקופות שהיא אכן השיגה זאת משכנותיה.

כאמור, לאחרונה היא החלה לאיים על שכנתה קוריאה הדרומית במלחמה גרעינית. ברור לה שכתוצאה מבריתות שונות נכנסים תחת איום זה גם יפן וארצות הברית. האיום ישיר, ברור ונקוב בזמן (חודשים). לאחר האיום המילולי החלה קוריאה הצפונית בצעדים שונים. הזהירה את תושבי החוץ בקוריאה הדרומית להתפנות ממנה, הזהירה את השגרירויות בארצה ממלחמה והציעה להם להתפנות, העבירה, בגלוי, טילים לקרבת הגבול, החלה לכוון אותם ולחמש אותם.

בקיצור: תתייחסו אלינו ברצינות. המלחמה בפתח.

עתה נעבור למזרח התיכון חמש שנים קדימה מהיום. אירן כבר גרעינית, ביצעה ניסוי אחד או שניים. טילים, בכמויות גדולות, לטווחים היכולים להגיע למרכז אירופה מצויים בידה מזמן.
לפתע מודיע נשיא אירן כי הגיע הזמן להשמיד את הפולש הציוני ולשחרר את ירושלים. בדעת ארצו לשלח טילים עם ראש נפץ גרעיני לביצוע מטרה זו. מתעורר ויכוח האם ביכולתה אכן לבצע זאת מההיבט הטכני, האם היא אכן מתכוונת ברצינות, כי הרי ברור שלצעד כזה תהיה תגובה הולמת והאם ביכולתה של מדינת ישראל ליירט טילים כאלו.

בכדי להמחיש את רצינות כוונותיה החל מערכה תקשורתית ענפה של אזהרות לתושבי אירופה ואחרים להדיר רגלם ממדינת ישראל, מהתושבים החיים במדינה לעזוב אותה מיד. מי שיכול שיוציא את רכושו מהמדינה לפני שתושמד וכהנה וכהנה.

יש גם צעדים מעשיים. טילים רבים הוצבו על משגרים, ניסויים של טילים חדשים, הודעות לאוכלוסיה להיכון למלחמה. הגברת הנוכחות הימית במצרי הורמוז, התחלה של חיכוכים צבאיים קלים עם מדינות המפרץ הפרסי.

בקיצור: אווירת מלחמה.

עתה דמו בנפשכם מה יקרה במדינת ישראל על-רקע כל האווירה הזו שיצרה אירן. אנו אינו קוריאנים או יפנים. עזיבת המדינה ומעבר למדינה אחרת היא לחם חוקו של העם היהודי. כפי שזה פעל פעם או פעמיים בעבר זה יכול לפעול גם במקרה זה.

פתאום נשמע על אנשי עסקים שנסעו "לפתע" לחו"ל. חלקם גם לקחו את המשפחה "לפלג'ר". צעירים שיוצאים ללמוד בחו"ל, אזרחים זרים שפתאום מבטלים או דוחים את הגעתם לארץ, כנסים ללא השתתפות זרים וכדומה.

כל זאת כאשר ברקע קיימת רק מלחמה תקשורתית. אפילו טיל אחד עדיין לא עלה לאוויר.

אילו אירן לא הייתה גרעינית היינו מלגלגים על כך וממשיכים את חיינו כרגיל. גם ידידינו בחו"ל היו נוהגים כך. הרי כבר 65 שנה אנו שומעים איומים על קיומנו. הפסקנו להתרגש מכך. אך כאשר מדינה בעלת פצצות אטום מוכחות מאיימת לא ניתן להתעלם. אי-אפשר להמר על האפשרות שיש לה או אין לה יכולת טכנולוגית לשיגור הפצצה. קיימות בהיסטוריה מספיק דוגמאות על מנהיגי מדינות שלקחו הימור גרוע.

וזו רק האפשרות הקלה הצפויה לנו מאירן גרעינית. לכן, אם יש ביכולתה של מדינת ישראל לבצע תקיפה מונעת באירן עליה, למען עתיד המדינה, לבצע זאת.

גם אם הנזק יהיה מועט עדיין לעצם הנכונות לתקוף בכדי למנוע יצור פצצה תהיה משמעות רבה לגבי התנהלותו של הצד השני. כי מי שתקף פעם עשוי לתקוף גם פעם שנייה ושלישית.